רע"א 8480/14 המנוח חנות נביל ז"ל נ. עו"ד פדר אופיר

בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' בן חמו ) מיום 23.11.2014 בפש"ר 16867-06-10 בה נדחתה בחלקה בקשה לביטול פקודות מאסר שהוצאו כנגד המבקש 2 ולביטול החלטה הדוחה את בקשתו להפחתת התשלום החודשי שהושת עליו במסגרת הליכי פשיטת רגל.

1.

המבקשים הם אב ובנו שהפעילו חברה למסחר בשמן. ביום 22.11.2010 נתן בית המשפט קמא צו לכינוס נכסיהם במסגרתו חויבו לשלם מידי חודש סך של 500 ש"ח. ביום 12.12.2011 הכריז בית המשפט קמא על המבקשים כפושטי רגל והמשיב 1 מונה כנאמן לנכסיהם (להלן: הנאמן ). טרם שהוכרזו המבקשים פושטי רגל הגיש הנאמן בקשה להגדיל את התשלום החודשי שהוטל עליהם ולהעמידו על סך של 10,000 ש"ח וכן להוציא פקודות מאסר נגדם. הנאמן טען כי המבקשים לא המציאו מסמכים בנוגע למצבם הכלכלי כנדרש ולא עמדו בתשלומים שהוטלו עליהם חרף התראות שניתנו להם. בהחלטתו מיום 25.1.2012 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה בחלקה וקבע כי המבקש 1 ישלם סך של 2,000 ש"ח מידי חודש ואילו המבקש 2 ישלם סך של 1,000 ש"ח מידי חודש. כמו כן איפשר בית המשפט קמא למבקשים להסדיר את מחדליהם בתוך 30 ימים וקבע כי ככל שלא יעשו כן, יתאפשר לנאמן לעתור בשנית להוצאת פקודות מאסר נגדם. ביום 19.3.2012 הורה בית המשפט קמא לבקשת הנאמן על הגדלה נוספת של

התשלום החודשי בו חייבים המבקשים והעמידו על סך של 4,000 ש"ח בחודש, החל מיום 1.5.2012. המבקשים עתרו לביטול ההחלטה ובדיון שהתקיים ביום 30.1.2013 נקבע כי ככל שתוגש על ידי המבקשים בקשה להקטנת צו התשלומים היא תידון ותוכרע לאחר הגשת תגובות הצדדים.

2.

בחודש אפריל 2013, הגישו המבקשים בקשה להפחתת התשלום החודשי שהוטל עליהם והנאמן מצדו הגיש בקשה נוספת להוצאת פקודת מאסר נגד המבקשים בשל אי עמידתם בתשלומים החודשיים שנקבעו. טרם הדיון בבקשות קיימו המבקשים והנאמן פגישה בה סוכם ביניהם על שיתוף פעולה לשם הסדרת החוב ועל הקפאת הטיפול בבקשות שהוגשו לפקודות מאסר ולהפחתת התשלומים. בעקבות אותו הסיכום הורה בית המשפט קמא ביום 9.6.2013 על הקפאת הדיון בבקשות.

בחודש אוקטובר 2013 הגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לחידוש ההליכים בבקשה להוצאת פקודת מאסר, בטענה כי המבקשים אינם משתפים פעולה עם ההליכים לגביית החוב ואילו המבקשים הגישו בחודש ינואר 2014 בקשה נוספת להפחתת התשלום החודשי שבו חוייבו. ביום 12.3.2014, התקיים דיון בבקשות אליו לא התייצבו המבקשים. בעקבות כך ונוכח העמדות שהציגו בדיון הנאמן, המשיב 2 (להלן: הכונ"ר ) והנושים, דחה בית המשפט קמא את הבקשה להפחתת התשלום החודשי והורה על הוצאת ארבע פקודות מאסר למשך 30 ימים לכל אחד מהמבקשים, אלא אם ישולם על ידם כנגד כל אחת מהן סך של 20,000 ש"ח. המבקשים הגישו בקשה דחופה לביטול פקודות המאסר ולביטול ההחלטה הדוחה את הבקשה להפחתת התשלום החודשי וביום 18.6.2014, הורה בית המשפט קמא (כב' השופטת א' הלמן ) כי ביצוע פקודת המאסר יעוכב עד להחלטה אחרת, בכפוף להפקדת סך של 5,000. הדיון בבקשה נקבע ליום 25.6.2014 אך הוא נדחה וביני לביני, נפטר המבקש 1 וצווי המאסר נגדו פקעו. ביום 23.11.2014 החליט בית המשפט קמא לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת למבקש 2, מבלי שקיים בה דיון במעמד הצדדים. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי בהתחשב בכך שהמבקש 2 פועל בחוסר תום לב, אינו מקיים את החלטות בית המשפט ומפגר בתשלומים שהוטלו עליו, אין מקום להורות על ביטול פקודות המאסר שהוצאו בעניינו. עם זאת, הורה בית המשפט קמא, לפנים משורת הדין כדבריו, על ביטול שתיים מתוך ארבע פקודות המאסר שהוצאו למבקש 2. כמו כן, קבע בית המשפט קמא את התיק לדיון בבקשות השונות האחרות שנותרו תלויות ועומדות בו ליום 26.1.2015 (דיון זה נדחה בינתיים ליום 27.4.2015).

