פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5337/04
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשות:
1. כלל חברה
לביטוח בע"מ
2. אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
נ ג ד
המשיב:
עומר ועקנין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א2026/01
בבש"א 21671/03 מיום 26.4.04 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' אזר
בשם המבקשות: עו"ד א'
דויטש
החלטה
1.בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ע' אזר ז"ל) במסגרתה נקבע כי יש למנות מומחה שיקומי לבדיקת המשיב, זאת במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. החלטה זו נתקבלה בשל פטירת פרופסור שרף – המומחה בתחום הנוירולוגיה שקבע למשיב 20% נכות – טרם שניתן היה להפנות אליו שאלות הבהרה בנוגע לחוות דעתו.
המשיב נפגע בתאונת דרכים, בעקבותיה מינה בית המשפט שלושה מומחים רפואיים לבדיקתו. מומחה בתחום האורטופדיה אשר קבע כי למשיב לא נותרה כל נכות. מומחה בתחום הפסיכיאטריה אשר קבע למשיב נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה של 4 שנים, ומומחה בתחום הנוירולוגיה אשר קבע למשיב נכות בשיעור 20%. בקשת המשיב למינוי מומחה רפואי בתחום השיקום נדחתה, תוך שהוסכם כי המשיב יפנה ראשית בשאלות הבהרה בעניין זה לפרופסור שרף – המומחה בתחום הנוירולוגיה.
2.המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי פטירת המומחה בתחום הנוירולוגיה, טרם שהופנו אליו שאלות הבהרה, מקימה נסיבות המחייבות מינויו של מומחה בתחום השיקום. לטענתן, מינוי מומחה שיקומי נעשה במקרים ייחודיים בלבד, וודאי שלא במקרה שיגרתי כגון זה שבפנינו – כך לטענת המבקשות - במסגרתו נקבעה למשיב אך נכות לא גבוהה בתחום הנוירולוגיה.
3.דין בקשת רשות הערעור להידחות. המקרה שבפנינו אינו נמנה על המקרים בהם יתערב בית משפט של ערעור בהחלטת הערכאה המבררת להעתר לבקשת הניזוק ולמנות מומחה רפואי. נימוקי המבקשת אינם מציגים עילה מספקת להתערבות בהחלטת הערכאה הקודמת למינוי מומחה במקרה זה ויתרה מכך, אף מטענותיהן של המבקשות עצמן משתמע כי גם לגופו של עניין צדקה הערכאה הראשונה עת הורתה על מינויו של מומחה בתחום השיקום. כך, הן טוענות כי "אכן, בהתאם לפסיקה על המבקש מומחה שיקומי להפנות תחילה למומחה הרפואי הרלוונטי שאלות הבהרה ו/או לזמנו להיחקר על חוות דעתו ובמסגרת חקירתו להציג לו שאלות בעניין צרכי השיקום. רק אם לאחר מכן לא יהיה די בתשובותיו, ניתן יהיה להעלות טענות לעניין מינוי מומחה שיקומי. ואולם, גם אז, מבהירה הפסיקה, ימונה מומחה שיקומי רק במקרים הראויים". אכן, צודקות המבקשות בטענתן כי אין למנות מומחה בתחום השיקום כעניין שבשגרה וכי הפרקטיקה המקובלת והראויה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תוכרע רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי "הרגיל" (ראו, רע"א 5124/93 "ציון" – חברה לביטוח בע"מ נ' איברהים זועבי צלטנר 1761). אולם, בהינתן מצב עניינים מצער כגון זה שבפנינו, במסגרתו נפטר המומחה הרפואי טרם שניתן היה להציג לו שאלות הבהרה לגבי חוות דעתו, אין פתוחה בפני המשיב דרך המלך להצדקת מינויו של מומחה בתחום השיקום. הצעתן של המבקשות, כי על המשיב לבקש מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הנוירולוגיה למען תופנינה אליו שאלות הבהרה, קשה ולא ברור איזו תועלת תצמח מהנחיה שכזו. לפיכך, אין כל פגם בקביעת בית משפט קמא, כי בנסיבות כגון אלו שבפנינו, יש מקום למינוי מומחה בתחום השיקום.
בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג בשבט תשס"ה
(2.2.2005).
ש
ו פ ט