רע"א 3526/14 לאה כהן נ. בנק הפועלים בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' אברהמי ) בפש"ר 13709-06-13 מיום 8.4.2014, בה נקבע כי אין להתערב בשיעור שכר הטרחה שנפסק למשיב 2 (להלן: " כונס הנכסים ") בעקבות מכירת דירת המבקשים במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

הרקע לבקשה

2.

המבקשים החזיקו בעבר בדירה ברמת אביב (להלן: " הנכס " או " הדירה "), אשר שועבדה במשכנתא לטובת המשיב 1 (להלן: " הבנק ") בגין הלוואה. בשנת 2004, עקב פיגור בהסדרי התשלום, פתח הבנק תיק הוצאה לפועל נגד המבקשים (תיק הוצל"פ 26-08076-04-1), במסגרתו מונה כונס נכסים לשם מימוש הנכס וגביית חובם של המבקשים. מן המסמכים שצורפו לבקשה עולה כי במשך שנים ארוכות לא צלח הליך המימוש, וכי מכירתו של הנכס ופינויו נדחו עד לאחר קיום הליכים רבים וביצוע מספר התמחרויות, בין היתר בשל חוסר שיתוף פעולה מצדם של המבקשים. לאחר קיום התמחרות שלישית לנכס וזכיית מציעים לקניית הדירה, פנתה המבקשת 1 (להלן: " המבקשת ") ביום 6.6.2013 לבית המשפט המחוזי בבקשה לפתיחת הליך פשיטת רגל, במסגרתו מונה המבקש 4 כמנהל מיוחד לנכסיה (להלן: " המנהל המיוחד "). בהליך זה ביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי צו מניעה נגד מכירת הדירה בהליכי ההוצאה לפועל, ואולם בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 10.6.2013. בית המשפט ציין בהחלטתו- זו כדלהלן:

"הליכי פשיטת רגל אינם גורעים מזכותו של נושה מובטח לממש את בטוחתו (סע' 20(ב) לפקודת פשיטת הרגל). ככלל, כל שמבוצע הוא פיקוח בהתאם להלכת 'גרבש' (פש"ר 466/93). ממילא אין בעצם העובדה שהחייבת מצאה לנכון לפנות להליך פש"ר ביום 6.6.2013, ערב מועד הפינוי שנקבע לנכס, כדי להוות עילה לעיכוב הליכים לפינוי המבוצע במסגרת הליכי מימוש על-ידי נושה מובטח. כך בפרט כאשר לפי הבקשה והחומר שצורף לה, ההתנהלות בהוצל"פ בענין הליכי הכינוס ומימוש הנכס מתנהלת מזה זמן לא מבוטל. עוד עולה מהחומר כי מועד הפינוי ידוע לחייב מאז אפריל ונקבע בהסכמה... במקביל יש לוודא כי ישמרו האינטרסים של הנושים הבלתי מובטחים ומשכך מובהר כי לא ניתן יהא להתקשר בהסכם לגבי הנכס מבלי לקבל את עמדתם של המנהל המיוחד (עו"ד מזור) והכנ"ר ואת אישור בית המשפט של פש"ר..." .

החלטה זו הפכה חלוטה, בעקבותיה נערכה התמחרות נוספת, ובסופו של דבר נמכרה הדירה תמורת סכום של 3,225,000 ₪. למכירה זו ניתן אישורו של בית המשפט המחוזי בהליכי פשיטת הרגל בהחלטה מיום 11.7.2013. בכספי התמורה פרעו המבקשים את חובם לבנק בסך של 1,338,000 ₪.

3.

ביום 4.8.2013 הגיש כונס הנכסים בקשה לרשמת ההוצאה לפועל לאישור שכר טרחה בסך של 301,481 ₪, בהתאם לתקנה 5 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002 (להלן: " התקנות "). המבקשים הגישו הסתייגותם לשכר טרחה זה, כאשר לטענתם שכר הטרחה נקבע שלא בהתאם לתקנות, וכי הסוגיה נתונה לפיקוח בית המשפט של פשיטת הרגל. במקביל הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות (בקשה מס' 7), על מנת שיפעיל את סמכות הפיקוח ויקבע את שכר הכונס או יורה לרשמת ההוצאה לפועל כיצד לחשבוֹ. עוד בטרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, אישרה רשמת ההוצאה לפועל את שכר כונס הנכסים, וקבעה כי אין בהליכי פשיטת הרגל כדי לפגוע בהליכי מימוש הנכס.

