רע"א 5316/07 ארמווקטור בע"מ נ. חברה כלכלית לירושלים בע"מ

1.

המשיבה תבעה את המערערים בבית משפט השלום בסדר דין מקוצר, לתשלום 146,794 ש"ח בגין דמי שכירות שלא שילמו לה משך עשרים חודשי שכירות.

בבקשת רשות להתגונן טענו המבקשים כי אכן לא שילמו את הסכום הנתבע, אולם עשו כך לאחר שהתברר להם כי שטח המושכר קטן משמעותית מהשטח שהיה נקוב בהסכם השכירות. לאור זאת, קיזזו את אותם הסכומים מתשלומי שכירות ששילמו בעבר.

בית משפט השלום מצא כי טענתם זו נסתרה בחקירות הנגדיות של המצהירים, דחה את בקשת הרשות להתגונן וקיבל בהתאם את תביעת המשיבה.

המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין התקבל הערעור בחלקו, ונקבע כי תינתן למשיבים רשות להתגונן, אולם תוך התנאת רשות זו בהפקדת מחצית סכום פסק הדין.

בפני בקשת המבקשים לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה – החלטתי לדחותה מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

בית המשפט קמא קיבל את ערעור המבקשים מתוך ספק מסויים שנתעורר לגבי חלק מטענותיהם בבקשת הרשות להתגונן. זאת, ביחס להמחאת השכירות מחברה אחת שבבעלות המבקשים 4-2 למבקשת מס' 1 – גם היא חברה בבעלותם.

אותו הספק עניינו באפשרות שמא ואולי לא הומחו לחברה השניה מלוא זכויות השכירות של החברה הראשונה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי גם אם יוסר הספק הראשון, עדיין ספק נוסף הוא אם זכאית החברה לקיזוז שביצעה.

בנסיבות אלה – ומחמת ספק הספיקא שרק בעטיו ניתנה הרשות להתגונן – מצא בית המשפט המחוזי להתנות זאת בהפקדת סכום מחצית התביעה.

3.

לא מצאתי בנימוקי הבקשה שבפני נימוק או סוגיה כלשהם המצדיקים מתן רשות לערעור שני ולעריכת דיון בגלגול שלישי של ההליך. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כלשהי החורגת ממערכת היריבות הקונקרטית שבין הצדדים.

אוסיף ואציין, כי על פני הדברים אין הבקשה מגלה פגם או שגגה כלשהם שנפלו בפסק דינו של בית המשפט קמא. אדרבא, נימוקיה כולם אינם אלא חזרה על טענות העובדה שנטענו מלכתחילה בבקשת הרשות להגן, טענות שנדחו רובן ככולן בשתי הערכאות קמא.

לאור זאת – אני דוחה את הבקשה.

משלא נתבקשה תגובת המשיבה – אין צו להוצאות.