רע"א 941/19 ארנון דבורקין נ. כונס הנכסים הרשמי בחיפה

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג' צפריר ) מיום 20.12.2018 בפש"ר 27095-08-15.

הרקע לבקשה

1.

למבקש הוצא ביום 21.10.2015 צו לכינוס נכסיו, לבקשתו ולאחר שהצהיר על חובות בסך של למעלה מ-2,000,000 ש"ח. באותו מועד מונתה משיבה 2 לנאמנת על נכסיו (להלן: הנאמנת ) ונקבע כי עליו להפקיד סך של 2,000 ש"ח מדי חודש לטובת נושיו.

2.

ביום 10.5.2017 קיים בית המשפט המחוזי דיון בענייננו של המבקש. במסגרת הדיון טענה הנאמנת כי יש לקבל את בקשת המבקש להכריז עליו פושט רגל, ולצד זאת יש להעלות את צו התשלומים החודשי לסך של 16,000 ש"ח. לגישתה, הכנסות משק הבית של המבקש ורעייתו עומדות בממוצע על כ-24,600 ש"ח לחודש, והוצאות התא המשפחתי מופרזות. בתום הדיון הכריז בית המשפט על המבקש פושט רגל, והורה גם על הגדלת צו התשלומים החודשי שהושת עליו לסך של 4,000 ש"ח בחודש.

3.

המבקש לא עמד בחיוביו על פי צו התשלומים. לאחר שפנה לנאמנת ולבית המשפט בבקשה להקטין את צו התשלומים, ניתנה לו, כפי שצוין בתגובת הנאמנת מיום 6.11.2017, ההזדמנות לפרוס את החוב שצבר ל-6 תשלומים חודשיים. עם זאת, החוב הלך ותפח לכדי סך של 23,000 ש"ח עד אשר ביום 16.12.2018 הגישה הנאמנת בקשה לפי סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ) להורות על מאסרו של המבקש. במסגרת הבקשה טענה הנאמנת כי המבקש, אשר נגדו הוגשו תביעות חוב בסך של למעלה מ-5,000,000 ש"ח, צבר פיגורים בתשלומיו החודשיים, אינו ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו, הוצאותיו החודשיות גבוהות, מתנהל בחוסר תום לב ומנצל את ההליך לרעה.

4.

ביום 20.12.2018 קיים בית המשפט דיון בבקשה, במהלכו טען המבקש כי אין באפשרותו לעמוד בצו התשלומים המטיל עליו חיוב גבוה מדי. לטענתו, הוא ממצה את כושר השתכרותו והוצאות משק הבית שלו הן בגובה סביר. המבקש ביקש לאפשר לו להסדיר את חובו על דרך פריסתו ל-15 תשלומים חודשיים שיצטרפו לצו התשלומים הקבוע. לאחר שכשלו ניסיונות להגיע להסכמה בין הצדדים על פריסת חוב הפיגורים, הצטרף הכנ"ר לעמדת הנאמנת. בתום הדיון קבע בית המשפט כי על המבקש להסדיר את חובו, שהגיע באותה העת לפי טענת הנאמנת לכדי סך של 30,000 ש"ח, עד ליום 1.3.2019. ככל שלא יוסדר החוב, המבקש ייאסר למשך 21 יום בכל ראשון לחודש, החל מיום 1.4.2019 ועד ליום 1.7.2019, אלא אם יפקיד בכל מועד סך של 6,000 ש"ח, בנוסף לתשלום הקבוע הנדרש ממנו בסך של 4,000 ש"ח על-פי צו התשלומים החודשי. בית המשפט ציין בהחלטתו כי עמידה בצו תשלומים היא תנאי בסיסי לקיומו של ההליך, וכי חוב הפיגורים שצבר המבקש אינו מהווה התנהלות תקינה בהליך.

5.

מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה עומדת באמות המידה המחמירות שנקבעו על ידי בית משפט זה למתן צו מאסר על פי סעיף 179 לפקודה. בפרט נטען כי המבקש לא נמנע לחלוטין מלקיים את צו התשלומים, וכי הוא הציע דרך חלופית ומידתית לפריסת חובותיו. על כן, לגישתו, יש להורות על ביטול פקודת המאסר וליתן לו סעד שיהווה חלק משיקומו הכלכלי.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הרלוונטיים להליך שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי באתר 'נט המשפט' (מסמכים אשר לא צורפו לבקשה על ידי המבקש בחוסר תום-לב), הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים, שכן אין בבקשה כדי לבסס כל טעם להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

7.

