רע"א 5239/12עיריית הוד השרון נ. מרדכי תמרקין

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' ש' שילה, סג"נ) בה"פ 47642-01-12 מיום 10.5.2012, על-פיה הועבר הדיון בתובענת המבקשות (להלן: העירייה ) לבית משפט השלום בכפר סבא מחמת העדר סמכות עניינית.

עיקרי העובדות

2.

ביום 29.5.1988 אושרה למתן תוקף תוכנית הר/2/185 (להלן: התוכנית ), שהוחלה על שתי חלקות בהוד-השרון שהיו בבעלות נחמן תמרקין ז"ל, אביהם של המשיבים. במסגרת התוכנית הוענקו זכויות בנייה למשיבים והופקעה חלק מחלקתם לצרכי ציבור. לצורך תפיסת החזקה בשטחים הללו, פרסמה העירייה ביום 2.8.2011 הודעת הפקעה ברשומות בהתאם לסעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ). המשיבים הביעו התנגדות למסירת החזקה. משעמדו המשיבים על סירובם למסור את החזקה, הגישה העירייה תובענה למסירת החזקה, בדרך של המרצת פתיחה, לבית המשפט המחוזי, לפי סעיף 8 לפקודה.

3.

במסגרת דיוני קדם-המשפט העלו המשיבים טענות הנוגעות לשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. המשיבים טענו כי אין מדובר בהפקעה, אלא בהפרשה של הקרקע לצורכי ציבור, מכוח תוכנית איחוד וחלוקה. משכך, העירייה אינה זכאית לבקשת צו מכוח סעיף 8 לפקודה, ועל כן יש להעביר את התובענה לבית משפט השלום, הערכאה המוסמכת לדון בענייני חזקה ושימוש במקרקעין.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי מתקנון התוכנית ומטבלאות ההקצאה שצורפו לה, עולה כי התוכנית היא תוכנית לאיחוד וחלוקת המקרקעין. בית המשפט קבע כי על אף שתקנון התוכנית משתמש במילה "יופקעו", אין בכך כדי להביא את נטילת הקרקע בעניין זה לכלל הפקעה. נקבע כי משבחרה העירייה לפעול בדרך של איחוד וחלוקה, נטילת המקרקעין לצרכי ציבור אינה יכולה להתבצע בדרך של הפקעה, אלא בדרך של הפרשה לצורכי ציבור. בית המשפט ציין כי במקרים אלו, בהם המחזיקים בקרקע מסרבים להעביר את החזקה לידי הרשות, רשאית הרשות לפנות לבית המשפט השלום,

המוסמך לדון בענייני חזקה ושימוש במקרקעין, ולבקש את סילוק ידם מן הקרקע. לפיכך, נקבע כי לא עומדת לרשות העירייה הזכות לנקוט בהליכים לפי סעיף 8 לפקודה, ועל כן אין לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתובענה.

טענות הצדדים

5.

לטענת העירייה, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי משמדובר בתוכנית איחוד וחלוקה, לא הייתה העירייה רשאית להפעיל את מנגנון ההפקעה. העירייה טוענת כי נקבע על-ידי בית משפט זה כי הרשות המקומית רשאית לפעול באחת מהחלופות

החוקיות העומדות בפניה להשגת יעדים ציבוריים.

6.

העירייה מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי מדובר בתוכנית איחוד וחלוקה לפי פרק ג' סימן ז' לחוק התכנון והבניה. לטענת העירייה, בסוף שנות השמונים היא יזמה את התוכנית והחילה אותה על שתי החלקות אשר היו רשומות בבעלות נחמן תמרקין ז"ל, אשר נפטר מספר שנים לאחר אישור התוכנית. המטרה המרכזית של התוכנית היא הפקעת שטחים ציבוריים לצורך הרחבת הדרכים. העירייה טוענת כי מן התוכנית נובע כי העירייה בחרה להפעיל את סמכותה שבדין ולהפקיע שטחים לצרכי ציבור. לפיכך, תוכנית איחוד וחלוקה אינה הדרך הנכונה לנטילת חזקה בשטחים אלו, וזאת מכיוון שמדובר בבעלים אחד בלבד, בעוד שתוכניות איחוד וחלוקה הן המסלול הנבחר כאשר ישנם מספר בעלים בקרקע. זאת ועוד, לטענת העירייה נהוג לצרף לתוכנית איחוד וחלוקה טבלת הקצאות לצורך רישום השטחים החדשים בלשכת המקרקעין. אולם, במקרה דנן לא נכללה בתוכנית טבלת הקצאות. לטענת העירייה, הדבר מלמד על כך שבחרה להפעיל את מנגנון ההפקעה. משאין בתוכנית טבלת הקצאות, טוענת העירייה כי אינה יכולה לרשום את המקרקעין על שמה, ועל כן אינה יכולה לתבוע את חזקתם. תוצאה זו מובילה לכך שהשטחים אשר היו מיועדים לצורכי ציבור אינם יכולים לעבור לרשות העירייה.

7.

עוד טוענת העירייה כי שגה בית המשפט בקובעו כי אין בשימוש במילה "יופקעו" בתוכנית כדי ללמד על נטילת הקרקע בדרך של הפקעה. לו רצתה לפעול בדרך של רישום השטחים הציבוריים על שמה, הייתה קובעת בתקנון התוכנית הוראה מפורשת בעניין, כנהוג בתוכניות איחוד וחלוקה. העירייה טוענת כי בחרה במודע במנגנון ההפקעה לאור היתרון הבולט של ההליך לפי סעיף 8 לפקודה אשר מאפשר טיפול יעיל וזריז במקרה של התנגדויות למסירת החזקה.

8.

כמו כן טוענת העירייה, כי מתקיימים התנאים למתן צו למסירת חזקה בהתאם לסעיף 8 לפקודה. הודעת ההפקעה פורסמה כדין על-פי סעיפים 5 ו-7 לפקודה, ובעלי הקרקע מסרבים לפנות את השטח ולפנות את החזקה.

9.

לטענת העירייה ישנה חשיבות רבה לקבלת רשות הערעור, וזאת לאור התערבות בית המשפט המחוזי בעצמאותה ובשיקול דעתה. העירייה טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי מובילה לכך שסעיף 8 לפקודה, אשר נועד לאפשר לעירייה לקבל לחזקתה שטחים ציבוריים באופן יעיל ומהיר, ירוקן מתוכן. כיוצא בזה, ישנה חשיבות מעשית לקבלת רשות הערעור לאור חשיבות השטחים המיועדים לשימוש ציבורי.

תשובת המשיבים

10.

לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי העירייה אינה זכאית לבקש צו לתפיסת קרקע מכוח סעיף 8 לפקודה, היות והתוכנית מכוחה מבקשת העירייה להפקיע את השטחים היא תוכנית איחוד וחלוקה. לטענת המשיבים, בסעיף 10 לתקנות התוכנית נקבע כי מטרתה היא איחוד וחלוקה בהסכמת הבעלים. כמו כן, לטענת המשיבים, צורפה טבלת הקצאות לתוכנית, ועל כן תמוהה טענת העירייה בעניין זה. משכך, טוענים המשיבים, כי מדובר בתוכנית איחוד וחלוקה. העירייה אינה רשאית לפעול בדרך של הפקעה, ועליה ליטול את המקרקעין בדרך של הפרשה לצרכי הציבור. התנגדות המחזיקים במקרקעין להפרשת המקרקעין לצרכי ציבור צריכה להידון בפני בית משפט השלום, הערכאה המוסמכת לדון בתביעות הנוגעות לחזקה או שימוש במקרקעין.

דיון והכרעה

11.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובחומר שהוגש סבורני כי יש לדון בבקשה למתן רשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בית המשפט המחוזי התבסס בהחלטתו בין היתר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (ה"פ 8856-07-09 מיום 26.1.2010). דא עקא, החלטה זו בוטלה על-ידי כבוד הנשיא א' גרוניס במסגרת בקשה למתן רשות ערעור (רע"א 1600/10 עיריית

ראשון לציון נ' מזובר , ניתנה ביום 15.7.2010) וראו פסיקה דומה של כבוד השופטת א' חיות (רע"א 1802/10 הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה נ' ג'וסטו (13.4.2010)). בשאלה של סמכות עניינית עסקינן. מבחן הסעד הוא המפתח להכרעה בבקשה מעין זו. משבחרה העירייה לבקש סעד של הפקעה, קנויה לבית המשפט המחוזי הסמכות לדון בתובענה. אינני מביע כל עמדה ביחס להכרעה של בית המשפט המחוזי באשר לשאלה מהי הדרך שבה נקטה בפועל העירייה והאם זו הדרך הראויה. סוגיה זו תוכרע, במידת הצורך, בסיומו של ההליך. ברם, הסמכות העניינית, מסורה לבית המשפט המחוזי.

12.

החלטתי אפוא לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית משפט השלום, ולקבוע כאמור כי סמכות השיפוט העניינית מסורה לבית המשפט המחוזי.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשות וישלמו להם שכ"ט עורך-דין בסך של 3,000 ₪.