3.

מכאן הבקשה שלפניי, בה עותר המבקש 2 לביטול פקודות המאסר שהוצאו נגדו וכן להפחתת התשלומים שהוטלו עליו. לטענת המבקש 2 מצבו הכלכלי בכי רע ואין ביכולתו לעמוד בצו התשלומים שהוטל עליו או לשלם את הסך של 40,000 ש"ח כדי לבטל את פקודות המאסר שהוצאו נגדו. על כן טוען המבקש 2 כי כליאתו תסב לו נזקים אך לא תסייע להשבת החוב. עוד משיג המבקש 2 על סכום חוב הפיגורים שנקב בו הנאמן בציינו כי החוב אינו כה גבוה וכן הוא טוען כי החובות נוצרו בעסק המשפחתי שניהל אביו המנוח, המבקש 1, בעוד הוא שימש כ"איש קש" בחברה. המבקש 2 מוסיף וטוען כי הפקיד את הסך של 5,000 ש"ח על מנת לעכב את פקודת המאסר וכי בכוונתו להפקיד סך של 5,000 ש"ח נוספים שיועברו לקופת הכינוס. לטענת המבקש 2, הוא פעל בתום לב בהליך והעובדה שלא מילא אחר הצווים שניתנו בעניינו לא נבעה מתוך רצון לחמוק מנושיו. המבקש 2 סבור כי נפלה טעות סופר בהחלטה הראשונה על הגדלת התשלום החודשי שבו חוייב. לטענתו, אף שההחלטה המורה על הגדלת התשלום החודשי מסך של 500 ש"ח לחודש לסך של 1000 ש"ח היא מיום 25.1.2012, הורה בית המשפט קמא על הגדלת התשלום באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.2.2011. עוד הוא טוען כי לא היה מודע להחלטה בה הורה בית המשפט קמא להגדיל את התשלום החודשי לסכום של 4000 ש"ח לחודש עד למועד הדיון בבקשתו לבטל החלטה זו, וכי בא כוחו דאז מסר לו שהגיש בקשה להפחתת התשלום החודשי וכי עד להכרעה בה הוא אינו מחויב להמשיך ולשלם אותו. עוד טוען המבקש 2 כי אי התייצבותו לדיון מיום 12.3.2014, בו הורה בית המשפט קמא על הוצאת ארבע פקודות המאסר נגדו ונגד אביו, נבעה מכך שבא כוחו דאז לא קיבל הזמנה לאותו הדיון.

בד בבד עם הגשת הבקשה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פקודות המאסר שהוצאו נגדו ובהחלטתי מיום 11.12.2014 ניתן צו ארעי לפיו לא תבוצענה בשלב זה פקודות המאסר שהוטלו על המבקש. כמו כן הוריתי למשיבים להשיב לבקשות.

4.

הנאמן, הכונ"ר והמשיב 6 מתנגדים לבקשה.

הנאמן טוען כי הבקשה הופנתה אך ורק כנגד החלטתו של בית המשפט מיום 23.11.2014 שלא לבטל שתיים מתוך פקודות המאסר ואין להידרש לטענות המבקש לעניין הפחתת התשלום החודשי משום שבית המשפט טרם הכריע בבקשת המבקש 2 לביטול ההחלטה הדוחה את בקשתו להפחתה. הנאמן מוסיף כי עוד בחודש ינואר 2011 הוא פנה לבית המשפט בבקשה להגדלת התשלום החודשי. על כן, כך טוען הנאמן, קביעתו של בית המשפט קמא לחייב את המבקשים בתשלום המוגדל החל מחודש פברואר 2011 אינה טעות. לגישת הנאמן, המבקשים הסתירו ממנו מידע ולא גילו לו את כל האמת על עסקיהם ועולה חשש לפיו הם העלימו מקורות הכנסה. כך, לטענת הנאמן, בעוד שהמבקשים הצהירו בחקירתם אצל הנאמן ובבית המשפט כי הם אינם עוסקים בייצור או בסחר בשמן, הוצגו ראיות לכך שהם ממשיכים לעסוק בפעילות זו בהיקף נרחב ומפיקים ממנה הכנסות המגיעות כדי עשרות אלפי שקלים בחודש. הנאמן טוען כי בניגוד לנטען על ידם, המבקשים ידעו על החלטותיו של בית המשפט קמא שכן הם נפגשו עמו, הגישו לבית המשפט בקשות להפחתת צווי התשלומים וכן נשלחו להם התראות בהן פורטו מחדליהם. לטענת הנאמן, החלטתו של בית המשפט קמא נסמכת על ממצאים עובדתיים שעלו מחקירות המבקשים במשרדו ובבית המשפט ואין מקום להתערב בה. אשר לבקשה לעיכוב ביצוע, מציין הנאמן כי הוא מסכים לעכב את ביצוע ההחלטה למשך 60 ימים.