אכן, מתן צו למאסר חייב לפי סעיף 179 לפקודה הוא אמצעי חריף וקיצוני, ומשכך השימוש בו ייעשה כמוצא אחרון ותוך נקיטת משנה זהירות (ראו: ע"א 3967/13

כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 20 (30.10.2013) (להלן: עניין כוכבי ); ע"א 530/18 אזולאי נ' המנהל המיוחד , פסקה 9 (22.1.2018)). על כן, הותוו בפסיקת בית משפט זה אמות מידה לבחינת בקשה למאסרו של אדם לפי הסעיף האמור. נקבע, בין השאר, כי על בית המשפט להשתכנע שאותו אדם מסוגל לקיים את חיוביו ואף על פי כן נמנע מכך בכוונה תחילה, ושלא ניתן לגרום לו לבצעם בדרכים אחרות ומידתיות יותר (עניין כוכבי , פסקה 20; רע"א 8480/14 המנוח חנות נביל ז"ל נ' אופיר , פסקה 5 (27.1.2015)).

8.

בענייננו, הנתונים שהובאו בדוחות הנאמנת מלמדים כי הכנסות המבקש ואשתו עומדות על סך של למעלה מ-24,600 ש"ח – הכנסות גבוהות באופן חריג ביחס לחייבים המצויים בהליכי פשיטת רגל – וכי באמתחתו של המבקש לא מעט נכסים, ובהם נכס מקרקעין ששוויו הוערך בסך של 1,850,000 ש"ח, זכויות בעיזבון של אביו ונכסים פיננסיים בסך של כ-100,000 ש"ח. המבקש נמנע מתשלום החוב שצבר גם לאחר שניתנה לו ההזדמנות לפרוס אותו לתשלומים. המבקש אף לא הצביע על טעמים המצדיקים את הימנעותו מלקיים את צו התשלומים בשלמותו, מלבד הטענה כי בעבר לא עבד במשך מספר חודשים וכי מצבו הכלכלי הביא ל"משבר משפחתי". בהתחשב באמור, טענת המבקש כי אין מדובר במצב שבו פושט רגל אינו מקיים את חיוביו בכוונה תחילה, אינה ניתנת להתקבל. אין להשלים עם מצב שבו חייב בעל הכנסות ונכסים עושה דין לעצמו ומסרב לעמוד בתשלומים שנקבעו לו לקופת הכינוס, תוך הותרת הנושים בחוסר אונים (ראו למשל: ע"א 3477/13 שריה נ' עו"ד דוד גולן (23.5.2013)). התנהלות מעין זו עולה בגדר המקרים החריגים המצדיקים מאסר חייב, כאשר תכלית המאסר אינה ענישת חייב, אלא כפייה לביצוע החלטות בית המשפט.

9.

יתר על כן, גם אין לשעות לטענת המבקש כי יש לקבל את השגתו נוכח העובדה שהוא מקפיד לקיים " באופן חלקי " את הצו ומן הטעם שהוא מתקשה לעמוד בהגדלת צו התשלומים. משלא השיג המבקש על ההחלטה להגדיל את צו התשלומים החודשי בעניינו בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לערער באופן עקיף על החלטה זו, במסגרת דיונית שאינה מתאימה לכך (רע"א 5309/17 ביטון נ' כונס הנכסים הרשמי (1.8.2017)).

10.

עוד יש להדגיש, כי במסגרת החלטת בית המשפט עליה מבקש המערער להשיג, אשר ניתנה בסוף חודש דצמבר 2018, התאפשר למבקש לשלם את חובו עד ליום 1.3.2019, או לשלמו בחמישה תשלומים בסך של 6,000 ש"ח בלבד החל מיום 1.4.2019. רק אם לא יעמוד המבקש בכל אחד מחמשת התשלומים האמורים, ייכנס למאסר. בכך אפוא ניתנה למבקש הזדמנות נוספת לשלם את חובו.

בנסיבות אלה, אין מקום להיענות לבקשה, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצידה. למותר לציין כי מפתחות בית האסורים מצויים בידי המבקש, וככל שימהר לעשות בהם שימוש, כך ייטב לו.