פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5198/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1.
יצחק ברוור
2. רונן ברוור
נ ג ד
המשיבה:
הורן את לייבוביץ בע"מ
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא ד"ר א' אברהם) בע"א
8862-11-15 מיום 31.5.2016
בשם המבקשים:
עו"ד אורן פרג' בנימין
החלטה
1.
המבקשים לפניי היו בתקופה הרלוונטית זכיינים של חברת הטקסטיל "דלתא", שהתקשרו בחוזה שכירות לחנות בבעלות המשיבה ב"קניון העמקים" בעפולה (להלן: החנות
ו הקניון ). בטרם נסתיימה תקופת השכירות הראשונה חתמו הצדדים בשנת 2005 על הסכם שכירות שני, שלפיו יעתיקו המבקשים את חנותם למקום אחר בקניון (להלן: החנות השנייה ) . ביום 1.1.2008 הועתק מקום החנות פעם נוספת בתוך הקניון (להלן: החנות השלישית ) . בתחילת שנת 2010 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבה, שבגדרה נטען כי האחרונה ביקשה לשנות את תנאי השכירות באופן חד צדדי, ומשהמבקשים סירבו לכך, המשיבה ניתקה את חיבור החשמל לחנות. עם הגשת התביעה הסכימה המשיבה למתן סעד זמני לחיבור החנות לחשמל, וכך היה. כשנה לאחר הגשת התביעה עזבו המבקשים את החנות. ביום 20.9.2015 דחה בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט הבכיר ש' סרחאן ) את התביעה. בית המשפט קבע כי המעבר לחנות השלישית נעשה על פי הסכם, שיסודותיו הועלו על הכתב במסמך סיכום פגישה שנערכה בין נציגי הצדדים (להלן: הסכם השכירות ) . נקבע כי בהסכם האמור התחייבה המשיבה להכשיר את החנות השלישית על חשבונה, וכך גם עשתה, וזאת בלא שחל שינוי בדמי השכירות המשולמים, כטענת המבקשים. משכך נקבע, המשיבה לא הפרה את ההסכם.
2.
ביום 31.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא א' אברהם ) את ערעור המבקשים. תחילה ציין בית המשפט כי הערעור נסוב על ממצאים עובדתיים של בית משפט השלום, שלא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשים, שלפיה הם הסכימו לעבור לחנות השלישית – שמיקומה בקניון היה טוב פחות – בתמורה לוויתור על תשלום דמי שכירות למשיבה. נקבע כי למשיבים לא הייתה כל זכות בחנות השנייה זולת זכות שכירות בלתי מוגנת, ובהסכמה הם עברו לחנות השלישית. משכך, נקבע אין הם זכאים לפיצוי כלשהו. עוד נדחו טענות המבקשים שלפיהן המשיבה פעלה כלפיהם ברשלנות או בתרמית.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. בתמצית, טענת המבקשים היא כי המעבר לחנות השלישית נעשה לבקשת המשיבה, וזאת מבלי שתנאי המעבר סוכמו בהסכם שכירות מסודר בכתב. נטען כי הערכאות הקודמות שגו כשהתייחסו למסמך סיכום הפגישה כאל הסכם שכירות, שכן המבקשים כלל לא היו מכותבים לו ולא ידעו על קיומו. לטענת המבקשים בעת ביצוע המעבר התחייבה המשיבה כלפי המבקשים להפחית את דמי השכירות למשך 10 שנים, אולם הפרה התחייבות זו ומכאן שהם זכאים לפיצוי.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה ניתנת במשורה מקום שבו מעלה הבקשה שאלה רחבה החורגת מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת ( רע"א 8161/15 טבקול נ' עיריית אשקלון
(31.12.2015); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה דנן אינה באה בגדרי אמת המידה האמורה, ואף המבקשים לפניי לא טענו כי היא מעלה שאלה החורגת מנסיבות המקרה הפרטני. טענות המבקשים כולן מכוונת לקביעות העובדתיות של הערכאות הקודמות, שבהן כידוע אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, לא כל שכן ב"גלגול שלישי". בית משפט השלום התרשם ממהימנות העדים ודחה כבלתי סבירה את עדות המבקש 1 משזו נסתרה על ידי חומר הראיות בתיק. קביעות אלו אומצו אף על ידי בית המשפט המחוזי ולא ראיתי מקום לבררן פעם נוספת לפני ערכאה זו.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ו בחשון התשע"ז (16.11.2016).
ש
ו פ ט