רע"א 5098/16 לירון מלכה נ. יואב יוסף

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו ) מיום 29.5.2016 ברת"ק 11491-02-16, במסגרתו נתן בית המשפט למשיבים רשות לערער וקיבל את ערעורם על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעכו (כב' השופטת ז' קאודרס בנר ) מיום 13.1.2016 בת"ק 29741-09-15.

2.

המשיב 2 חתם עם המשיב 1 על זיכרון דברים למכירת דירתו של האחרון, אך בהמשך בוטלה העסקה בין השניים, ומעבר לזיכרון הדברים לא נחתם כל הסכם.

3.

המבקשת, מתווכת במקצועה, הגישה נגד המשיבים תביעה לתשלום שכר טרחה בגין העסקה הנ"ל, וטענה שהיא הייתה הגורם המקשר והמכריע בהתקשרות ביניהם, ולפיכך היא זכאית לדמי תיווך בהתאם להסכמי הבלעדיות אשר חתמה עמם, הגם שהעסקה בוטלה לאחר מכן.

4.

בית המשפט לתביעות קטנות בעכו קיבל את תביעתה של המבקשת, וקבע כי " עפ"י הדין משנחתמו הסכמי התיווך המציינים אף את שכר הטרחה בין המתווכת לכל אחד מהנתבעים וכן נחתם בעקבות פעילותה של המתווכת הסכם זיכרון דברים..., גם אם הוא בסופו של דבר לא בוצע, זכאית המתווכת לקבל את שכר טרחתה עפ"י ההסכמים ביניהם... ".

5.

המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, ובית המשפט המחוזי בחיפה נתן למשיבים רשות לערער וקיבל את הערעור. לפי סעיף 14(א)(3) ל חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המתווכים ), תנאי לכך שמתווך יהיה זכאי לדמי תיווך הוא ש"הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב ". בית משפט קמא קבע כי מאחר שהמשיבים לא התקשרו בהסכם מחייב, אלא בזיכרון דברים בלבד, המבקשת אינה זכאית לדמי תיווך, הגם שהייתה הגורם שהפגיש בין המשיבים. בהקשר זה ציין בית המשפט כי בהסכם התיווך שבין המבקשת למשיבים נכתב במפורש כי האחרונים יהיו חייבים בתשלום דמי התיווך למבקשת תוך 3 ימים מכריתת " ההסכם ", ולא " זיכרון הדברים ", וכי בהסכם שכר הטרחה נכתב כי דמי התיווך ישולמו למבקשת לאחר כריתת " הסכם המכירה ", אשר כאמור, לא נחתם בסופו של דבר. עוד ציין בית המשפט, כי גם בזיכרון הדברים שבין המשיבים קיימת הפניה ל" הסכם שיחתם בין הצדדים ", עובדה המחזקת את אי זכאותה של המבקשת לתשלום.

6.

בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט קמא נטען כי זיכרון הדברים שנחתם בין המשיבים הינו "הסכם מחייב" במשמעותו של סעיף 14(א)(3) לחוק המתווכים, שכן בעת החתימה עליו התכוונו המשיבים להתקשר ביניהם בחוזה מחייב, ולפיכך המבקשת זכאית לדמי תיווך.

7.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקשת לא העלתה בבקשתה כל שאלה משפטית שכזו, וממילא נראה כי עניינה של הבקשה הוא כל כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך שבין הצדדים, ולא מתעוררת אפוא כל שאלה בעלת חשיבות כללית.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית.