רע"א 522/09 ג'ולייט -יוליה אלמלח נ. עזבון המנוח ירוחם קרלינסקי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים: ש' ברלינר, י' עמית ור' סוקול) בה נדחתה בקשה לביטול פסק-דין.

2.

המבקשים הם בני משפחה אחת אשר בשנת 1990 שכרו חנות בשכירות מוגנת מירוחם קרלינסקי, אשר עזבונו הוא המשיב 1, ומאסתר קנטר, אשר יורשיה הם המשיבים 3-2. בשנת 2002 הגישו המשיבים תביעה לפינוי המבקשים מהחנות וכן לתשלום חוב בגין דמי שכירות. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בחיפה. ביום 1.9.05 ניתן פסק דין בתביעה. בפסק הדין נקבע, כי קמו למשיבים שתי עילות לפינוי המבקשים מהחנות: הראשונה, השכרת החנות לשוכרי משנה וזאת ללא אישור מהמשיבים ובניגוד לחוזה השכירות; והשנייה, אי תשלום דמי שכירות. כמו כן, נקבע שעל המבקשים לשלם למשיבים דמי שכירות בסך 12,980 ש"ח והוצאות משפטיות בסכום של 3,500 ש"ח. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (להלן – הערעור הראשון ). ביום 31.10.06 ניתן פסק דין בערעור הראשון. פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים ולפיו הערעור נדחה למעט שאלת הסעד מן הצדק. התיק הוחזר לבית משפט השלום לצורך הכרעה בסוגיה זו. ביום 17.1.07 נתן בית משפט השלום פסק דין בו דחה את הבקשה להעניק למבקשים סעד מן הצדק. גם על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (להלן – הערעור השני ). ביום 10.6.08 התקיים דיון בערעור השני בבית המשפט המחוזי. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים לפשרה לפיה יעמוד צו הפינוי בתוקפו ואילו המשיבים יוותרו על הסכומים שנפסקו לטובתם. המבקשים היו מיוצגים בדיון על ידי עורך דין והמבקשת 1 נכחה בדיון. בית המשפט המחוזי נתן בו ביום תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בערעור השני. ביום 3.7.08 הגישה המבקשת 1 לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק דין. בבקשה טענה המבקשת, כי לא הבינה את דברי בא כוחה חשבה שהדיון ידחה וכן כי ציפתה לקבל סכום כסף כפשרה. לפיכך, ביקשה לפתוח את העניין מחדש לאור אי ההבנה שנפלה וכן לקבוע דיון בו תוכל לספר את "כל אשר על ליבה". הבקשה נדחתה ביום 6.7.08. בהחלטה הצביעו השופטים על כך שהמבקשת הייתה מיוצגת על ידי פרקליט בעת הדיון וכי המשיבים ויתרו על סכומים נכבדים שהגיעו להם מהמבקשת. כמו כן, ציינו השופטים כי בקשת הביטול נערכה על ידי עורך דין אך לא לוותה בתצהיר.

ביום 29.7.08 הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור השני (בש"א 6712/08). הבקשה נדחתה על ידי כבוד הרשם י' מרזל ביום 12.10.08. זאת משום שהמבקשים לא הצליחו להצביע על טעם מיוחד להארכת מועד. עם זאת נקבע, כי המבקשים יוכלו להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה של בית המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק הדין בערעור השני. ביום 18.1.09 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. בניגוד להחלטת כבוד הרשם, הבקשה מופנית הן נגד ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין בערעור השני והן נגד פסק הדין בערעור השני עצמו. כמו כן, כוללת הבקשה טענות עובדתיות רבות הנוגעות ליחסים בין הצדדים.

3.

דין הבקשה להידחות. המבקשים שבים וחוזרים על טענות שהעלו בבית משפט השלום ובבית משפט המחוזי. הטענות הללו הן בעיקרן טענות עובדתיות. טענות אלו ודאי אינן מעוררות שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית רחבה ומשכך, אינן מצדיקות ערעור במה שמכונה "גלגל שלישי" (ראו, בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (להלן - עניין חניון חיפה )). בשולי הדברים אעיר, כי גם לגופה אין לבקשה על מה לסמוך. ראשית, המבקשים היו מיוצגים על ידי עורך דין בערעור השני. חזקה היא שהוסברה להם הפשרה אליה הגיעו עם המשיבים וכי הבינה המבקשת 1 את שהוסבר לה טרם נתנה הסכמתה. שנית, לפי החלטת כבוד הרשם, רשאית הייתה המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור אך ורק על ההחלטה שדחתה את הבקשה לביטול פסק הדין בערעור השני ולא על פסק הדין עצמו. בקשה זו, לביטול פסק הדין, נדחתה ובדין כך. נעיר עוד, כי הדרך הדיונית הנכונה לבקש ביטולו של פסק הדין השני הייתה על ידי הגשת תובענה חדשה ולא על ידי הגשת בקשה במסגרת הליך הערעור שהסתיים (ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח , פסקה 6 (לא פורסם, 1.5.05)).

4.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח לזכות המשיבים 3-1.