רע"א 5270/08 סונול ישראל בע"מ נ. סאפד דיבלופנטס לימטיד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא השופט ג' גינת ) מתאריך 15.5.08, שעניינה בבקשת המבקשים לסילוק תובענה שהגישה המשיבה 1 על הסף.

2.

המשיבה 1 הגישה בשנת 1998 לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה כספית נגד המשיבים 6-2. בשנת 2002, כחמש שנים לאחר שנולדו עילות התביעה הנטענות, הגישה המשיבה 1 בקשה לתיקון כתב התביעה, בגדרה עתרה לצירופם של 18 נתבעים נוספים כצדדים לתובענה, לרבות המבקשים. אין לפניי את ההחלטה בבקשה זו, אולם כתב התביעה המתוקן הוגש לבסוף בנובמבר 2004, כשבע שנים וחודש לאחר שנולדו עילות התביעה הנטענות.

3.

המבקשים הגישו בקשה לדחיית התביעה נגדם על הסף מחמת התיישנות. המשיבה 1 נסמכה בתשובתה לבקשה על האמור בע"א 748/89 שפירא נ' חייט , פ"ד מח(2) 365 (1994), לפיו לא תידחה תביעה מחמת התיישנות מקום שם תובע ביקש לצרף נתבע נוסף לתביעה קיימת עוד טרם שחלפה תקופת ההתיישנות (כפי שהיה בענייננו), אך החלטת התיקון ניתנה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות וממילא רק אז הוגש כתב התביעה המתוקן. המבקשים השיבו כי אין תחולה להלכה האמורה בנסיבות המקרה דנן.

4.

בתום דיון קדם משפט שהתקיים בתאריך 15.5.08, שבגדרו נידונו בקשת המבקשים, כמו גם בקשותיהם של מספר נתבעים אחרים לדחיית התביעה בטענות מקדמיות שונות, קבע בית המשפט (כב' סגן הנשיא, השופט ג' גינת ) כדלקמן:

"... אינני סבור, שבשלב הנוכחי ראוי לתת החלטות הקשורות לטענות סף הנטענות ע"י בעלי הדין השונים. כתב התביעה המתוקן מתייחס ל-26 נתבעים שונים. מעבר לכך הוגשה גם תביעה שכנגד. מטעמים של יעילות הדיון, נראה לי סביר, כי כל השאלות השנויות במחלוקת לרבות אלה הקשורות בטענות סף ידונו במקשה אחת. ברור, שלגבי חלק מטענות הסף יש צורך בברור עובדתי, ומשעה שנעשה בירור עובדתי כזה, הרי יעיל יותר לקיים אותו כבר בכל הנושאים העומדים על הפרק. ברור, שאם בסופו של יום יתברר כי ננקטו הליכים נגד בעל דין שלא היה צריך להיות צד להליכים אלה, הרי תהיה לכך משמעות, בין השאר, גם בנושא ההוצאות. החלטתי האופרטיבית היא לקדם את ההליך עצמו במובן זה שתינתן הוראה על הגשת ראיות בעלי הדין בתצהירים. ... ברור שאין בקביעות הדיוניות לגבי אופן ניהול ההליך, כדי להשפיע על הזכויות המהותיות של מי מבעלי הדין או כדי לפגוע באלה".

לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי מועדים להגשת תצהירים (האחרונים שבהם – מטעם המבקשים ונתבעים נוספים, בתאריך 26.11.08) ולשמיעת "קדם משפט אחרון" לתאריך 19.1.09.

5.

על ההחלטה הנ"ל מתבקשת הרשות לערער. בית משפט זה אינו מתבקש להכריע בשאלת הסילוק על הסף לגופה, כי אם להורות לבית המשפט המחוזי להכריע בבקשת המבקשים לדחיית התובענה כבר כעת. המבקשת טוענת שבית המשפט המחוזי מנוע מ"להחליט שלא להחליט", מקום שהבקשה לסילוק על הסף איננה טעונה בירור עובדתי וכל החומר הנדרש להכרעה בה מונח בפני בית המשפט. לשיטת המבקשת, "יעילות הדיון", לה נזקק בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלטתו, מחייבת דווקא כי בקשה מקדמית דוגמת זו של המבקשת תידון לאלתר ובטרם בירור התובענה לגופה. המבקשת טוענת כי פיצוי כספי בדמות הוצאות, אפילו יינתן בסופם של ההליכים, אינו יכול לפצות כראוי בעל דין שכנגדו הוגשה תביעה שאינה ראויה להתברר.

דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות .

6.

