רע"א 5258/96 אדרי אלי נ. הסנה חב' לביטוח

זו הוגשה בקשה זו לרשות ערעור, אשר הוחלט לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

2.

עיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה על נספחיה. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה שעל מנת למנוע חשש של עיוות דין למבקש ראוי היה להעתר לו ולמנות את אחד המומחים הרפואיים הנוספים אשר ביקש. הביאו

למסקנתי הנימוקים דלהלן:

ראשית, פגיעתו של המבקש, אשר היה בן ½5 שנים בעת הפגיעה, היתה קשה ביותר. מלמדות על כך העובדה שהיה בחוסר הכרה זמן ניכר לאחר התאונה וכן העובדה שנזקק לטיפול ולשיקום משך חודשים בבית חולים שיקומי.

שנית, כפי שהוברר, המומחית הרפואית ד"ר מקליס , הינה מומחית בשטח הנוירולוגי, אך לא בשטח הנוירולוגיה לילדים. בכך אין, אמנם, לפסול את מומחיותה ולא את חוות דעתה. יש, על כן, לדחות את טענת ב"כ המבקש שדי בעובדה האמורה כדי להצדיק פסילה של חוות דעתה ובשל כך למנות מומחה רפואי אחר תחתיה. מה גם, שהבקשה לפסילתה באה רק לאחר מתן חוות דעתה אשר תוצאתה לא הניחה את דעת ב"כ המבקש. עם זאת, בשל המומחיות הקיימת בשטחי הנוירולוגיה והפסיכיאטריה לילדים, ולנוכח האינדיקציות הקיימות לאפשרות פגיעה התנהגותית במבקש עקב התאונה, נראה לי, שעל פי העקרונות אשר נקבעו בע"א 1338/90 שיק נ. מטלון

פ"ד מד(2) 216 לענין מינויים של מומחים רפואיים, יש להעתר לבקשה ולמנות מומחה נוסף בשטח פסיכיאטרית-ילדים.

שלישית, מתוך עדותה של ד"ר מקליס ניתן ללמוד ולהסיק, שאף לדעתה, יתכן וראוי למנות מומחה בשטח פסיכיאטרית ילדים. עדותה בענין זה מחזקת, ואולי אף מצדיקה היא לעצמה, מינוי מומחה נוסף כאמור.

בנסיבות אלה, לא היה בנימוקו של בית המשפט המחוזי, ש"בכל תחום אפשר תמיד למצוא מומחים טובים יותר וחכמים יותר, ואין לדבר סוף", כדי להצדיק את דחית בקשת המבקש.

3.

על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור. בית המשפט המחוזי ימנה מומחה רפואי בשטח פסיכיאטרית ילדים על מנת שיתן חוות דעתו לגבי מצבו של המבקש עקב התאונה בתחום הפסיכיאטרי. בנסיבות הענין ישא המבקש בהוצאות הבדיקה על ידי המומחה בסכום ובתנאים אותם יבקש בית המשפט המחוזי.

בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.