הכונ"ר מצטרף לטענות הנאמן ומוסיף כי המבקשים לא גילו את מלוא המידע בנוגע למצבם הכלכלי. עוד טוען הכונ"ר כי בית המשפט קמא הפעיל את שיקול דעתו כראוי נוכח התנהלות המבקשים והתחמקותם מתשלום חובותיהם. אשר לבקשה לעיכוב ביצוע טוען הכונ"ר כי בהתחשב בהתנהלות המבקשים ובעובדה שקיימים נושים רבים בתיק, מאזן הנוחות נוטה לטובת ביצוע פקודות המאסר. המשיב 6 טוען כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב, הבריחו נכסים וצברו פיגורים רבים וכי הם אינם יכולים להיתלות במחדלים של בא כוחם כדי להצדיק התעלמות מההחלטות שניתנו בעניינם שכן הם נושאים באחריות אישית להתעדכן בהחלטות אלו. עוד טוען המשיב 6 כי אין לקבל את טענות המבקש 2 בנוגע להכנסותיו שכן הוא לא הציג אסמכתאות לכך.

המשיבים 5 ו-7 הודיעו כי הם מותירים את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט וכי הם סומכים על הנאמן "שייצג נאמנה את כלל הנושים בתיק". המשיבים 3 ו- 4 לא השיבו לבקשה.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן אני סבורה כי יש לקבל באופן חלקי את הערעור כפי שיפורט להלן.

סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 מסמיך את בית המשפט המפקח על הליכי פשיטת הרגל, ליתן פקודת מאסר כנגד פושט רגל שאינו מציית לצו שיפוטי. בע"א 3967/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 20 (30.10.2013 (להלן עניין כוכבי )), קבע בית המשפט אמות מידה הצריכות להנחות את בית המשפט בהפעילו את סמכותו זו, באומרו:

" מאסרו של חייב בפשיטת רגל בגין אי-קיום חיובי ההליך היא סנקציה חריפה וקיצונית שלא תינתן בנקל אלא כמוצא אחרון (השוו: ע"א 3477/13 שריה נ' גולן

(23.5.2013); רע"א 1334/06 בלס נ' הנאמן בפשיטת רגל (23.7.2006); ע"א 9349/01 מוסאיוף נ' הנאמן על נכסי פושט הרגל

(13.12.2001)). קודם שיינתן ויבוצע צו מאסר, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות:

ראשית , על בית המשפט להשתכנע שהחייב מסוגל לקיים את הצו ואף על פי כן נמנע מלקיימו בכוונה תחילה; שנית , עליו לוודא שאין אפשרות לגרום לחייב לבצע את חיובי ההליך בדרכים אחרות, מידתיות יותר ; שלישית , על בית המשפט ליתן לחייב התראה מספקת שאם לא יקיים את הצו – ייאסר (למשל, ליתן לו פרק זמן להימלך בדעתו ולקיים את ההחלטה שהצו נועד לכוף את החייב לבצעה). רביעית , תקופת המאסר צריכה להיות מידתית בהתחשב בכל נסיבות העניין. חמישית , על בית המשפט לשוב ולבחון אם יש מקום להותיר את החייב במאסר בחלוף התקופה שקבע."

6.

הדיון בבקשת המבקש לביטול פקודת המאסר התקיים באופן שאינו עונה לאמות המידה שהותוו, כאמור. בית המשפט ראה לדון בבקשה זו בלא לזמן את המבקש 2 ובלא לקיים לגביה דיון במעמד הצדדים. העובדה כי בית המשפט הורה באותה החלטה, לפנים משורת הדין כדבריו, לבטל שתיים מתוך פקודת המאסר שהוצאו אין בה כדי לרפא פגם זה. זאת ועוד – עיון בהחלטה מיום 12.3.2014 לפיה הוצאו פקודות המאסר מלמד כי הטענות שהעלה המבקש כנגד החלטה זו בבקשת הביטול שהגיש, היו בעלות סיכויים של ממש להתקבל, נוכח אמות המידה שנקבעו בעניין כוכבי. כך לא בירר בית המשפט אם ישנה אפשרות לפרעון החוב בדרכים אחרות ופקודות המאסר הוצאו מבלי שניתנה למבקשים התראה מפורשת כי אם לא יעמדו בצווי התשלומים שהוצאו להם ייאסרו, וכן בלא שנתבררו טענותיהם כי אין באפשרותם לעמוד בתשלומים שהוטלו עליהם. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש להחזיר את הדיון בבקשה לביטול פקודות המאסר הנותרות לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון בה במעמד הצדדים. עד החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי יעמוד בעינו עיכוב הביצוע של פקודות מאסר אלה.

אשר לבקשת המבקש 2 להפחתת התשלומים שהוטלו עליו, מאחר שבית המשפט קמא לא הכריע בבקשה לביטול ההחלטה הדוחה את בקשתו להפחתת התשלומים והיא עודנה תלויה ועומדת בפניו, אין מקום להכריע בסוגיה זו במסגרת הבקשה דנן וטענות הצדדים בעניין זה שמורות להם.

7.

אשר על כן, הערעור מתקבל בהתאם לאמור בסעיף 6 לעיל.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.