רע"א 5260/11 רות בן עזר נ. א.בן עזר ובניו בע"מ

הערעור שבכותרת מופנה נגד החלטה של בית המשפט המחוזי (מיום 6.6.2011), לדחות בקשה שהגישה המערערת לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. בהחלטתי מיום 15.9.2011 הוריתי למערערת להסביר מדוע לשיטתה עומדת לה זכות ערעור על ההחלטה, זאת בשים לב לכללים הנוהגים בכגון דא (ראו ע"פ 4793/05 נבון נ' עצמון (טרם פורסם, 6.2.2007); ע"א 228/63 עזוז נ' עזר , פ"ד יז 2541 (1963)). המערערת הגישה תגובתה, והסבירה כי אמנם הייתה סבורה שעומדת לה זכות ערעור במקרה זה, אך ציינה עוד בערעור גופו – "למען הזהירות" – כי אם הערעור אינו בזכות, אזי מבוקש לראות בהודעת הערעור כבקשת רשות ערעור שהוגשה במועד הקבוע בדין לכך. לפיכך, ביקשה המערערת בתגובתה לראות בהודעת הערעור – בקשת רשות ערעור.

המשיבים הגישו תגובה, ובה טענו כי הדרך הנכונה להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי היא אכן בקשת רשות ערעור, וכי אין מקום לראות בערעור משום בקשת רשות ערעור, בכלל ובנסיבות העניין בפרט.

נראה כי היום גם המערערת אינה חולקת על כך שהדרך להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור; מכל מקום – זו ההלכה. ככלל, במקום שבו בעל-דין מגיש ערעור חלף בקשת רשות ערעור, דין ההליך להימחק, והאפשרות העומדת לבעל-הדין היא להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, שתיבחן לפי אמות המידה המקובלות. לכן, בעל-דין המתלבט לגבי סיווגו הנכון של ההליך ובוחר להגיש דווקא ערעור בזכות, נוטל על עצמו סיכון. סיכון זה אינו מתאיין אך בשל כך שבעל-הדין מבקש "למען הזהירות" לראות בהליך כבקשת רשות ערעור. בהקשר זה יש להזכיר כי לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), ניתן להמיר בקשת רשות ערעור (שהוגשה בטעות) לערעור בזכות, אך אין הוראה הקובעת את ההיפך (לאמור: כי ניתן לדון בערעור בזכות כאילו היה בקשת רשות ערעור). עוד יש להזכיר כי המסלול הדיוני של ערעור בזכות שונה מאוד מהמסלול הדיוני של בקשת רשות ערעור; כך למשל מבחינת סכומי האגרה והעירבון, מבחינת כתבי בי-הדין המוגשים ומבחינת המותב שנדרש להליך. לכן, בעל-דין הבוחר להגיש ערעור בזכות – למרות ספקותיו בעניין סיווגו הנכון של ההליך – מכוון את ההליך למתווה מסוים, ועלול לשלם את המחיר אם יתברר בדיעבד שטעה בסיווגו. נראה כי הפתרון המועדף במצבים אלה של ספק הוא להגיש דווקא בקשת רשות ערעור, ולבקש כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות המסורה לו בתקנות 410 או 410א לתקנות סדר הדין האזרחי.

עם זאת, בענייננו, מצאתי לנכון לראות בהודעת ההבהרה שהגישה המערערת ביום 20.9.2011 משום בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור; ולהיעתר לבקשה זו, בעיקר בשים לב למועד הגשת ההליך, לאמור: בטרם שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המערערת תשלם למשיבים שכר טרחת עורך-דין בגין ההתדיינות בפניי, בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישולם מתוך העירבון שהופקד בהליך זה.

המזכירות מתבקשת אפוא להמיר את ההליך שבכותרת להליך של בקשת רשות ערעור, ולהעביר למשיבים סכום של 2,500 ₪ מתוך העירבון שהופקד בהליך הערעור. יתרת הסכום שהופקד תשמש עירבון בהליך בקשת רשות הערעור.