רע"א 5284/07 PMN VERWALTUNGS - UND BETEILIGUNGS GMBH נ. מיס אל אופנה עילי

1.

לפניי שתי בקשות לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 20.5.07 (כבוד השופטת ש' גדות). במסגרת ההחלטה קיבל בית המשפט קמא, בחלקה, את בקשתן של המשיבות 4-1 ברע"א 5344/07 (להלן - החברות הגרמניות ) למינוי כונס נכסים על הון המניות של חברת אמיקה בע"מ (להלן - אמיקה ). לכונס הנכסים ניתנו הסמכויות הבאות:

א.

להחזיק את מניות אמיקה בע"מ עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית.

ב.

לנקוט בכל הסעדים שיבטיחו כי דירקטוריון אמיקה ומנהלי אמיקה לא יבצעו פעולות ועסקאות מחוץ למהלך העסקים הרגיל של החברה.

ג.

למנוע העברות כלשהן של נכסים או כספים מחברת אמיקה למשיבים, מיס אל אופנה עילית לנשים (1992) בע"מ, היא המשיבה 7 ברע"א 5344/07 (להלן - מיס אל ), המבקשת 2, המשיבה 5, המשיב 6 והמשיב 8 ברע"א 5344/07.

בית המשפט דחה את הבקשה להעניק לכונס סמכות לגבות עבור קופת החברה סכומים שחייבים לכאורה חלק מהמעורבים למיס אל בהקשר לפעולות שונות (בעניין זה, וכפי שעולה מבקשת רשות הערעור, ציונה של אמיקה בבקשה בערכאה דלמטה היה שגוי והכוונה הייתה לכספים שהוצאו ממיס אל). ברע"א 5344/07 מבקשים להשיג על ההחלטה למנות את כונס הנכסים ועל הסמכויות שניתנו לו. ברע"א 5284/07 מבקשים להשיג על אי-מתן הסמכות לגביית חובות כאמור.

2.

ראשית העניין בסכסוך עסקי בין מיס אל לבין החברות הגרמניות. מיס אל הפעילה רשת של חנויות בגדים. החברות הגרמניות סיפקו לה סחורה במשך שנים רבות. בשלב מסוים, כך על פי הנטען, הפסיקה מיס אל להעביר כספים לחברות הגרמניות וצברה חוב של מיליוני מארקים גרמניים. בגין החוב הנטען הוגש ההליך בבית המשפט המחוזי, במסגרתו ניתנה ההחלטה שלפנינו. בשלב מסוים החלה מיס אל, על פי טענת החברות הגרמניות, להבריח את נכסיה על מנת להתחמק מפירעון החוב האמור. כך לטענתן, מיזוג מיס אל לאמיקה (גם היא חברה המפעילה רשת חנויות בגדים) נעשה במטרה זו בלבד, כאשר אמיקה הייתה, טרם מיזוג זה, "שלד ריק" חסר תוכן עסקי משמעותי. יצוין, כי בעלי המניות באמיקה הינם ילדיהם של בעלי המניות במיס אל.

3.

במסגרת ההליכים בתיק ביקשו החברות הגרמניות מינוי כונס נכסים לחברת מיס אל. בהחלטה בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 4654/06) נקבע ביום 12.6.06, כי רואה החשבון שמונה על ידי בית המשפט המחוזי יפעל כחוקר ולא ככונס נכסים. כן נקבע, כי החברות הגרמניות תוכלנה לעתור לסעדים זמניים נוספים על בסיס ממצאי הדו"ח ואם יתבקשו סעדים נגד צדדים שלישיים יש לצרפם כמשיבים. הדו"ח אותו הגיש החוקר בהתאם לאותה החלטה כלל ממצאים חמורים לעניין אמיקה ומיס אל. בקצירת האומר נציין, כי הדו"ח קבע שלאמיקה לא היה תוכן מסחרי טרם איחודה עם מיס אל וכי מטרת המהלך הייתה אכן הברחת נכסי מיס אל מעבר להישג ידן של החברות הגרמניות. בהתבסס על הדו"ח הגישו החברות הגרמניות את הבקשה השנייה למינוי כונס נכסים זמני. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה, כמפורט לעיל, ועל כך הבקשות לערעור שלפנינו.

