רע"א 5189-23 רע"א 5189-23

בפתח הדברים אבהיר כי לא ראיתי להיעתר לבקשת המבקש להשיב לתשובת המשיב לבקשת הפטור. מלבד טענות כלליות, המבקש לא הצביע על טעמים מיוחדים לכך כנדרש ולא מצאתי כי המקרה שלפני מצדיק, מבחינת מורכבותו, סטייה מן המתווה הדיוני המקובל (ראו, ע"א 2000/21 שחר נ' שחר (15.11.2021)).

אשר לבקשה לגופה, הרי שקבלת פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ביותר ועדכנית; והשני, סיכויים מספקים להצלחת ההליך – קיומה של עילה לצורך פטור מאגרה וסיכויים ממשיים לצורך פטור מערובה (ראו למשל: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014); דנג"ץ 7453/20 בן ארי נ' סולברג (3.11.2021)). כמו כן, יוזם ההליך נדרש לשכנע כי אין באפשרותו לגייס את הערובה באמצעות הסתייעות בסביבתו הקרובה.

במקרה דנן, התשתית העובדתית שהניח המבקש במסגרת הבקשה אינה מספקת לצורך קבלת הבקשה במלואה. ראשית, מתדפיסי חשבון הבנק שצורפו לבקשת המבקש עולה כי קיימות הכנסות ממקורות שונים אשר לא ניתנו להם הסברים בבקשה (ראו למשל הפקדות במזומן בסכומים שונים ומשמעותיים). עוד עולה כי בבעלות המבקש דירה שמניבה לו הכנסה חודשית נוספת בסך של כ-4,000 ש"ח. כמו כן, המבקש לא הבהיר האם ביכולתו להסתייע בסביבתו הקרובה על מנת לשלם את האגרה ולהפקיד את הערובה בהליך.

בנוסף לאמור, איני סבורה כי סיכויי ההליך מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שמדובר בערעור ב"גלגול שלישי" על החלטת רשם, ולנוכח אמות המידה להתערבות בהחלטות מהסוג האמור.

לצד האמור, לנוכח קיומן של אינדיקציות לקשיים כלכליים, מצאתי להפחית את סכום הערובה ולהעמידה על סך של 8,000 ש"ח.

המבקש ישלם את האגרה ויפקיד את הערובה בסכום האמור עד ליום 10.8.2023, שאם לא כן – עשוי ההליך להימחק ללא צורך בהודעה נוספת.