רע"א 5393/08 יצחק הופר נ. בנק ירושלים בע''מ

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' סובל) מיום 16.6.2008 (בש"א 3014/08), הדוחה את בקשתם של המבקשים למתן סעד זמני לעיכוב הליכי פינויים מדירתם. מההחלטה עולה כי הבקשה למתן סעד זמני נתבקשה במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי, על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 12.6.2008, בה קבע ראש ההוצאה לפועל כי אין בסמכותו לעכב את הליכי הפינוי.

בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני, עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, ומהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל, הטעמים לבקשה לעיכוב הליכי הפינוי נוגעים להליכים אותם מנהלים המבקשים כנגד המשיב בבית משפט השלום בבאר-שבע. משכך, צדק בית המשפט המחוזי בירושלים משקבע כי על בקשתם של המבקשים להתברר במסגרת הליכים אלו, ואין לאפשר להם לקיים הליכים מקבילים באותן סוגיות. הטענות העולות מבקשתם של המבקשים נוגעות כולן להליכים המתנהלים בבית משפט השלום בבאר שבע, ואין באפשרותה של ערכאה אחרת להידרש להן.

מעבר לדרוש ולמען הזהירות בלבד אוסיף כי לא מצאתי מקום גם לשנות מהדרישה להתנות את עיכוב הפינוי בהפקדת ערבות בסך 250,000 ש"ח, אשר כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים נקבעה על ידי בית משפט השלום בבאר שבע.

בית המשפט רשאי על פי הסמכות הנתונה לו בחוק להתנות את עיכוב הליכי מימוש משכנתא בתנאים שייראו לו לנכון, לרבות מתן ערובה מתאימה מאת בעל הדין המבקש את העיכוב. ואכן, במקרים רבים נוהג בית המשפט להורות על הפקדת ערבות בנקאית להבטחת הנזקים העשויים להיגרם כתוצאה מעיכוב הליכי מימוש משכנתא ופינוי מדירת מגורים (ראו למשל, ע"א 4080/04 גילת נ' בנק המזרחי המאוחד

בע"מ (לא פורסם, 9.10.2005); ע"א 4160/04 אילוז נ' בנק דיסקונט לישראל בע" מ (לא פורסם, 4.1.2005 )). על פניו התנאים שהציב בית המשפט המחוזי הינם סבירים ולא מצאתי מקום להתערב בהם .

מעבר לטענות הנדונות בבית משפט השלום בבאר שבע ובבית המשפט המחוזי בבאר שבע לא מצאתי בבקשה כל טעם המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. עמה ממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני.