רע"א 5223/16 אלכס הילמן נ. שמחה שילוני

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ב' ארנון ) בתנ"ג 22387-05-13 מיום 16.5.2016; עניינה של ההחלטה – הליכי גילוי מסמכים במהלך הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת.

2.המשיבים 1-2, שמחה וברוריה שילוני, הגישו נגד המבקשים ונגד המשיבים הפורמליים, חברת אופטיבייס בע"מ (להלן: החברה ), בעלי השליטה ונושאי המשרה בה, בקשה לאישור תביעה נגזרת. המבקשים בבקשה דנא הם נושאי המשרה. בתמצית, הבקשה מבוססת על הטענה כי החברה ביצעה שלוש הקצאות של מניותיה לבעל השליטה בה במחיר נמוך באופן ניכר משווי המניות; וכי בעל השליטה ניצל הזדמנויות עסקיות של החברה ורכש לעצמו נכסים במקום להציעם לחברה, ואף מכר נכסים אלו לחברה תוך שהוא נהנה מרווח גבוה.

3.בטרם הוגשה הבקשה לאישור תביעה נגזרת, פנו שילוני לחברה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים; החברה נענתה לבקשה באופן חלקי, ואפשרה להם לעיין בחלק מהמסמכים שנתבקשו. לאחר שהוגשה הבקשה, הגישה החברה תגובה לבקשה, וכן הגישה החברה יחד עם נושאי המשרה חוות דעת של פרופ' עופר לשם תמיכה בתגובותיהם. לאחר מכן הגישו שילוני את הבקשה לגילוי מסמכים מושא בקשת רשות הערעור. בקשת גילוי המסמכים נשענת על שני אדנים: תקנות 75 ו-114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ); וסעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999. בית המשפט נעתר חלקית לבקשה, על סמך שתי הוראות החוק הללו, ועל כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

4.לאחר העיון בבקשה ובתשובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אכן, יש יסוד לטענת המבקשים כי בית המשפט המחוזי חייב אותם בגילוי מסמכים נרחב יתר על המידה מכוחה של תקנה 75 לתקנות, ברם אין צורך להידרש לשאלה זו; וזאת משום שכל המסמכים שבית המשפט הורה על גילויים מכוחה של תקנה זו, נכללים גם ברשימת המסמכים שהורה על גילויים מכוח סעיף 198א לחוק החברות. כפי שאפרט כעת, סבורני כי החלטה זו בדין יסודה וכי אין עילה לערכאת הערעור להתערב בה.

5.סעיף 198א(א) לחוק החברות קובע כי "מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי סעיף 197, רשאי לבקש מבית המשפט, לפני הגשת הבקשה לאישור התביעה או לאחר הגשתה, כי יורה לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת" ; סעיף קטן (ב) קובע כי בית המשפט יעתר לבקשה "אם שוכנע כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת" . בית המשפט המחוזי שוכנע כי שילוני העמידו תשתית ראייתית ראשונית לבקשתם, ומשכך דן במסמכים שנתבקשו מנושאי המשרה, קבע כי הם רלבנטיים להליך, והורה לנושאי המשרה לגלותם.

6.הלכה למעשה מעלים המבקשים טענה עקרונית

אחת בקשר להחלטה זו: לטענתם, שילוני כלל אינם מסוגלים לעמוד בתנאי הסף של ביסוס תשתית ראייתית ראשונית, משום שאף שבקשתם מבוססת על עניין כלכלי מובהק, הם לא צרפו לבקשתם חוות דעת מומחה מן התחום הכלכלי. לא אוכל לקבל טענה זו. אכן, הפסיקה התייחסה באופן מחמיר למגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית (והוא הדין, לפי העניין, גם למגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת), המבוססת על עניין כלכלי, שלא צורפה לו חוות דעת (ע"א 3136/14 כבירי שמיע נ' אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ , פסקה 63 (28.1.2016)). ברם, דברים אלו נאמרו על עצם אישור הבקשה, ולא על גילוי מסמכים במסגרת ניהולה. ברי, כי התשתית הראייתית הראשונית הנדרשת לצורך גילוי מסמכים, קטנה מן התשתית הראייתית הנדרשת לצורך אישור הבקשה עצמה (רע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי , פסקה 64 ( (27.8.2014) ). שעה שעסקינן בהליך גילוי מסמכים, אשר חשיבותו לצורך ניהול הוגן של ההליך ידועה, יטה בית המשפט להעתר לבקשה לגילוי מסמכים בנדיבות, כל עוד שוכנע שיש ממש בתביעה, שאיננה תביעת סרק, וכי היא מנוהלת לטובת החברה ובתום לב (ראו גם: ה"פ (ת"א) 23126-06-13 מרקעי תקשורת בע"מ נ' גילת רשתות לווין בע"מ , פסקה 22 (28.11.2013)).

7.שילוני טענו בתשובתם כי בקשתם אינה מבוססת בעיקרה על עניין כלכלי שיש לבססו על חוות דעת מומחה; המבקשים הגישו בקשה להגיב לטענה זו, שלטענתם חורגת מהמסגרת הדיונית בבית המשפט המחוזי, ברם אין לי צורך להכריע בשאלה זו. כאמור, איננו עוסקים בשלב אישור הבקשה לתביעה נגזרת, אלא בהוראה על גילוי מסמכים. בשלב זה, רשאי בית המשפט להידרש לתשתית הראייתית שהעמידו שילוני ולהכריע אם זו מספיקה לצורך הוראה על גילוי מסמכים, אף אם לא הוגשה חוות דעת כלכלית לתמיכה בבקשה.

8.אין בידי להעתר גם ליתר טענות המבקשים בנוגע למסקנת בית המשפט המחוזי, לפיה שילוני עמדו בנטל המוטל עליהם והציגו תשתית ראייתית ראשונית לבקשתם. בית המשפט המחוזי עיין הדק היטב בטענות הצדדים, והגיע לכלל מסקנה כי שילוני עמדו בנטל זה. במסגרת הדיונית של בקשת רשות ערעור אין מקום לדון באופן מפורט בכל הנמקה והנמקה של בית המשפט המחוזי, כאשר הנמקותיו מבוססות על ההיבטים העובדתיים של הנדון; ודאי כאשר לא צורפו לבקשה מרבית המסמכים הנוגעים להנמקות אלו. הטענות שטענו הצדדים לעניין זה במסגרת בקשת רשות הערעור הן טענות עובדתיות, המתייחסות הן למסמכי החברה, הן לחוות הדעת שצרפו המבקשים לתשובתם, הן לתוכנם של כתבי הטענות השונים של הצדדים. מדובר בעניין שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בו, על אחת כמה וכמה במסגרת בקשת רשות ערעור הנסבה על היבט אחד בלבד של התיק. מאותו הטעם, אין בידי להעתר גם לטענות המבקשים בנוגע לרלבנטיות של המסמכים. בית המשפט המחוזי, המכיר את התיק כמכלול, בחן את המסמכים המבוקשים, קבע כי הם רלבנטיים להליך, ונימק את קביעותיו כדבעי. מדובר בהחלטה דיונית, אשר ערכאת הערעור תתערב בה במצבים חריגים בלבד, ולא שוכנעתי כי זהו המצב שלפני.

9.לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 3.7.2016 מבוטל בזאת. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪.