רע"א 5068/16 רע"א 5068/16

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.5.2016 (ע"א 11347-03-16, השופט העמית ג' גינת ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 15.2.2016 (תא"מ 10429-02-14, השופט ע' יריב ).

2.מקורה של הבקשה שבפני הוא בשתי תביעות שהגישה המשיבה, נגריית עדיטל בע"מ, נגד המבקשים. תביעה אחת שהתנהלה נגד המבקשת 1, גימת השחרות (1987) בע"מ (להלן: גימת ), החלה כהליך לביצוע שלושה שיקים על סך של 9,440 שקל כל אחד, שבו ניתנה רשות להתגונן (להלן: התביעה השטרית ). תביעה שנייה הוגשה נגד המבקש 2, שהוא אחד מבעליה של גימת (להלן: וינשטיין ), בטענה כי הוא חב למשיבה סכום של 67,555 שקל בגין עבודות נגרות שביצעה עבורו (להלן: התביעה החוזית ).

3.שני ההליכים נדונו במאוחד בפסק דינו של בית משפט השלום. בית משפט השלום קיבל את התביעה החוזית בחלקה, והורה לוינשטיין לשלם למשיבה סך של 14,000 שקל. בית משפט השלום קיבל אף את התביעה השטרית בקבעו כי למשיבה עומדת חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], וכי מכל מקום יש להעדיף את גרסתה על פני גרסתם של המבקשים בכל הנוגע לעבודות שבגינן נמסרו השיקים. בית משפט השלום הוסיף ומתח ביקורת על ההתנהלות הכספית של המבקשים בשל כך שהשתמשו בחשבוניות פיקטיביות וכן בשל כך שחלק משמעותי מהתמורה בגין העבודות שביצעה המשיבה עבור וינשטיין שולמה במזומן. לבסוף, בית משפט השלום הורה על העברת עותק מפסק הדין לידי מחלקת החקירות ברשות המיסים.

4.המבקשים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי וערעורם נדחה. בית המשפט המחוזי מתח אף הוא ביקורת על התנהלותם של הצדדים, וקבע כי יש לאמץ את פסק דינו של בית משפט השלום לפי הסמכות המוקנית לו בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

5.המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות על-מנת לדחות את ערעורם. לגופם של דברים, המבקשים שבים וטוענים כי הם פטורים מתשלום הסכומים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט השלום.

6.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה, שכן היא אינה עומדת באמות המידה המחמירות שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). המבקשים לא הצביעו על כל שאלה עקרונית שעולה מהבקשה או על טעמים המלמדים כי ייגרם להם עיוות דין אם הבקשה תידחה. למעשה, הם מעלים טענות בעלות אופי ערעורי מובהק נגד פסק דינו של בית משפט השלום, שאין מקום להידרש אליהן בפעם השלישית.

7.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.