רע"א 5189/18 אבנר מתתיהו נ. אילן לב הכהן

1.

בקשת רשות הערעור דנן מופנית כלפי פסק דין והחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בירושלים (68793-03-18; הרשמת ת' בר-אשר ), במסגרתם נמחק ערעור המבקש על פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 54567-01-15; השופטת מ' אילני ) – נוכח הגשתו באיחור.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה. גם אם הנמקת פסק דינו של בית המשפט המחוזי באמצעות הפנייה לכתבי טענות המשיבים אינה מיטבית, ניתנה לכך תרופה בהחלטה הנוספת, מיום 14.6.2018, בה נומקה בפרוטרוט הקביעה בדבר האיחור. בית המשפט המחוזי מצא כי מירוץ הימים להגשת הערעור החל כבר ביום 16.10.2017 – אז נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד (ת"א 54567-01-15; השופט א' דהאן ) (להלן: ההחלטה הראשונה ) – כך שהערעור הוגש באיחור משמעותי. אכן, בירורן של בקשות שונות שהגיש המבקש בעקבות ההחלטה הראשונה הסתיים רק עם מתן החלטה "משלימה" ביום 13.2.2018 – אלא שאין בבירור זה כדי להאריך באופן אוטומטי את מועד הגשת הערעור. עיון בהחלטת בית משפט השלום מיום 16.11.2017 מלמד כי טענת המבקש לפיה יש לחזור ולדון בבקשתו לביטול פסק הדין משום שלא ניתנה לו זכות תגובה בהליך – נדחתה, וכי הובהר שהמשך הבירור נעשה "לפני ולפנים משורת הדין", ועל מנת לבחון האם יש צידוק לעיון מחדש בהחלטה הראשונה. נוכח אופי זה של הבירור, יפה לענייננו הכלל המורה כי "הגשת בקשה לעיון מחדש או לביטול החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אינה מאריכה כשלעצמה את המועד להשיג על פסק הדין שניתן במעמד צד אחד או על החלטה בבקשה לביטולו" (רע"א 6850/13 ורסצ'יק נ' בן סימון , פסקה 3 (1.12.2013)). השוואת ההחלטה המשלימה להחלטה הראשונה מלמדת כי לא חלו שינויים מהותיים בעקבות הבירור, ומכאן שאין סיבה לחרוג מכלל זה. התוצאה היא כי בהעדר בקשה קונקרטית למתן ארכה להגשת הערעור, לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בנסיבות אלה, אין להידרש לרכיב הנוסף של בקשת רשות הערעור – המופנה כלפי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב עוד את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום – או לבקשה לעיכוב הביצוע שהוגשה בהליך דנן.

2.

בקשת רשות הערעור, והבקשה הנלווית לעיכוב הביצוע, נדחות. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.