4.

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, הגישו הצדדים טיעונים מפורטים הכוללים התייחסותם להליך המימוש, לסמכות בית המשפט, ולפרשנות התקנות. המנהל המיוחד וכן גם כונס הנכסים הרשמי תמכו בעמדת כונס הנכסים, לפיו שכר הטרחה נקבע בהתאם לתקנות וכי אין עילה להתערב בשיעורו. היועץ המשפטי לממשלה דחה את בקשת המבקשים להתייצבותו בהליך והודיע מיום 11.3.2014 כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת. לאחר קבלת עמדות הצדדים, דחה בית המשפט בהחלטה מיום 8.4.2014 את הבקשה למתן הוראות. בהחלטתו, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפני, קבע בית המשפט בשנית כי פנייה לבית משפט של פשיטת רגל לאחר שנים של ניהול הליכי כינוס נכסים אינה נטולת קושי. עוד ציין כי הוא סומך ידיו על עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר, אשר אמונים על אינטרס הנושים הבלתי מובטחים. בנוסף לכך קבע בית המשפט המחוזי כי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל, וכי המבקשים הגישו במקביל ערעור שכזה לבית משפט השלום בכפר סבא (רע"צ 55287-10-13). אשר לאלמנט הפיקוח שנקבע בעניין פש"ר (תל-אביב) 466/93 גרבש נ' י' שלף, נאמן על ענייני פושט הרגל יחיאל גרבש (24.12.2000) (להלן: "עניין גרבש "), קבע בית המשפט כי אין בדעתו להתערב, כבית משפט של פשיטת רגל, בעניין החלק בשכר הטרחה הנוגע לחייבת, "בשים לב בין השאר למורכבות והתמשכות הליכי ההוצל"פ ולאחר שנחה דעתם של המנהל המיוחד והכנ"ר (האמונים, כאמור על עניין הנושים האחרים) ועת השגת המבקשים על החלטת ראש ההוצל"פ נמצאת בדיון בערעור בערכאה מוסמכת" .

5.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 27.4.2014 דחה בית משפט השלום בכפר סבא (סגנית הנשיאה ר' קרלינסקי ) את ערעור המבקשים על החלטת רשמת ההוצאה לפועל. בהחלטתו דחה בית משפט השלום את פרשנותם המוצעת של המבקשים לתקנה 5 לתקנות ואת טענתם על אופן חישוב שכר טרחת כונס הנכסים. בנוסף לכך קבע בית המשפט כי בהתחשב בשפעת ההליכים שננקטו בתיק שהתנהל במשך כ-9 שנים, בהתנהלות המבקשים, ובחוסר שיתוף הפעולה מצדם במשך אותה תקופה, אין מקום להתערב בשיעור שכר הטרחה שנפסק לכונס הנכסים, וכי בנסיבות העניין אין מדובר בנסיבות חריגות או בתוצאה אבסורדית. בקשת רשות ערעור על פסק הדין הוגשה על-ידי המבקש 2 לבית המשפט המחוזי מרכז (רע"א 53823-05-14). בבקשה זו טרם ניתנה החלטה.

עיקרי טענות המבקשים

6.