מאליו מובן כי סילוק תובענה על הסף יכול וייעל את ההליך המשפטי. ההכרעה המוקדמת בבקשה לסילוק על הסף מהווה אינטרס של בעלי הדין והמערכת השיפוטית כולה, ולכן דרך כלל ראוי שתיעשה כבר בשלב קדם המשפט (השוו: ע"א 765/81 עומיסי נ' חסן , פ"ד לט(1) 556, 560 (1985)). ברם, אין משמעות הדבר שהערכאה הדיונית מחויבת בכל מקרה להחליט בבקשה מקדמית שכזו כבר בשלב קדם המשפט, ושיקולי יעילות יכולים לעיתים להביא לדחיית מועד ההכרעה בבקשה: יש ודיון בבקשה כאמור מחייב בירור עובדתי, שאין להכריע בו בשלב קדם המשפט. לעיתים ההכרעה בבקשה תחייב דיון משפטי מקיף וגוזל זמן ומשאבים, דיון אשר ייתכן ויתייתר בהמשך ההליכים. ריבוי נתבעים ובקשות מקדמיות, והידרשות מיידית לבקשות אלה, עלולים לגרום לעיכוב בניהול המשפט, תוך הסבת עינוי דין לחלק מבעלי הדין. כל החלטה בבקשה מקדמית יכולה אף לגרור אחריה בקשה למתן רשות ערעור ולעיכוב הדיון בתובענה, ועל אחת כמה וכמה כך הדבר כאשר הוגשו בקשות מקדמיות רבות על-ידי מספר נתבעים שונים. לא ניתן לקבוע איפוא, באופן גורף, כי היעילות הדיונית מטה את הכף תמיד לעבר הכרעה מוקדמת בבקשה לסילוק על הסף.

7.

במקרה דנן, התמקד בית המשפט בשיקולים של יעילות דיונית, כמבואר היטב בהחלטתו. ריבוי הבקשות המקדמיות מטעם הנתבעים השונים היה אחד מהגורמים שהביאו לכך שהדיון בתובענה מתעכב כבר עתה שנים ארוכות. נראה כי בית המשפט המחוזי הנכבד סבור היה שהדרך היעילה לקידום הדיון הוא בהגשת התצהירים וקיום קדם משפט אחרון, במקום הכרעה במועד זה בכל הבקשות המקדמיות, שחלקן דורש בירור עובדתי, כפי שצוין בהחלטה.

8.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו סבורה היא שראוי היה להחליט לנקוט דרך דיונית אחרת, אלא במקרה בו החלטתה מנוגדת לדין, או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990)). מקרה זה אינו בא בגדר אחד מאותם החריגים.

כפי שהקפיד אף בית המשפט המחוזי הנכבד לציין בהחלטתו, ככל שיוברר בסופו של דבר כי לא היה מקום להגשת התביעה נגד המבקשים, יחויבו המבקשים בהוצאות הולמות. טענותיהם של המבקשים כי לא יהיה בפסיקת הוצאות כדי לכפר על "עוגמת הנפש" הנגרמת להם מן הצורך לנהל את ההליך – אין להן מקום במקרה הנוכחי.

נוכח טעמים אלה כולם – דין הבקשה להידחות.

9.

באשר לבקשת המבקשים מתאריך 28.9.08 ומתאריך 17.11.08 לדחיית מועד הגשת התצהירים מטעמם הקבוע לתאריך 26.11.08 (לאחר שבית המשפט הנכבד קמא קבע כבר עם מתן החלטתו כי אין מקום לעיכוב ביצועה), הרי שבנסיבות הענין יש מקום להיענות למשאלה זו, ולהורות על דחיית המועד להגשת התצהירים מטעם המבקשים עד לתאריך 18.12.08. זאת, בשים לב להיעדר התנגדות של מי מן המשיבים לבקשות האמורות ובהתחשב במועד הקבוע בבית המשפט המחוזי הנכבד לקיום קדם המשפט הבא (19.1.09).

10.

אחרונה אציין את המובן מאליו, שאין בהחלטתי זו כדי למנוע מבית המשפט המחוזי הנכבד את האפשרות לבחון בקדם המשפט שיתקיים לאחר הגשת התצהירים, ככל שימצא לנכון לעשות כן, האם בשלה השעה להכריע בבקשות המקדמיות שהגישו המבקשים ומשיבים אחרים כבר באותו מועד, בהתאם לסמכותו לפי תקנה 143 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 .

11.

לאור כל האמור לעיל הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית, בכפוף לאמור בסעיפים 9 ו-10 שלעיל. נוכח העובדה שלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.