רע"א 5179/08 רביד קרנר נ. גמזו - מושב עובדים של פועלי אגודת ישראל להתיישב

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז בע"א 1540-08-07

ו- ע"א 1742-08-087 (השופטים א' ש' שילה, א' דודקביץ ומ' יפרח) מיום 1.5.2008 על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (השופטת ז' בוסתן) בת"א 1892/97 מיום 5.9.2002.

2.

המבקשים הם בני זוג. הורי כל אחד מהם הם תושבי וחברי גמזו-מושב עובדים, הוא המשיב 1 (להלן: המושב ). המחלוקת בין בעלי הדין עניינה האם רכשו המבקשים זכויות בביתה של המנוחה פרחה איפרגן ז"ל במושב, על שטח של 6 דונמים. ביום 10.7.1996 הודיעה ועדת הקליטה של המושב למבקשים כי אישרה את קבלתם לרכישת יחידת קרקע במושב. ביום 19.9.1996 כרתו המבקשים הסכם עם הגב' איפרגן לפיו רכשו את זכויותיה תמורת התשלום עליו סוכם, והם קיבלו ביום 7.11.1996 את החזקה בבית ובשטח הקרקע עליו עמד (להלן: יחידה 88). ביום שלמחרת הרסו המשיבים 6 ו-7 את הבית שעל יחידה 88, ביזמת האגודה של המושב, על פי פרוטוקול של ועד האגודה מיום 7.11.1996 עליו חתמו המשיבים 2-5, לפיו הוחלט להרוס את המבנה הישן והרעוע במגרש, לאחר שהגב' איפרגן עזבה אותו.

3.

המבקשים הגישו תביעה בבית משפט השלום כנגד המשיבים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהריסת הבית. אגודת המושב הגישה תביעה שכנגד לסילוק ידם של המבקשים מיחידה 88. בין הצדדים נדונה שאלת סיווגה של יחידה 88 - נחלה או בית מקצועי. לאור העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט קבע הוא כי שלמה איפרגן ז"ל (בעלה של פרחה איפרגן) קיבל נחלה כשהגיע למושב, ולא בית מקצועי. ואולם, בסוף שנות ה-70 הפכה יחידה 88 ליחידת בעל מקצוע, שנקבע שתבוטל כשהיחידה תתפנה על ידי בני הזוג איפרגן. בית המשפט קבע עוד כי הגב' איפרגן, הסכימה, בהתנהגותה, להחלטה זאת. בשנת 1993 הושגה הסכמה כי יתבצע שינוי ייעוד של היחידה כך שניתן יהיה לבנות עליה ארבע יחידות דיור, כך שמהתמורה עבור זכות של מגרש לבית אחד, ישולם חובה של הגב' איפרגן והיתרה תסייע להסדרת מגוריה מחוץ למושב. בית המשפט קבע כי המבקשים ידעו על כך שגב' איפרגן מתגוררת בבית כבעל מקצוע אשר הזכויות בו שייכות לאגודה, וכי האגודה נוקטת צעדים לשינוי ייעוד החלקה. כך, על פי ההיגיון והעדויות שהובאו בפניו. לפיכך קבע כי המבקשים אינם זכאים לכל פיצוי עבור הריסת הבית בו התגוררה הגב' איפרגן שכן הם לא רכשו ולא יכלו לרכוש בית זה. לאור המסקנה אליה הגיע בית המשפט לפיה יכלו המבקשים לרכוש רק יחידה אחת מתוך ארבע היחידות שתיווצרנה מחלוקת יחידה 88 וכי המבקשים שילמו תשלום כדי לסגור את חובה של הגב' איפרגן לאגודה, דחה בית משפט השלום את תביעת המבקשים וקיבל חלקית את התביעה שכנגד בקובעו כי על המבקשים לסלק ידם משלושה רבעים של יחידה 88 בלבד. על פסק הדין הגישו הן המשיבים והן המבקשים ערעורים לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי קבע פה אחד כי יש לדחות את ערעור המבקשים וכי עליהם לסלק ידם מכל יחידה 88. השופטים א' ש' שילה וא' דודקביץ קבעו כי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא לפיה בעת חתימת ההסכם לא היתה הגב' איפרגן בעלת זכויות במשק חקלאי, וכי המבקשים ידעו זאת. עוד קבעו כי אין באישור וועדת הקליטה לקבלת המבקשים כחברים באגודה כדי לאפשר להם לרכוש זכויות בנכס מקרקעין במושב ללא אישורו, וכי אין בכריתת ההסכם עם גב' איפרגן כדי להקנות להם זכויות ביחידה 88. כן נקבע כי אין בתשלום על חשבון החוב של גב' איפרגן כדי להכשיר את ההסכם ולהביא לשינוי במעמד הזכויות. נקבע עובדתית שהמבקשים ידעו כי עליהם לכרות הסכם משולש עם הרשויות המיישבות. השופטים קבעו כי דעתם אינה נוחה מהתנהלות האגודה בהריסת הבית ללא קבלת היתר כדין. השופט מ' יפרח הצטרף לתוצאה אליה הגיעו שני שופטי ההרכב אולם מנימוקים שונים. לדעתו, הנחלה שניתנה לשלמה איפרגן ז"ל לא שינתה פניה מעולם לבית מקצועי ונותרה כזו בעת כריתת הסכם המכר. ואולם, מאחר ולא ניתנה הסכמת מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והמושב להסכם זה, אין ההסכם תקף במעגל החיצוני ולכן המבקשים אינם יכולים לייסד עליו זכות כלשהי כלפי המושב. החוזה תקף, אם כן, ביחסי המבקשים והגב' איפרגן בלבד. לפיכך קבע כי רק ליורשיה של הגב' איפרגן זכות תביעה נגד המושב בגין הריסת הבית, וכי על המבקשים לסלק ידם מכל הנחלה שכן לא רכשו בה זכות

