רע"א 5102/16 רע"א 5102/16

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' נד"ב ) בע"א 59216-05-16 מיום 5.6.2016, במסגרתה הוחלט על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין שניתן בבית משפט השלום ושהוגש עליו ערעור. לבקשת רשות הערעור צורפה בקשה לעיכוב הליכי הגבייה בתיק הוצאה לפועל המתנהל נגד המבקש.

1.כעולה מהבקשה ומהנספחים לה, ביום 22.2.2016 ניתן פסק-דין בבית משפט השלום בראשון-לציון נגד המבקש, בגדרו הוא חויב בתשלום פיצויים בסכום של מעל 1.3 מיליון ש"ח למשיבה 1 (להלן: המשיבה ), לאחר שבעלה מצא את מותו בתאונה שהתרחשה במקרקעין של המבקש. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לאחר שניתן צו ארעי המורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת, ולאחר שהמשיבים הגישו תשובתם לבקשה, ביקשו המשיבים כי הצו הארעי יבוטל וכי תשלום הפיצויים לא יעוכב עוד.

2.בהחלטתו בבקשה, ציין בית המשפט המחוזי כי המדובר בפסק דין כספי שהכלל הרגיל לגביו הוא שאין מעכבים ביצועו. נקבע כי בנסיבות המקרה דנא לא ניתן לקבוע כי אין כל סיכוי לערעור, אך עם זאת, צוין כי לא הובא נימוק משכנע מדוע מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן כל טענותיו התמקדו בזנק שייגרם לו מתשלום הפיצוי לאלתר, ולא בשאלת היכולת להיפרע חזרה מהמשיבה במקרה של קבלת הערעור או חלקו. למרות האמור, ובהתחשב בעובדה שסכום הפיצוי הכולל שנפסק מהוון לשנים רבות לעתיד, הורה בית המשפט המחוזי כי חמישים אחוזים מהסכום שנפסק בבית משפט השלום ישולם לידי המשיבה, והיתרה תופקד בקופת בית המשפט.

כלפי החלטה זו מופנית בקשת הערעור דנא.

3.בבקשה נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי לא הובא נימוק משכנע לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, וכי המבקש לא התייחס לשאלת היכולת להיפרע חזרה מהמשיבה, במקרה של קבלת הערעור. המבקש מפנה לבקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי, ובה נטען כי "היה ויועברו הכספים המעוקלים לידי המשיבה 1, אזי אין כל סיכוי כי המבקש יקבל השבה של כספים אלו היה ויתקבל הערעור וזאת לאור מצבם הכלכלי הקשה בכלל של המשיבים ומצבה הכלכלי הקשה בפרט של המשיבה 1, אשר הצהירה הן בתצהירה ו/או בחקירתה הנגדית בבית משפט קמא, כי היא במצב כלכלי קשה מאוד, כי אין לה כל נכסים ו/או כספים ולמעשה אין לה כל יכולת להשיב כספים אלו חזרה". בכך, נטען, הוכיח המבקש לבית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן גם אם יתקבל ערעורו בסופו של יום, הוא יימצא בפני שוקת שבורה, ולא יוכל להיפרע מהמשיבה את הסכומים שיועברו לה, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין.

המבקש הוסיף וטען כי סיכויי הערעור טובים, וכן שב והדגיש את הנזק הכלכלי והבריאותי שייגרם לו אם לא יעוכב פסק הדין.

4.לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה.

כידוע, לבית המשפט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מסור שיקול דעת רחב, אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בו (רע"א 3716/14 שגב נ' נדב (27.5.2014)), ולא מצאתי כי המבקש הצביע על טעם ממשי שיש בו כדי להביא לחריגה מכלל זה, קל וחומר בנסיבות העניין בהן המדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, כשהבקשה התקבלה בחלקה על-ידי בית המשפט המחוזי.

5.יתר על כן, ואף אם אניח כי מצבה הכלכלי של המשיבה אכן אינו מן המשופרים, כטענת המבקש, נראה כי החלטת בית המשפט המחוזי מבטאת איזון ראוי של כלל השיקולים המתחרים, ובהם גם האינטרס הכספי הדוחק של המשיבים, תלוייו ויורשיו של המנוח, המחזיקים לעת הזו פסק דין לטובתם.

נוכח האמור, אף איני נדרש לבקשת עיכוב הביצוע שצורפה לבקשת רשות הערעור.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.