4.

דין שתי הבקשות להידחות. הסעד שניתן על ידי בית המשפט המחוזי אומנם אינו שגרתי, אולם לא מצאתי כי הוא חורג מהסביר והמידתי לאור השתלשלות העניינים המתוארת. טענות אמיקה לעניין הפגיעה המהותית שסעד זה עלול לגרום לה והחשש מהפיכתה חדלת פירעון הובאו בפני בית המשפט המחוזי ובדין הוא דחה אותן. לאחר שנערך דיון בבקשה דנא, הגישו המבקשות ברע"א 5344/07 "בקשה דחופה להקדמת מועד דיון עקב שינוי נסיבות קיצוני" (מיום 2.12.07). שינוי הנסיבות הנטען היה מכתב של בנק לאומי, בו נאמר כי אם עד ליום 1.1.08 לא יפרע חוב המגיע לבנק הרי זה יפעיל את האמצעים החוקיים העומדים לרשותו, כולל מימוש של שיעבוד שוטף. על יסוד זה טוענות הן, כי קיים סיכון ממשי להמשך קיומה של אמיקה. די לציין, כי במכתבו של הבנק אין כל זכר לכך שהמניע לפעולה עתידית של הבנק הינו מינויו של כונס נכסים על הון המניות של אמיקה. ממכתבו של הבנק עולה, כי העילה עליה סומך הבנק הינה אי פרעון חוב המבוסס על הסדר פשרה מוסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, ואשר לכאורה אינו קשור לסכסוך המתברר בפני בית המשפט המחוזי. יוער, כי אף לא ראיתי מקום לקבוע דיון נוסף בבקשות רשות הערעור. במאמר מוסגר אציין, כי רק במקרים נדירים נקבע דיון בבקשות רשות ערעור מעין אלה שבפניי.

5.

גם בשאר הטענות של המבקשות ברע"א 5344/07 לא מצאתי ממש. נראה לכאורה, כי דו"ח החוקר התבסס על חקירה מעמיקה ורצינית. העובדה כי החוקר הסתמך גם על דבריה של המשיבה 5 ברע"א 5344/07 (זהבה לוי), אשר לכאורה "חצתה את הקווים", אין בה בכדי לערער את אמינותו של הדו"ח מן היסוד, בוודאי לעניין הסעד המבוקש שהינו בעל אופי זמני. ההסבר החלופי אותו הציגה אמיקה להשתלשלות האירועים, אין בו כדי לגרוע מקביעתו של בית משפט קמא, כי מתקיימת תשתית מספיקה למתן הסעד הזמני לחברות הגרמניות. מכל מקום, מדובר בקביעות בהן אין בית משפט זה נוהג להתערב במסגרת בקשה למתן רשות ערעור. יצוין, כי לא מצאתי יסוד בטענת אמיקה כי לא ניתן לה יומה בבית המשפט. אין צורך להידרש לשאר הטענות שעלו בעניין זה. מכל אלו נובע, כי אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

6.

כאמור, גם לא מצאתי לנכון להיענות לבקשה להרחיב את סמכותו של כונס הנכסים הזמני. אף אם חלה בבקשה טעות סופר בלבד, כטענת החברות הגרמניות, ברי, כי בקשה לרשות ערעור אינה המסגרת הראויה לבקש לתקן טעות זו. גם לגופו של עניין, לא נראה כי היה מקום למתן סעד זה בהיקף הקיצוני שנתבקש בשל היותו חורג מהמטרה של שמירה על המצב הקיים.

7.

אוסיף, כי בצד הבקשה ברע"א 5344/07 הוגשה גם הודעת ערעור (ע"א 5341/07). הדרך הנכונה הינה זו של בקשת רשות ערעור, ולפיכך נמחק הערעור. שתי הבקשות לרשות ערעור נדחות. אין צו להוצאות.