רע"א 5106/09 אלברט סיסו נ. כונס הנכסים הרשמי

השופט א' גרוניס:

1.

בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ד' צרפתי). בפני בית המשפט המחוזי הובאה על ידי המשיבה 2 (להלן – המשיבה) בקשה להקצבת מזונות בגדרו של הליך פשיטת רגל המתנהל לגבי המבקש. במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט, כמו כן, להתיר למשיבה לפעול לגביית חובו של המבקש בהוצאה לפועל. בית המשפט החליט להתיר למשיבה לפעול לגביית החוב בהוצאה לפועל ובה בעת לא ראה להורות על הקצבת סכומים עבור מזונות מקופת פשיטת הרגל.

2.

המבקש והמשיבה היו נשואים. נולדה להם בת. יחסיהם של בני הזוג עלו על שרטון והם התגרשו. ביום 28.10.1997 חייב בית המשפט לענייני משפחה בחיפה את המבקש לשאת במזונות הבת בסכום של 750 ש"ח לחודש ולשאת במחצית מהוצאות החינוך של הבת. עוד נקבע בפסק הדין כי המזונות ישולמו החל מיום 1.11.1997 ועד שהבת תגיע לגיל 18. ביום 4.6.2002 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש במסגרת הליך פשיטת רגל. ביום 7.4.2003 הוכרז המבקש פושט רגל. כיום משלם המבקש לקופת פשיטת הרגל סכום של 500 ש"ח מדי חודש, כאשר מחצית מתוכו מיועדת לכיסוי פיגורים. הנאמן לנכסי המבקש, הוא המשיב 3, אישר ארבע תביעות חוב בסכום של כ-142,000 ש"ח. בקופת פשיטת הרגל הצטבר סכום של כ-31,000 ש"ח.

3.

בשנת 2008 פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל לגביית חוב המזונות שהצטבר לסכום של כ-118,000 ש"ח. על פי טענתה, לא שילם המבקש סכום כלשהו לאורך השנים בגין המזונות, אלא במשך תקופה של 27 חודשים, שהסתיימה

בחודש יולי 2001, עת שולמו המזונות על ידי המוסד לביטוח לאומי. בתם של בני הזוג הגיעה לגיל 18 בחודש יוני האחרון. בחודש ינואר 2009 החליט ראש ההוצאה לפועל כי לא יינקטו הליכים נגד המבקש כל עוד לא תוצג החלטה של בית המשפט של פשיטת הרגל המתירה גביית המזונות בהליכי הוצאה לפועל. בעקבות החלטה זו הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי את בקשתה להקצבת מזונות ולהתיר לה לגבות את החוב במסגרת ההוצאה לפועל.

4.

קיים ספק בשאלה האם המהלך הנכון לתקיפת החלטתו של בית המשפט המחוזי הינו הגשת בקשת רשות ערעור או הגשתו של ערעור (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 20.9.2007)). לפיכך ההכרעה לגופה הועברה למותב תלתא ועל כן אין צורך להכריע בסוגית דרך התקיפה.

5.

כידוע, חוב מזונות שמועד פירעונו לפני צו הכינוס הינו חוב בר תביעה (סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן – הפקודה)). החוב שמועד פירעונו לאחר הצו אינו בר תביעה. הזכאי למזונות המחזיק בפסק דין נגד חייב שניתן עליו צו כינוס אינו זכאי לגבות את חובו לתקופה שלאחר צו הכינוס כל עוד לא החליט בית המשפט של פשיטת הרגל על הקצבה לזכאי (סעיף 128 לפקודה; ראו ע"א 8993/04 הנ"ל). הרעיון העומד מאחורי סעיף 128 לפקודה הוא שבית המשפט של פשיטת הרגל הוא הפורום השיפוטי הנכון לאזן בין האינטרסים של כלל נושי החייב לבין האינטרס של הזכאי למזונות, והכל תוך התחשבות אף באינטרס של החייב עצמו. מכאן שהמשיבה חייבת הייתה, אכן, להגיש בקשה להקצבה כאמור. כפי שראינו, בית המשפט של פשיטת הרגל לא החליט על הקצבת סכומים לזכאית למזונות אלא איפשר למשיבה להמשיך בהליכי הוצאה לפועל לגבייתו של חוב המזונות.

6.

אין בפנינו נתון בדוק המגלה מהו חוב המזונות שהצטבר עד ליום צו הכינוס ומהו החוב מאז אותו מועד. ברור, כי ההקצבה יכולה להתייחס אך ורק לתקופה שמיום צו הכינוס. נציין, כי המשיבה טענה שבמשך שנים לא ידעה כלל על כך שהתנהלו הליכי פשיטת רגל נגד המבקש. איננו רואים צורך להביע עמדה בשאלה האם יש נפקות לאי ידיעה כזו לגבי היקף ההקצבה שעה שבית המשפט של פשיטת הרגל נדרש לשאלה זו. עוד יצוין, כי כנראה במשך שנים לא פעלה המשיבה לגביית המזונות. במקרה הנוכחי פטר עצמו בית המשפט המחוזי מדיון בשאלת ההקצבה תוך שהתיר להמשיך בהליכי הוצאה לפועל. דרך זו אינה תואמת את הדרישה שבסעיף 128 לפקודה. על בית המשפט היה לבחון את הנתונים השונים על רקע האינטרסים המתחרים של המעורבים ולהחליט האם להקציב סכום כסף לזכאית למזונות ואם כן – איזה סכום. בין יתר השאלות יש להכריע אף בשאלה האם ניתן להקציב סכום כסף לתקופת עבר (ראו והשוו ע"א 5388/07 גיל נ' עו"ד דרזנר (טרם פורסם, 1.10.2009)). משהדבר לא נעשה אין מנוס אלא לבטל את החלטתו.

7.

בתשובתו לבקשת רשות הערעור הודיע הנאמן, כי הוא מתנגד לבקשה. לטענתו, יש לבטל את הליכי פשיטת הרגל, בין היתר משום שהמבקש יצר חובות חדשים. עוד נאמר בתשובה כי המבקש אינו מגיש דוחות חודשיים בצורה סדירה וכי המבקש לא דיווח לנאמן על מקום עבודתו הנוכחי. כמו כן נטען כי המבקש מסתיר את הכנסותיו האמיתיות. כמובן שפתוחה הדרך בפני הנאמן, וכן בפני המשיבה, לבקש את ביטול הליכי פשיטת הרגל. איננו מביעים כל עמדה באשר לבקשה כאמור, אם תוגש. עם זאת, חובה לומר כי אם תוגש בקשה כזו ובית המשפט ייעתר לה, ממילא יתייתר הצורך להכריע בסוגיית הקצבה למזונות ובשאלה האם כאשר בית המשפט דן בבקשה כזו יכול הוא להתיר גבייתן בגדר הליכי הוצאה לפועל ומחוץ להליך פשיטת הרגל. סוגיה אחרונה זו הינה סוגיה שיש לה פנים לכאן ולכאן ואיננו רואים צורך להידרש לה לעת הזו.

8.

לפיכך, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. הערעור מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת והעניין יחזור אליו על מנת שיחליט בבקשה להקצבה לזכאית למזונות לאחר שתינתן זכות טיעון לכל המעורבים. אין צו להוצאות.