פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
535/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
חוף התמרים עכו
נ ג ד
המשיבה:
1. שיפודים ותמרים בע"מ (יצחק חדד)
בקשת רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.1.10 בע"א 8569-11-08
שניתן על-ידי סגן הנשיא גריל, השופטים גרשון ווילנר
בשם המבקשת:
עו"ד שי אולשביצקי
החלטה
רקע והליכים
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל, השופטים גרשון ווילנר) בע"א 8569-11-08 מיום 13.1.10, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום קריות (השופט נווה) בת"א 6114-02 מיום
17.9.08. בית משפט השלום נדרש בשנית לתיק נשוא בקשת רשות הערעור, לאחר שבית המשפט המחוזי (סגן הנשיא גינת והשופטים שטמר ובר זיו) השיב, בפסק דין מיום 29.5.07, את התיק לדיון מחודש, לאחר פסק דין ראשון בבית משפט השלום מיום 26.1.06.
ב.
המשיבה שכרה מהמבקשת מבנה לשם הפעלת מסעדה. בין הצדדים נתגלע סכסוך שהוביל לעזיבת המשיבה את המושכר. המשיבה עתרה בבקשה לתשלום פיצויים בגין הציוד שנותר במושכר. המבקשת הגישה תביעה שכנגד בגדרה נטען לפיצוי מוסכם, לאי תשלום דמי שכירות וארנונה ביחס למספר חודשים, ולנזק למוניטין.
ג.
בית משפט השלום קריות (השופט נווה) קיבל חלקית, בפסק דינו בא' 6114/02 מיום 26.1.06 את תביעת המשיבה, וקבע כי על המבקשת לפצותה בסכום 451,200 ש"ח. כן נקבע, כי על המשיבה לפצות את המבקשת בסכום של 18,000$ בגין דמי שכירות ו- 12,500 ₪ בגין הארנונה, בניכוי 16,500 $ בגין דמי השכירות , שקיבלה המבקשת מהשכרת המושכר לצד ג', תוך שימוש בהשקעות המשיבה.
ד.
בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא גינת והשופטות שטמר ובר זיו בע"א 3286/06 וע"א 3292/07 מיום 29.5.07) השיב את הדיון לבית משפט השלום, כדי שיבחן מחדש את סוגיית הציוד שהושאר במושכר, סוגו, כמותו ושוויו. כן נתבקש כי בית משפט השלום יבחן מחדש את הטענה כי בדבר הפחתת סכומים בגין השכרת המושכר, לאחר שתקופת השכירות הסתיימה. צוין, כי בית המשפט יוכל לשמוע ראיות חדשות, ככל שיידרש, ויתן פסק דין חדש ומנומק.
ה.
בית משפט השלום
שמע ראיות מטעם הצדדים, ונעזר בחוות דעת מומחה. לבסוף פסק (פסק דינו של השופט נווה בת"א 6114-02 מיום 17.9.08) לטובת המשיבה סך של 356,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
ו.
ערעור שהוגש על פסק הדין בגלגולו השני נדחה (סגן הנשיא גריל, השופטים גרשון ווילנר בע"א 8569-11-08 מיום 13.1.10). נקבע, כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום, וכי הממצאים תומכים במסקנה המשפטית.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
בקשת רשות הערעור
ז.
לטענת המבקשת, הבקשה מעלה שאלה עקרונית שעניינה לאיזה הרכב נתונה הסמכות לדון, כערכאת ערעור, ביישום ובפרשנות של הנחיות והוראות שניתנו לערכאה הדיונית. לגישת המבקשת יש להותיר אותו הרכב שדן בערעור הראשון גם בערעור השני, כדי למנוע תקלות אפשריות ופרשנויות מנוגדות. עוד נטען, כי בית משפט השלום שגה ביישום ההנחיות שיצאו מלפני בית המשפט שלערעור בגלגול הראשון. עוד הועלתה השאלה, האם חוות דעת מומחה המבוססת על חשבוניות בלבד, ללא בחינת ובדיקת מושא חוות הדעת, יכולה להיות בסיס לקביעת שווי ציוד. נטען, כי כעולה מחומר הראיות אין ראייה לכך שהציוד שנזכר בחשבוניות אכן היה במושכר, וכן כי השמאי אשר נתן חוות דעת בעניין לא ביקר במושכר ולא ראה את הציוד המדובר.
