פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"א
5146/01
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המ
בקש:
המוסד לביטוח לאומי
נגד
המשיבים
:
1. מריו גלינובסקי
2. אידה גלינובסקי
3. שמעון ג'נו
4. יקוט ז'נו
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.6.01 בבש"א 1911/01 (ת.א.
1141/01) שניתנה על-ידי כבוד השופט א' אברהם
בשם המבקש: עו"ד
יעקב ששפורטה
בשם המשיבים: עו"ד
עמנואל פלג; עו"ד יוסף יעקבי
החלטה
המבקש, שמשרדיו שוכנים בקומת הקרקע של בניין דירות ברחוב ציפורן בנצרת-עילית - אשר טרם נרשם כבית משותף - הגיש למפקחת על המקרקעין בנצרת בקשה לסילוק יד כנגד המשיבים, בעלי זכויות בכמה מן הדירות בבניין. זאת, לאחר שהמשיבים ביקשו לבנות תוספות לדירותיהם על מקצת משטח גג קומת הקרקע. בבקשתו טען המבקש, כי הוא בעל הזכויות בגג.
או אז הגישו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בנצרת תובענה למתן צו מניעה קבוע שיאסור על המבקש לרשום את הבניין כבית משותף עד אשר יירשם הגג כרכוש משותף, הצמוד לכל הדירות בבניין. כן הגישו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על כל פעולה לרישום הבית כבית משותף עד למתן פסק-הדין בתובענתם. עיקר טענת המשיבים היה, כי בחוזים שכרת הקבלן - שבנה את הבניין בתחילת שנות ה80-' - עם בעלי-הדירות לא ניתן ביטוי, כנדרש בחוק, לכוונת הקבלן להוציא את גג קומת הקרקע מתוך הרכוש המשותף ולהצמידו ליחידה שבבעלות המבקש.
בית-המשפט המחוזי נענה לבקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני. וכך קבע:
[המשיבים] הראו זכות לכאורה לזכּות בתביעתם ... מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לצד [המשיבים]. לא ראיתי כל נזק שעשוי להיגרם מאי-רישומו של הבית כבית משותף (עד להכרעה בתובענה העיקרית), כאשר מצב זה קיים כבר שנים רבות. לעומת זאת, נזק עשוי שייגרם ל[משיבים], אם יירשם הבית באופן שהגג צמוד רק לנכס של [המבקש].
[המבקש] טוען עוד לחוסר נקיון כפיים של [המשיבים], בשל כך שהם בנו על הגג חרף ידיעתם את דבר ההצמדה ... אין בידי לקבל את הטענה. [המשיבים] סברו, והם עדיין סוברים, כי יש להם זכויות בגג. בנסיבות אלה אינני רואה, כי בנייתם נעשתה שלא לפי זכות בדין, לפי שיטתם, עד כי ניתן לומר, כי הם אינם נקיי כפיים בפנייתם לבית המשפט.
מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה נטען, בעיקר, כי בית-המשפט המחוזי שגה בהחליטו על מתן צו מניעה זמני, וזאת מן הטעם שהתעלם מראיות המעידות על חוסר ניקיון כפיהם של המשיבים, שהחלו לבנות על גג המריבה ביודעם כי הגג הוצמד ליחידה שבבעלות המבקש. עוד טען המבקש, כי בית-המשפט המחוזי שגה בהחלטתו בהתעלמו מכך שטענת המבקש בפני המפקחת על המקרקעין הייתה, כי גם אם למבקש אין זכויות בגג, המשיבים בנו מבלי שהייתה להם ההסכמה הנדרשת של יתר הדיירים כנדרש בחוק המקרקעין, תשכ"ט1969-.
דין הבקשה להידחות.
בית-המשפט המחוזי קבע, כי בקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני אינה נגועה בחוסר ניקיון-כפיים. בקביעה זו, אשר מושתתת על ממצאים שבעובדה בדבר סברת המשיבים כבר בעבר כי הזכויות בגג המריבה לא הוצאו מתוך הרכוש המשותף, אין עילה להתערבות בית-משפט זה.
מעבר לדרוש יוער, כי בנסיבות העניין, ספק אם בהתנהגות שמייחס המבקש למשיבים יש כדי למנוע מהם מלעמוד על זכויותיהם, ובכלל זה לזכות בסעד זמני תוך שתובענתם מתבררת.
אשר לטענת המבקש כי המשיבים בנו מבלי שקיבלו את ההסכמה הנדרשת מיתר הדיירים, הרי שממילא טענה זו אינה יכולה לשלול מן המשיבים סעד שיאפשר להם לעמוד על זכויותיהם ביחס לרישום הרכוש המשותף.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית.
המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ט בשבט תשס"ב
(11.2.02).
ש
ו פ ט ת