הבקשה שלפני משתרעת על פני עמודים רבים וכוללת מסמכים ומוצגים לרוב, וזאת גם לאחר שהוריתי למבקשים לצמצמה, בשים לב לתמציתיות ההחלטה מושא הבקשה והנושא הנדון בה. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט בכך שלא התערב בשיעור שכר הטרחה שנפסק לכונס הנכסים, וזאת מתוקף חובתו כמפקח במסגרת הליכי פשיטת רגל. לטענתם, שכר הטרחה הוא בשיעור גבוה במידה קיצונית ובלתי נסבלת, פסול ונוגד את תקנת הציבור. זאת, מאחר והיחס בינו לבין שיעור החוב שנפרע במלואו עומד על 22.5%, ובינו לבין מחיר הדירה שיעורו הוא 9.5%. לטענתם, שכר טרחה זה אף גבוה מאד בשיעורו ביחס לשיעורי שכר טרחה הנפסקים בעניינים אחרים, כגון שכר מנהלי עזבון לפי תקנות הירושה או בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. עוד מטעימים המבקשים כי לו מימוש הדירה היה נעשה במסגרת הליך פשיטת הרגל, היה השכר נקבע לפי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981, והיה עומד לכל היותר על סך של 180,827 ₪. שיעור השכר שנקבע הוא פסול, אליבא דמבקשים, נוכח נסיבותיהם האישיות, הם אנשים מבוגרים, בני שבעים, מצבם הבריאותי רופף והם נותרו חסרי כל.

7.

נוסף לאמור לעיל, מלינים המבקשים על כך שבקשתם למתן הוראות נדחתה באופן גורף, ללא הנמקה, וללא דיון מספק בטענות המשפטיות שהעלו. לטענתם, באופן זה זנח בית המשפט את סמכות הפיקוח ושיקול הדעת שהוקנתה לו ומסרהּ למנהל המיוחד ולכונס הרשמי. המבקשים טוענים כי בנסיבות העניין, לא היה שיקול ענייני המונע את השימוש בסמכות הפיקוח של בית המשפט, שעה שהליכי המימוש מוצו, הנכס המדובר כבר נמכר, והסוגיה היחידה שנותרה היא תשלום שכרו של כונס הנכסים, אשר מן הסתם בא על חשבון הנושים הבלתי מובטחים, שעל טובתם אמון בית המשפט.

8.

בפי המבקשים טענות נוספות בנוגע לפרשנות הנכונה לתקנה 5 לתקנות, הקובעת כדלהלן:

"5(א).

נמכרה הדירה בידי כונס הנכסים, יהיה כונס הנכסים זכאי לשכר הכולל את שכר הטרחה כקבוע בתקנה 2, בתוספת שכר

באחוזים מהתמורה שנתקבלה בעד מכירת הדירה בלבד , כמפורט להלן:

(1)

לגבי 447,307 השקלים החדשים הראשונים – 6%;

(2)

לגבי 639,009 שקלים חדשים נוספים – 7%;

(3)

לגבי כל שקל חדש נוסף – 8%".

המבקשים טוענים כי התקנה עוסקת אך ורק במקרה שבו שיעור החוב עולה על התמורה שנתקבלה בעד הדירה. עם זאת, במצב ההפוך, שבו תמורת הדירה עולה על שיעור החוב, טוענים המבקשים כי יש לחשב את שכר הטרחה באחוזים משיעור החוב, ולא מתמורת הדירה. זאת, בעוד פרשנות המשיבים היא כי בכל מקרה יחושב שכר הכונס כאחוזים הקבועים מתוך תמורת הדירה. פרשנותם הנטענת של המבקשים נסמכת על המילה "בלבד" אשר נוספה לנוסח התקנה, ונועדה לשמש כלשון מיעוט, "בלבד", רק במצבים שבהם יתכן שייפסק שכר בשיעור גבוה יותר. מכאן משתמע, על-פי הטענה, כי התקנה לא חלה על מצבים שבהם זהו השכר המקסימלי – כלומר שעה שהתמורה ממכירת הדירה עולה על שיעור החוב. לטענת המבקשים, מדובר בלקונה שיש להשלימה בהתאם לתכלית החקיקה ובהתאם לסביבה הנורמטיבית, דהיינו הבסיס המשמש לקביעת השכר בתקנות האחרות, שהוא שיעור החוב.

9.

