רע"א 5230/16 יוסף אוחיון נ. עיריית ירושלים

1.

בשנת 2004 הגישה המשיבה, עירית ירושלים, נגד המבקש תביעה בגין חוב ארנונה בסך כ-5,000 ₪, ובשנת 2008 ניתן נגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. ב-6.5.2015 הגיש המבקש, אשר אינו מיוצג, בקשה לביטול פסק הדין, בה טען כי התביעה ואף פסק הדין לא הומצאו לו בכתובתו העדכנית הידועה למשיבה, וכי לא ננקטו צעדים לאכיפת פסק הדין עד לשנת 2014, אז נודע לו על עיקול שהוטל בחשבון הבנק שלו. בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשמת הבכירה ב' יהלום ) קבע כי הדיון בבקשה יתקיים ביום 7.9.2015. משלא התייצב המבקש במועד הדיון, נענה בית המשפט לבקשת בא כוח העיריה ודחה את הבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל (ת"א 711927/04).

2.

ביום 7.10.2015 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 7.9.2015, בה טען כי שהה בחוץ לארץ מפאת עניינים אישיים ובריאותיים, וכי שלח הודעה על כך לבית המשפט בפקסימיליה. בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם הבכיר נ' נחשון ) דחה את הבקשה. בהחלטה מיום 9.10.2015 נקבע, כי מן הבקשה עולה שהמבקש ידע על מועד הדיון, אולם בתיק אין הודעה מטעמו בדבר היותו בחוץ לארץ, ולבקשה לא צורפה אסמכתא למשלוח הבקשה ואף לא לעניינים הרפואיים הנטענים. בית המשפט הוסיף, כי המבקש פעל בזלזול בהליך המשפטי ובאדישות בכך שלא טרח לברר אם נדחה מועד הדיון, אליו היה כאמור מודע, ובכך החמיץ את ההזדמנות שניתנה לו להשמיע טענותיו לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה שנים קודם לכן.

3.

ביום 25.10.2015 הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם נחשון . בו ביום הבהיר הרשם בהחלטתו, כי הערכאה המוסמכת לכך היא ערכאת הערעור. רק ביום 21.12.2015 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. הבקשה נדחתה בהחלטתו של כב' הרשם א' רון מיום 5.1.2016, בנימוק שלא הובאו בה טעמים מיוחדים להארכת מועד כנדרש. בית המשפט הדגיש כי ממכלול ההליכים וההחלטות עד כה למד המבקש חשיבותם של מועדים, ואין לקבל כי אחר כל האמור, הגיש את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור רק ב-21.12.2015, בלא טעמים ואסמכתאות כנדרש.

4.

והנה, אף על החלטה אחרונה זו הגיש המבקש ערעור רק כעבור כחודשיים וחצי, ביום 20.3.2016. סמוך לאחר הגשת הערעור הגיש גם הודעת הבהרה, בה מסר כי פעל להכנת הערעור בהיותו בחוץ לארץ, ושלח את כתב הערעור ב-1.3.2016 באמצעות חברת שילוּח, אולם משלא קיבל החלטה בשובו לארץ פנה ומצא כי החבילה ששלח כלל לא הומצאה לבית המשפט, ולכן הגיש את הערעור בעצמו במועד שהוגש. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' טפרברג ) דחה את הערעור מהטעם שהוגש באיחור ובלא בקשה להארכת מועד. כן ניתנה החלטה במענה להודעת ההבהרה בה נקבע, כי אין בהבהרה כדי לשנות מן ההחלטה כאמור, שכן המועד להגשת הערעור חלף כבר ביום 14.2.2016.

5.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. המבקש, אשר אינו מיוצג, שוטח בהרחבה רבה על-פני עשרות עמודים את מכלול ההליכים וטענותיו בעניינם, בהן טענותיו כנגד מתן פסק הדין בהעדר הגנה על בסיס אישור מסירה מזויף, ואי המצאתו ואכיפתו כשש וחצי שנים באופן המקים, לטענתו, התיישנות, וכן כנגד דחיית בקשתו לביטול פסק דין וכן הליכי הערעור והארכת המועד לערעור שנקט לאחר מכן, בהם טעה במועדים בתום לב ועקב חוסר בקיאות, בהיותו בלתי מיוצג.

6.

דין הבקשה להידחות על הסף, בלא להיזקק לתשובת המשיבה.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . הבקשה שלפני אינה עומדת באמות מידה אלה על-פניה, בהיותה נטועה כל כולה במקרה הפרטני ואין היא מעוררת כל שאלה שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. מעבר לדרוש אוסיף, כי המבקש לא הקים בטיעונו הנרחב כל עילה להתערבות בהחלטות שניתנו בעניינו. גם צד שאינו מיוצג מצופה שלא לזלזל במועד דיון שקבע בית המשפט, כמו גם ביתר המועדים להגשת כתבי טענות מטעמו, ובמיוחד מועדי ערעור. משהיה המבקש מודע למועד הדיון שנקבע, היה עליו לפעול ולבקש דחייתו, בצירוף האסמכתאות הנדרשות, ולעקוב כי בקשתו התקבלה בבית המשפט וכי ניתנה בה החלטה הדוחה את הדיון. בהמשך לכך, לא היה מקום להגשת בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי רק ביום 21.12.2015 על אף שכבר ביום 25.10.2015 הובהר לו בהחלטת הרשם שעליו להגישה לבית המשפט המחוזי. אף הערעור הבא הוגש באיחור, וזאת אפילו לשיטת המבקש, גם אם סבר כי פרק הזמן הוא 45 ימים. בפי המבקש שלל הסברים מהסברים שונים לאיחורים, אך עיון במכלול מחייב מסקנה, כי המבקש הגדיש את הסאה.

7.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבה – לא אעשה צו להוצאות.