הכרעה
ח.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה אין המקרה שלפנינו בא בגדרים אלה. המבקשים חפצים להידרש מחדש לשאלות עובדתיות שהוכרעו בבית משפט השלום, שבו ונדונו בבית המשפט המחוזי, שבו ונדונו בשנית בבית משפט השלום ואחר בערעור בבית המשפט המחוזי. במהות מדובר למעשה בבקשה לגלגול חמישי של התיק, מעבר למה שיכולה מערכת השפיטה לשאת ככלל בסכסוך אזרחי רגיל. וכידוע, ככלל אין בית משפט של ערעור מתערב בהכרעות עובדתיות (ע"א 2835/04 דוד לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ (לא פורסם); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594; זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), סעיף 665 בעמ' 856- 857); בפרט כך – כמצוות השכל הישר – מקום שבתי המשפט נדרשו לתיק מספר פעמים.
ט.
ככל שהדבר נוגע להחזרתו של עניין להרכב שדן באותה פרשה קודם לכן, אין חובה שבדין כי אותו הרכב ידון בנושא בערעור בגלגול נוסף, ואין מניעה שהרכב אחר יישב בערעור, וכך יארע בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה. אמנם רצוי להמעיט בחילופי שופטים בהרכבים, אך אין זו חובה שאין להתנות עליה: "אכן, השכל הישר ומראית פני הצדק מחייבים כמובן, במיוחד ובראש וראשונה בערכאה דיונית, להמעיט ככל האפשר בחילופי גברי במותבים, והדבר חשוב לתחושתם של בעלי הדין ולאמון הציבור; ואולם, לעתים לא יגונה ההכרח, שעה שעסקינן בבתי משפט עמוסים ובמיוחד בערכאת ערעור " (רע"א 1556/06 יבנה תעשיות בניינים נ' דותן
(לא פורסם)). אמנם, בא כוח המבקשת הפנה לע"א 5610/95 זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון , פ"ד נא(1) 68, 100, שם כתב השופט – כתארו אז – אור כלהלן:
"לא פעם, כשמוגש ערעור שני באותו עניין (כשתוצאת הערעור הראשון היתה החזרת הדיון לערכאה הראשונה), הערעור השני נדון על ידי הרכב שופטים שונה מזה שדן בערעור הראשון. על רקע זה, נדרשת זהירות מיוחדת בסטיה מן ההכרעות של ההרכב המקורי אשר דן בתיק. אין זה ראוי, מבחינת יציבותן של הכרעות שיפוטיות, כי עצם השינוי הפרסונלי בהרכב השופטים יעמיד בסימן שאלה את ההכרעות הקודמות שניתנו על ידי אותה ערכאה".
דברים אלה מקובלים עלי, בכל הכבוד. הם מצביעים על כך שסיטואציה כזאת אפשרית, ושיש לנהוג זהירות כנאמר, אך בענייננו אין מקום, לאחר העיון, לומר כי החשש שהובע שם נתקיים.
י.
לעיצומם של דברים, לא מצאתי מקום להתערבות ערעורית נוספת, במחלוקת פרטנית שאינה חורגת מתחומם של הצדדים. מכל מקום, אשר לחשבוניות ציין בית המשפט כי "הדבר צורם במיוחד באשר לעניין בקשת הנתבעת (המבקשת- א"ר) לפסילת מסמכים, שצצה לראשונה במועד הסיכומים בעל פה"; צוין, כי הניסיון לתקוף מחדש את החשבוניות לא נעשה באמצעות חוות דעת נגדית או העדת עדים, וכי אין לשעות לטענות בקשר לכך. משלא ביססה המבקשת את טענתה לפסילת החשבוניות, כנקבע, ומשהטענות הועלו רק בשלב מאוחר, לא היה מקום להכרעה ערעורית שונה מזו של בית משפט השלום, לא כל שכן בגלגול נוסף.
י"א.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה
היום, ד' באדר תש"ע (18.2.10).
ש ו פ ט