כלפי המושב.

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

לדעת המבקשים, השאלה האם בכוחה של אגודה שיתופית לשנות באופן חד צדדי את קניינו של בר רשות במשק חקלאי ולהעביר את הקניין לידיה, בה נחלקו השופטים בבית המשפט המחוזי, היא שאלה משפטית חשובה המצדיקה רשות ערעור, שכן היא חורגת מעניינם של הצדדים הקונקרטיים. לדעתם, אף התוצאות אליהן הגיעו השופטים שונות ומצדיקות מתן רשות ערעור. המבקשים טוענים כי האגודה אינה יכולה לקבוע זכויות וכי קביעה כאמור של שניים משופטי בית המשפט המחוזי הועלתה לראשונה על ידם באופן לא ראוי. לדעת המבקשים גם אם לגב' איפרגן היו זכויות במשק לבעל מקצוע, הרי זכויות אלו היו שייכות לה ולא למושב. לפיכך המבקשים יוכלו להשלים את קבלת הסכמת הרשויות המיישבות. סילוק ידם של המבקשים מהיחידה עלול לתת פרס למושב, שניסה ליטול מבני הזוג איפרגן זכויות שלא כדין. המבקשים מבקשים לאמץ את האמור בפסק הדין של דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי, אך לקבוע כי אין לסלק את ידם מהיחידה. לדעתם, יש לקבוע כי הזכויות שהיו לגב' איפרגן הן זכויות בנחלה

ולכן לא היה כל צורך שהאגודה תהיה צד להסכם. המבקשים חוזרים על כך שהמושב, לרבות ועדת הקבלה ידעו היטב שהמבקשים מתעתדים לרכוש את יחידה 88, הסוכנות יודעה על ההסכם, והאגודה שהחליטה להרוס את הבית היא זו שסיכלה את מתן ההסכמה על ידי המינהל. המבקשים, באמצעות ייפוי הכח שניתן להם זכאים, לדעתם, להחזיק בזכויות הגב' איפרגן ולקבל פיצוי בשמה על הנזק שנגרם ליחידה או למכור את הזכויות בשמה לצד שלישי.

6.

קראתי בעיון את הבקשה ואת פסקי הדין של הערכאות דלמטה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא לבקש את תשובת המשיבים. חרף ניסיונם של המבקשים להעטות את בקשתם במעטה ציבורי המעורר שאלה עקרונית, הרי שהלכה היא, כי לא תינתן רשות לערעור שני ול"גלגול שלישי" של הליך, אלא במשורה ורק באותם מקרים בהם מעלה הבקשה שאלה עקרונית שבמשפט אשר השלכותיה חורגות מהסכסוך הפרטני שבין הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בקשת רשות הערעור שלפניי אינה מעוררת סוגיה שכזו, אלא דנה במקרה ספציפי שבין הצדדים לבקשה. אמנם, היחסים בין רוכש קרקע באגודה שיתופית לבין הגורמים המיישבים - מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה - עשויים לעורר שאלות החורגות מעניינם של הצדדים לסכסוך הספציפי. ואולם, לא מצאתי כי עניינו אכן מעורר שאלה עקרונית כזו המחייבת הכרעה (השווה: רע"א 7457/07 רמי חג'אמה נ' צפריה מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ

(לא פורסם, 17.4.2008)).

7.

אכן, בית המשפט המחוזי שינה את פסק דינו של בית משפט השלום וקבע כי על המבקשים לסלק ידם מכל יחידה 88, אולם כבר נקבע בעבר כי "עצם העובדה כי בפסק דין של ערכאת ערעור מצוי שינוי, תוספת, או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר גלגול שלישי ולהקנות זכות ערעור" (בש"א 4511/05 עיריית בת ים נ' גני יפית (טרם פורסמה, 17.7.2005)). אפילו נתגלעה מחלוקת בקרב השופטים בנוגע לשאלת סיווגה של יחידת הקרקע נשוא הדיון, מחלוקת זו לא השפיעה על התוצאה אליה הגיעו בערעור ולפיה על המבקשים לסלק ידם מהיחידה.

לאור כל האמור לעיל, דין

הבקשה להידחות.

משלא התבקשה תשובת המשיבים אין צו להוצאות.