רע"א 5271/18 איתן אביטן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות שנתן השופט רון סוקול בת"א (חיפה) 32519-02-17: החלטה מיום 8.7.2018 לדחות את בקשת המבקשים להארכת מועדים ולהשלמת ההליכים המקדמיים בתיק ולהגשת תצהירים ולדחיית מועד דיון ההוכחות בתיק, והחלטה מיום 9.7.2018 לדחות בקשה לעיון חוזר באותו עניין.

2.

כפי שברור גם למבקשים (ראו סעיפים 31-28 לבקשה), בקשת רשות הערעור שהגישו עומדת בניגוד להוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: " הצו "), המורה כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים " (סעיף 1(1) לצו).

3.

את עמדתי בעניין תכליתו ומשמעותו של הצו הבהרתי ברע"א 3099/18 אברהם נ' קרן קיימת לישראל (21.5.2018) בזו הלשון:

[לצו] תכלית כפולה: ראשית , לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים-טכניים באופיים; שנית , להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם?

דברים אלה יפים גם לענייננו.

4.

לפיכך בקשת רשות הערעור נדחית ללא צורך בתגובה.

5.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 2,500 ש"ח – סכום המביא בחשבון את העובדה שלא נדרשה תגובה.