רע"א 5199/09 אמיר בן צור נ. עיריית הוד השרון

המבקש הגיש לבית משפט השלום בכפר סבא בקשה לעיון בתיקי בית משפט שהוא אינו צד להם. בקשתו נדחתה. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. בקשתו נדחתה ביום 14.1.2008, משלא התייצב המבקש לדיון. המבקש, אשר לטענתו לא קיבל זימון לדיון, הגיש בקשה לקביעת מועד דיון חדש. בקשתו זו נדחתה בהחלטה מיום 31.12.2008, בנימוק כי הבקשה לרשות ערעור נדחתה ביום 14.1.2008, ומשלא הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה בדבר דחיית ההליך הוא אינו יכול לעתור לקביעת מועד דיון חדש. כנגד החלטה זו מופנה ההליך ברע"א 5199/09. בד בבד הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ביום 22.2.2009) בקשה לביטול ההחלטה האמורה. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 27.4.2009. המבקש מבקש לתקן את הבקשה לרשות ערעור, כך שתכלל בה בקשת רשות לערער גם על ההחלטה השנייה (מיום 27.4.2009).

לאחר עיון בבקשה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר את התיקון המבוקש. ככלל, הגישה בכל הנוגע לתיקון כתבי בית דין בערעור, בשלב מקדמי של הדיון, הינה ליברלית (ראו: חמו בן נון, הערעור האזרחי 259 (1997) וכן ע"א 5338/03

וקסטמן נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 22.2.05)). המטרה היא לאפשר לערכאת הערעור לדון בכל השאלות שבמחלוקת, אך בה בעת להימנע מסרבול ההליך ומפגיעה בצד שכנגד. גישה זו מאפשרת לפרוש לפני בית המשפט את התמונה במלואה. בתוך כך, אין טמונה בגישה זו פגיעה דיונית בבעל הדין שכנגד, מקום בו היעתרות לבקשה אינה מפריעה למהלכו התקין של ההליך. מן הבחינה המהותית, עצם הגשת ההליך המקורי מסכלת גיבושה של ציפייה של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון. על כן מבחינה זו לא טמון בהתרת התיקון סיכון לפגיעה ממשית בבעל הדין שכנגד.

בנסיבות המקרה שלפניי, בהן קיימת בקשת רשות ערעור תלויה ועומדת על ההחלטה הראשונה, מצאתי כי מטעמי יעילות יש לאפשר למבקש להשיג במסגרתה גם על ההחלטה השנייה. בנסיבות העניין, נוכח הזיקה העובדתית והמשפטית בין שתי ההחלטות, אין הצדקה לפצל את הדיון לשתי בקשות רשות ערעור נפרדות. הדבר לא יביא, כך נראה, להכבדה משמעותית בניהול ההליך או להתארכותו, ויאפשר לסיים את מלוא ההיבטים של הפרשה בהליך אחד.

סיכומו של דבר, המבקש רשאי להגיש בקשת רשות ערעור מתוקנת תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. בכך מתייתר הדיון בבש"א 5269/09 ואני מורה על מחיקתה.