רע"א 5342/15 מיכאל הרשקורן נ. קצין התגמולים

1.

המבקש נפגע מירי בעת שירותו הצבאי בשנת 1977 ונגרמו לו פציעות בבטנו ובידו והניתוחים שעבר הותירו בגופו צלקות בשטחים נרחבים (להלן: הצלקות ) . בשנת 1978 פנה המבקש למשיב בבקשה שיכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ). בדצמבר 1978 קבעה ועדה רפואית מחוזית (להלן: הוועדה המחוזית ) למבקש דרגת נכות של 42% עקב פציעותיו. במסגרת החלטה זו לא נקבעה למערער דרגת נכות בגין הצלקות הגם שקיומן נודע לוועדה המחוזית ותועד בפרוטוקולים שערכה. המבקש לא השיג על ההחלטה שלא לקבוע לו דרגת נכות בגין הצלקות במשך 35 שנים, עד לשנת 2013, שאז פנה המבקש לוועדה המחוזית כדי שזו תאמוד את דרגת נכותו בגין הצלקות (ובגין פגיעות נוספות שאינן מעניינה של בקשה זו). בדצמבר 2013 קבעה הוועדה המחוזית דרגת נכות של 20% למבקש בגין הצלקות; וקבעה כי תחולתה של דרגת הנכות תהיה מיום הפנייה לוועדה. בצד זאת נקבעו שינויים נוספים בסעיפי הנכות השונים שבגינם נקבעה דרגת נכותו הכללית. המבקש הגיש ערר על חלק מקביעותיה של הוועדה המחוזית לוועדה הרפואית העליונה (להלן:

הוועדה העליונה ) , ובין היתר על קביעתה שלפיה דרגת הנכות בגין הצלקות תחשב לו רק מיום הגשת הבקשה בשנת 2013. הוועדה העליונה דחתה את הערר בנקודה זו וזאת בהתבסס על ייעוץ משפטי שקיבלה; וקיבלה חלקים אחרים.

1.

המבקש ערער על החלטת הוועדה העליונה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ) דחה ביום 15.7.2015 את הערעור. נקבע כי פנייתו של המבקש לוועדה המחוזית בשנת 2013 היא בבחינת תביעה חדשה – שאינה המשכה של פנייתו למשיב משנת 1978; וכי דבר לא מנע מהמבקש להגיש תביעתו בגין הצלקות בין השנים 2013-1978. לפיכך, בהתאם להוראות חוק הנכים, ניתן להכיר בזכאותו של המבקש רק מיום הגשת התביעה בשנת 2013. לבסוף נקבע כי אין מקום לדון בסוגיית הייעוץ המשפטי שקיבלה הוועדה בנסיבות המקרה דנן.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי משלא נקבעו אחוזי נכות בגין הצלקות על ידי הוועדה הרפואית בשנת 1978 – חרף העובדה שקיומן היה ידוע ומתועד – הדיון בבקשתו המקורית לא הושלם ולפיכך פנייתו בשנת 2013 אינה בבחינת "תביעה חדשה" אלא השלמת הדיון בבקשה המקורית משנת 1978. משכך היה על הוועדה הרפואית לקבוע את תחולת דרגת הנכות בגין הצלקות החל ממועד הגשת התביעה המקורית. המבקש מוסיף כי אי ההתייחסות לצלקות בהחלטת הוועדה המחוזית משנת 1978 היא טעות משפטית בשונה מטעות רפואית, המצדיקה החלה רטרואקטיבית של דרגת הנכות אף מעבר למגבלה הקבועה לעניין זה בסעיף 35 לחוק הנכים (המתיר החלה רטרואקטיבית של דרגת נכות עקב טעות עד לשנה אחורה ממועד הגשת הבקשה); וכי שגה בית המשפט קמא שלא התערב בקביעת הוועדה הרפואית העליונה מהטעמים שצוינו. עוד טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין המצדיק את התערבות בית משפט זה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי", ובכלל זה רשות לערער על פסק דין של בית משפט מחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה, תינתן במשורה ורק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 701/14 עמפלי נ' קצין התגמולים אגף השיקום, משרד הביטחון , פסקה 5 (7.5.2014)). המקרה שלפניי לא בא בגדרי אמת המידה האמורה. שאלת זכותו של אדם שהוכר כנכה מכוח חוק הנכים לקבל תשלום רטרואקטיבי נדונה והוכרעה בבית משפט זה. נקבע כי אין לאפשר תשלום רטרואקטיבי עבור נכות מעבר להסדרים הקבועים בסעיפים 18(ו) ו-35 לחוק הנכים (ראו למשל: רע"א 4406/10 בוחבוט נ' משרד הביטחון – קצין התגמולים

, פסקאות 21-20 (26.6.2012); רע"א 1357/06 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקאות 11-9 (6.10.2008); רע"א 2563/03 פלוני נ' קצין תגמולים , פסקאות 12 ו-17 (4.5.2006)). אשר לטענות המבקש בדבר הייעוץ המשפטי שקיבלה הוועדה העליונה, הרי שלא מצאתי כי קביעתו של בית המשפט קמא שלפיה אין מקום לדון בכך בנסיבות העניין מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לבסוף, יוער כי המבקש נמנע מלתבוע קביעת דרגת נכות בגין צלקותיו במשך 35 שנה. לפיכך, ועם כל הצער שבדבר, לא מצאתי כי התוצאה שלפיה נכותו זו נקבעה אך משנת 2013 – הגם שהצלקות זוהו כבר בשנת 1978 – היא בב חינת עיוות דין המצדיק דיון ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.