רע"א 5363/17 שער התלמוד בע"מ נ. עיריית בני ברק

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.7.2017 (ע"א 47657-04-17, השופטת ע' רביד ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעכב את פינויה של המבקשת משטח מקרקעין על-פי פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום 5.3.2017 (תא"ק 8503-09-15, השופט א' ברקאי ).

בצד הבקשה לרשות ערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של הפינוי עד להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2.המבקשת, שער התלמוד בע"מ, היא חברה לתועלת הציבור אשר מפעילה מוסד חינוכי על מקרקעין בבעלות המשיבה, עיריית בני-ברק (להלן בהתאמה: המוסד ,

המקרקעין ו- העירייה ). בפסק דין שניתן ביום 8.6.2016 בהליכים קודמים בין הצדדים נקבע כי למבקשת אין כל זכות במקרקעין וכי אפילו היה ניתן לראות בה בת רשות במקרקעין, הרי שרשות זו בוטלה כדין (ת"א 19174-07-15, השופט א' ברקאי ). בהמשך לכך, פתחה העירייה בהליך לסילוק יד של המבקשת מהמקרקעין. בית משפט השלום קיבל את התביעה לסילוק יד והורה למשיבה לפנות את המקרקעין עד ליום 20.4.2017 (להלן: פסק הדין לפינוי ).

3.המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום ובצדו בקשה לעיכוב ביצועו של הפינוי עד להכרעה בערעור. ביום 4.5.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי בהחלטה מפורשת שהורתה כי המבקשת תפנה את המקרקעין לכל המאוחר עד ליום 7.7.2017, בכפוף להפקדת ערבויות. בית המשפט המחוזי עמד על כך שסיכויי הערעור לכאורה אינם גבוהים, אך קבע כי בהתחשב בנזק שעלול להיגרם לתלמידים כתוצאה מפינוי המוסד בעיצומה של שנת הלימודים מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר קבלה חלקית של הבקשה. בית המשפט המחוזי הוסיף והבהיר, למען הסר ספק, כי לא תינתן ארכה נוספת לפינוי.

4.ביום 18.6.2017 המבקשת הגישה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע של הפינוי למועד מאוחר יותר וזו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה שעליה נסבה הבקשה דנן. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי שהבקשה הייתה למעשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הקודמת, אלא שהמבקשת לא הצביעה על שינוי נסיבות או על עובדות חדשות המצדיקות סטייה ממנה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי מאזן הנוחות נוטה בעת הזו לטובת העירייה, בשים לב לכך ששנת הלימודים במוסד הסתיימה, ומנגד המקרקעין מיועדים לשמש מוסדות חינוך למאות רבות של תלמידים אחרים במבנים שעתידים להיות מוקמים עליהם.

הבקשה לרשות ערעור והתגובה לה

5.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי, ובצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען כי אף עם סיום שנת הלימודים הפינוי כרוך בנזק לתלמידים במוסד כיוון שבפועל הוא משמש מקום מגורים לחלק מהם. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים ביותר, לנוכח העובדה שבידי המבקשת ראיות המעידות על זכותה להחזיק במקרקעין, ראיות שלא נשקלו עד תום על-ידי ערכאות קודמות. בנוסף, בבקשה מועלות טענות נגד הקצאת קרקעות על-ידי העירייה לעמותות שונות, באופן שמקפח, כך נטען, את המבקשת.

6.העירייה בתגובה טוענת כי דין הבקשה להידחות. לטענת העירייה הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, ואין מקום לקבל אותה אף לגוף הדברים. העירייה טוענת כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר לנוכח קביעותיהן של הערכאות הקודמות, וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה עם סיום שנת הלימודים. בעניין זה, העירייה מדגישה את החשיבות הטמונה בפינוי המקרקעין לצורך הקמת מוסדות חינוך שישמשו יותר מ-1,000 תלמידים. כמו כן, נטען כי טענותיה של המבקשת בדבר נזקים שייגרמו לה ולתלמידיה "הלכו והשתכללו" במרוצת ההליכים, ומכל מקום ישנם פתרונות חלופיים לנערים שלומדים במוסד.

7.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 5.7.2017 ניתן על-ידי צו לעיכוב ביצוע זמני של הפינוי מהמקרקעין.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

9.הבקשה לרשות ערעור אינה עומדת באמות המידה המצומצמות החלות על בקשות מסוגה (ראו למשל: רע"א 3779/13 יעקובי נ' תעשה , פסקה 11 (28.7.2013); רע"א 2983/15 בוסקילה נ' מנהל מקרקעי ישראל – מחוז תל אביב , פסקה 14 (20.5.2015)). הנזק שעלול להיגרם למבקשת, ובכלל זה לתלמידים ולמורים במוסד, כבר הובא בחשבון והיווה שיקול מרכזי – ואולי אף שיקול יחיד – בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע הפינוי עד לסיום שנת הלימודים. מנגד, עיכובים נוספים בהקמתם של מוסדות חינוך במקרקעין עלולים לגרום לכאורה לנזקים כבדים לאינטרס הציבורי, כמתואר בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. כאמור, כבר בחודש דצמבר 2016 נקבע בפסק דין – בהליך אחר שיזמה המבקשת – שאין לה זכויות במקרקעין. בהמשך לכך ניתן פסק הדין לפינוי, וממועד זה חלפו כארבעה חודשים. מבלי להידרש לסיכויי הערעור ולשאלת זכויותיה של המבקשת במקרקעין, אציין בזהירות הנדרשת כי התנהלותה בהליכים הקודמים עשויה ללמד על ניסיונות "לדחות את הקץ" בדרכים שונות. לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקשת לקתה במחדלים דיוניים שונים, כך שעיכוב הביצוע שכבר ניתן עד כה ביטא במידה רבה התחשבות יתרה בה.

10.בשולי הדברים יצוין כי לאחר הגשת הבקשה לרשות ערעור ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בדבר דחיית הערעור שהגישה המבקשת מטעמים של אי-הפקדת עירבון. לכאורה, די היה בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה לרשות ערעור (ראו: רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פסקה 7 (4.6.2012)). אולם, מהודעה שהגישה המבקשת עולה כי היא נקטה בצעדים לביטול פסק הדין, וכי ההליכים בעניין זה טרם מוצו (כך עולה גם מסעיף 1.6 לתגובת העירייה). על כן, לא ראיתי לנכון להסתפק בדחיית הבקשה מטעם זה בלבד.

11.סוף דבר: דין הבקשה להידחות. הצו לעיכוב ביצוע שניתן בהחלטתי מיום 5.7.2017 מבוטל בזאת. המבקשת תישא בהוצאות העירייה בהליך דנן בסך של 5,000 שקל.