רע"א 8485/05 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. יחיעם אברהמי

1.המשיב, נהג משאית במקצועו, נפגע בתאונת דרכים ביום 10.4.01. המשיב נפגע בברכו וסבל מכאבים ומאי יציבות קלה. המשיב הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעת פיצויים נגד המבקשת אשר ביטחה את הרכב בו נהג בשעת התאונה. המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה מטעם בית המשפט קבע למשיב נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% וכן נכויות זמניות לפרק זמן של תשעה חודשים. המשיב טען כי אינו מסוגל לשוב ולנהוג במשאית וביקש למנות מומחה נוסף בתחום הרפואה התעסוקתית.

2.בית משפט השלום בהחלטת ביניים דחה את בקשתו של המשיב למנות מומחה רפואי נוסף בנמקו שלמשיב נגרם נזק קל בלבד, ושבית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר בשאלה התיפקודית. ביום 8.2.05 נתן בית משפט השלום את פסק דינו וקבע למשיב פיצויים בגין כאב וסבל, הפסדי שכר בעבר, הפסדי שכר לעתיד, סיעוד ועזרה, וניידות והוצאות.

3.המשיב ערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי התמקד בשאלת מינויו של מומחה תעסוקתי, וקבע כי על בית משפט השלום היה למנות מומחה כזה כבקשת המשיב. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו, בין היתר, על עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אשר סבר כי יש למנות מומחה רפואי בתחום התעסוקה, שכן הוא עצמו אינו מומחה לכך. כן ציין בית המשפט קמא כי המומחה מטעם בית המשפט לא יכול היה להעריך אם המשיב מסוגל להמשיך ולנהוג במשאיות גדולות. בית המשפט המחוזי סבר כי קיימת אפשרות שזכויותיו של המשיב, אשר אינו יכול להביא מומחה מטעמו בתביעת פיצויים בגין תאונת דרכים, תקופחנה אם לא ימונה מומחה תעסוקתי כבקשתו. לדעתו, דווקא כאשר מדובר בנכות נמוכה יש מקום למנות מומחה שיסייע לבית המשפט, שכן לא ניתן להסיק את הפגיעה ביכולת ההשתכרות מעצם הנכות עצמה. אמנם בית המשפט הוא המכריע בשאלת שיעורה של הנכות התפקודית, אך הוא עושה זאת לאחר שהובאו בפניו חוות דעת של מומחים בהתאם לתחומים השונים הרלוונטיים לפגיעה. לפיכך ביטל בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום והחזיר אליו את הדיון לצורך השלמה ומינוי מומחה רפואי בתחום התעסוקה.

4.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. המבקשת טוענת כי לבית המשפט היו את כל הכלים על מנת להכריע בשאלת הנכות התפקודית וזאת מעדותו של המומחה האורתופדי שמונה מטעם בית המשפט. לטענתה, המומחה סבר שיש למנות מומחה מתחום התעסוקה רק מכיוון שחשב שיכול להיות שישנם גורמים נוספים שהוא אינו יודע עליהם. עם זאת, בית משפט השלום סבר כי בפניו תמונה מלאה לצורך הכרעה בסוגיה ולא היה מקום להתערב בקביעתו, שהיוותה למעשה התערבות בממצאים עובדתיים, במהימנות ובהסקת מסקנות על-ידי הערכאה הדיונית. כן טוענת המבקשת כי מדובר בנכות נמוכה שמטבעה אינה עלולה להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות של המשיב.

5.דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים בה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). כמו כן החלטתו של בית המשפט המחוזי עוסקת בניהול ההליך ומטרתה לברר את התשתית העובדתית די הצורך. לפיכך החלטה זו אינה מצדיקה התערבות בית המשפט בגלגול שלישי.

6.אף לגופו של עניין אני סבורה כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו. אמנם בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלת הנכות התפקודית, אך כבר נקבע שתובע יכול לנסות ולהוכיח את ההשלכות התפקודיות של נכותו הרפואית (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד , פ"ד מה(4) 77). בנסיבות עניין זה, ולמרות אחוזי הנכות הנמוכים שנקבעו למשיב, נראה כי מתעוררת השאלה שאין עליה תשובה בתשתית העובדתית שעמדה בפני בית משפט השלום, והיא האם מסוגל המשיב לשוב ולנהוג במשאיות מסוג אלו שנהג לפני תאונת הדרכים, וזאת למרות הפגיעה בברכו. בשאלה מעין זו אני סבורה כי ראוי להיעזר בתשובתו של מומחה, אף אם בסופו של דבר יכול בית המשפט שלא לקבל את עמדתו. באשר לטענת המבקשת כי מדובר באחוזי נכות נמוכים, אשר אינם משפיעים על כושר השתכרותו של אדם מן הישוב, ראוי להביא מדבריו של כב' השופט ריבלין בספרו תאונת הדרכים- סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית), בעמ' 448 (להלן: ריבלין )-

"הפגיעה בכושר ההשתכרות אינה תמיד פועל יוצא של הנכות הרפואית "הפיסית" ואף לא של זו "התפקודית"- האובייקטיבית, והיא תלויה בנסיבות המיוחדות של התובע- כמו גילו, הכשרתו, ניסיונו ומקצועו. זוהי, לפיכך, קביעה סובייקטיבית הנוגעת לנפגע המיוחד".

7.כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המומחה מטעם בית המשפט הודה כי אינו יכול לענות על שאלת יכולתו של המשיב לנהוג במשאית בעקבות תאונת הדרכים שעבר, וסבר כי מומחה רפואי מתחום התעסוקה יוכל להוסיף מנקודת מבטו המקצועית לתשתית העובדתית שעליה מבסס בית המשפט את קביעותיו. המומחה העיד כי הוא סבור שהמשיב יכול לנהוג ברכב קל, אך הוא אינו יכול להעיד לגבי נהיגה במשאית. עדות זו, אף שאינה מחייבת ואינה פוטרת את בית המשפט מהפעלת שיקול דעתו בעניין מינוי המומחה, תומכת אף היא במינוי במומחה כאמור (ראו רע"א 5258/96 אדרי נ' הסנה, חברה לביטוח (לא פורסם, ניתן ביום 13.2.97); ריבלין, בעמ' 559).

8.לבסוף נציין כי כאשר מחליטה הערכאה הדיונית למנות מומחה רפואי, מאחר שהוצאות הבדיקה והטרחה הכרוכה בביצוע הבדיקה הן על התובע, תמעט ערכאת הערעור להתערב בהחלטות אלו, מלבד במקרים בהם מתגלה טעות ברורה בהחלטת בית המשפט (ראו רע"א 3674/97 רצון לביא נ' אשר ישי (לא פורסם, ניתן ביום 4.9.97)). אמנם במקרה דנן לא הערכאה הדיונית היא שהחליטה על מינוי המומחה, אלא ערכאת הערעור, אך דברים אלו יפים גם למקרה כגון זה.

אשר על כן הבקשה נדחית.