רע"א 5365/05 טריקו אגם בע"מ נ. דליה אורן

א.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ברלינר) מיום 4.5.05 בבר"ע 759/05, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לערער על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (השופט נווה) מיום 20.2.05 בבש"א 3864/04 בתיק עיקרי 3651/04.

ב.(1) המבקשים הם חברה ומנהלה. המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבה בבית משפט השלום בקריות שעניינה פרעון שיק על-סך 51,026 ₪ שמסרה המשיבה למבקשת במסגרת התקשרות עמה. בפסק-דינו מיום 27.2.03 בת"א 2536/02 קיבל בית משפט השלום את התביעה והעמיד את השיק לפירעון. יצוין כי המשיבה לא היתה מיוצגת בהליך זה. לאחר זמן, תבעה המשיבה את המבקשת בתביעה חוזית שעסקה במסכת ההתקשרות בין הצדדים. המבקשת ביקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין. בית משפט השלום, בהחלטה מיום 20.2.05, דחה את בקשת המבקשת בקבעו כי ישנה מחלוקת שלא הוכרעה בפסק-הדין באשר לגובה החוב, היינו ביחס לסכום שמולא בשיק על-ידי המשיבה, והחליט איפוא ליתן למשיבה אפשרות להוכיח את תביעתה. עם זאת ציין, כי אם לא תוכח התביעה יפסוק הוצאות לדוגמה נגד המשיבה.

(2) המבקשת ביקשה מבית-המשפט המחוזי בחיפה ליתן רשות ערעור על ההחלטה. בית-המשפט המחוזי החליט כהאי לישנא: "נראה לי כי ההכרעה בת"א 2536/02 כפי שניתנה, אינה חוסמת טענות מסוימות של המשיבה, מכוח עסקת היסוד, על אף חובתה לפרוע את השיק. לאור זה, הבקשה נדחית".

ג.בבקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטה זו טוען בא-כוח המבקשים כי חלה טעות שבמשפט בהחלטותיהן של שתי הערכאות הקודמות. נטען כי עניינה של התביעה שהגישה המשיבה במחלוקת שכבר נדונה בין הצדדים בהתדיינות קודמת והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך בפסק-דין סופי, ומכאן שחל לגביה השתק פלוגתא. כן נטען כי בין בהתבסס על תחולת השתק פלוגתא ובין בהסתמך על פסק-דינה של הערכאה הראשונה בסכסוך בין הצדדים, חובה של המבקשת הוכח בפסק-דין סופי וחלוט, ולפיכך אין יסוד עובדתי או משפטי להגשת תביעתה של המשיבה נגד המבקשת והיא נגועה בחוסר תום-לב. עוד נטען, כי למשיבה היה יומה בבית-המשפט, וכי על בחירתה שלא להיות מיוצגת בהתדיינות הראשונה אין לה להלין אלא על עצמה.

ד.(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, המדובר בנשוא שכולו תחום במחלוקת הצדדים, ואינו מעורר בעיה משפטית בעלת אופי רחב יותר, אשר בשכמותה עשויה להינתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר).

(2) יתר על כן, המדובר בהחלטת ביניים של בית משפט השלום, שנדרשה לגביה רשות ערעור עוד בבית משפט המחוזי, ושבשכמותה המדיניות השיפוטית לעניין רשות ערעור בגלגול שלישי מטבע הדברים מצמצמת אף יותר, ורשות כזאת תינתן במשורה (ראו רע"א 7095/97 מנורה נ' עזרא (לא פורסמה) (הנשיא ברק), וכן רע"א 212/05 לזמי נ' שקולניק (טרם פורסם)).

(3) פשיטא, שההחלטה נתונה לערעור בבית המשפט המחוזי לאחר שיסיים בית משפט השלום מלאכתו ויתן את פסק דינו, בגדרי ערעור על פסק הדין.

(4) אף לעיצומם של דברים, החלטתו של בית משפט השלום מ- 20.2.05, בעקבות פסק דינו מ- 27.2.03, נראית – בכל הכבוד – מאוזנת; בית המשפט ציטט מפסק דינו הנזכר כי לא נדרש שם למכלול מערכת היחסים בין הצדדים, והחליט בהחלטה הנוכחית את שהחליט אף שהתלבט; ועם זאת ביטא את התלבטותו בהידרשו לעניין ההוצאות, כאמור. אף בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלו מ- 4.5.05 פירש ברוח זו את פסק הדין מיום 27.2.03. לכן האסמכתאות שהביא בא כוח המבקשים באשר לדחיה על הסף בעקבות מעשה בית דין באשר להשתק כבודן במקומן, אך נותר פתח בפסק דינו של בית משפט השלום מ-27.2.03, ולגביו סבר בהחלטתו נשוא ענייננו, לאחר ששקל בדבר, כי אין לראותו כסגור. כמותי כבית המשפט המחוזי, איני רואה בכך דופי. כמובן איני מביע כל עמדה לגבי התוצאה בהמשך ההליך לגופה.

(5) כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.