פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5309/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
יצחק ביטון
נ ג ד
המשיבים:
1.
כונס הנכסים הרשמי
2. הנאמנת - עו"ד לימור קירש
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז - לוד מיום
29.5.2017, בפש"ר 45313-07-14
בשם המבקש: עו"ד
חגית מור
החלטה
1.בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.5.2017 (פש"ר 45313-07-14, כב' השופט ש' סרחאן ), במסגרתה נקבע כי:
"בהתאם לדין ניתן להורות
על מאסרו של החייב. בה בעת שעה שהכנ"ר מציע סנקציה פוגענית פחות, ראוי להעדיף אותה. אשר על כן ניתנת לחייב ארכה בת 30 יום במהלכה ישלם את מלוא החוב או יגיע לכדי סיכום אחר עם המנהלת המיוחדת" (ההדגשה אינה במקור).
ברקע החלטה זו, החלטות קודמות של בית המשפט קמא בעניינו של המבקש: הגדלת צו התשלומים החודשי עד כדי 8,000 ₪ בחודש, בשל אי מיצוי כושר השתכרות והחשד כי הוא שותף בעסק בעל מחזור חודשי גבוה (ביום 13.12.2016), ודחיית בקשתו למחיקת הליך הפש"ר (ביום 20.2.2017). המבקש לא עמד בתשלומים המוגדלים, ונמנע מהגשת דוחות בהתאם להוראות צו הכינוס – ועל כן ביקשה משיבה 2 כי תינתן נגדו פקודת מאסר, לפי סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי הדין מאפשר לאסור את המבקש, והעניק לו ארכה לצורך קידום פתרון פוגעני פחות. מכאן בקשת רשות הערעור, במסגרתה טוען המבקש כי הגדלת צו התשלומים בעניינו התבססה על חשדות מעורפלים ונטולי יסוד, וכי מצבו הכלכלי הממשי אינו מאפשר לו למלא אחר הוראות בית המשפט המחוזי – כך שאין לאסור אותו בגין הפרתן.
2.דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בתשובה, נוכח אופייה התיאורטי. בית המשפט המחוזי ציין כי "בהתאם לדין ניתן להורות על מאסרו של החייב", אך מובן כי המרחק בין "ניתן להורות" ובין "הנני מורה", בפועל – ממשי. בית המשפט המחוזי הותיר את שאלת מימוש הסמכות להורות על מאסר החייב לבירור עתידי – ולא יהיה זה נכון להעניק רשות ערעור על קביעה מעין זו, שאפשר ולעולם לא תבשיל לכדי יישום (ראו והשוו רע"א 685/11 שורץ נ' רבינוביץ , פסקה 3 (21.7.2011)). למותר לציין כי זכויותיו של המבקש שמורות לו, כך שבמידה ובית המשפט המחוזי יורה בעתיד על מאסרו – בכפוף לעקרונות שהותוו בע"א 3967/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 20 (טרם פורסם, 30.10.2013)) – יהיה בידו להשיג על החלטה זו בדרכים המקובלות.
למעלה מן הצורך, אוסיף כי השגותיו המהותיות של המבקש מופנות כלפי הגדלת צו התשלומים בעניינו – בהתאם להחלטת בית המשפט קמא מיום 13.12.2016, שמן החומר עולה כי לא הוגשו בעקבותיה בקשת רשות ערעור, בקשה לעיון מחדש או בקשה חדשה להפחתת צו התשלומים. אין לאפשר למבקש לערער בצורה "עקיפה" על החלטה זו, ועליו להעלות את טענותיו בעניין במסגרת הדיונית המתאימה.
3.סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' באב
התשע"ז (1.8.2017).
ש
ו פ ט