לחלופין טוענים המבקשים, כי עסקינן בנסיבות בהן נערך הסדר בין החייבים ובין הכונס, ובהתאם לתקנה 6 לתקנות במצב זה " ייקבע שכר הטרחה על פי השיעורים הקבועים בתקנות אלה מהסכום שעל החייב לשלם על פי ההסדר ". משמעות הדבר היא כי במצב זה האחוזים ישולמו מתוך סכום החוב, הוא ההסדר. לטענת המבקשים, המילה "הסדר" משמעה כל סוג של הסכמה בכתב או בעל-פה החורגת מההסדר הנקוב בסעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 בקשר למימוש המשכנתא או פרעון החוב, כגון הסכמה על פריסת חוב הפיגורים; הקפאה מוסכמת של החזרי המשכנתא, ביטול הליכי פינוי ועוד. בעניין דנן הגיעו המבקשים לטענתם להסדרים רבים עם המשיבים, לרבות הסכמה על מכירת הדירה, דחיית פינוי הנכס, הקפאת תשלומים ומימון דיור חלוף. לאור זאת, כך המבקשים, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוזים מהחוב ולא מתמורת מכירת הדירה.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל המסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה.

11.

ראשית יש להידרש לכך שהמבקשים נקטו בהליכים מקבילים בקשר לסוגיה זו. בקשת רשות הערעור שלפני נוגעת להחלטת בית המשפט המחוזי שלא לעשות שימוש בסמכות הפיקוח שלו כבית משפט לפשיטת רגל על הליכי ההוצאה לפועל, וזאת שעה שהמבקשים הלכו במקביל "בדרך המלך" והגישו ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל לבית משפט השלום. ערעור זה נדחה כאמור, ובקשת רשות הערעור הוגשה על-ידי המבקש 2 בלבד, כך שמבחינת המבקשת הפך פסק הדין לחלוט. בצד זה אזכיר כי המבקש 2 צורף כמבקש נוסף במסגרת הליכי פשיטת הרגל, הגם שאין לו כל מעמד בהם, וגם בקשר לכך העיר בית המשפט המחוזי את אשר העיר בהחלטתו. לא היה מקום לנקוט בהליכים אלו במקביל, אין טעם בריבוי הליכים, בזבוז משאבים שיפוטיים וסיכון למתן החלטות סותרות. בית המשפט העיר בצדק, כי אין מקום להתערבותו שעה שערעור באותה סוגיה תלוי ועומד לפני הערכאה המוסמכת. שיקול זה כוחו יפה על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שעה שבקשת רשות ערעור על פסק הדין בערעור אף היא תלויה ועומדת.

12.

גם לגוף העניין דומה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. אשר לסמכות הפיקוח של בית המשפט המחוזי, הכלל הוא, כידוע, שנושה מובטח שבידו שעבוד קנייני להבטחת חובו, יכול לממש את הבטוחה שבידו במנותק מהליכים אחרים, לרבות הליכי פשיטת רגל, וזאת מכוח סעיפים 20(ב) ו-22(ד) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (ראו רע"א 401/09 שאול מוסקוביץ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (16.4.2009), פסקה 7 (להלן: "עניין מוסקוביץ "); רע"א 5671/08 כוכב אלבז (אלקבץ) נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (6.8.2008), פסקה 6; רע"א 8122/08 ריקי ישראלי נ' עו"ד פביאן סלמן – המנהל המיוחד

(17.10.2008), פסקה 5 וההפניות שם (להלן: "עניין סלמן ")). אכן, כפי שנפסק בעניין גרבש , משמש בית המשפט של פשיטת רגל כמפקח באופן של "פיקוח מטריה" על הליכי המימוש, וזאת בעיקר לשם מניעת פגיעה יתרה באינטרסים של החייב ושל הנושים הבלתי מובטחים, או ניצול לרעה של כוח הנושה המובטח ונשייתו (עניין סלמן , פסקה 5; עניין מוסקוביץ , פסקה 7). בכך משמש בית המשפט כגורם מאזן בין האינטרסים השונים של הצדדים המעורבים, במטרה שלא לקפח אף אחד מהם. יחד עם זאת, בית משפט זה פסק כי הפיקוח האמור יֵעשה באופן מצומצם וזהיר, מתוך תפיסה כי לצד הרגישות הקיימת במכירת דירת מגורים של חייבים, יש להיזהר ממצב של הגנת יתר שתגרום לנעילת דלת בפני לווים שתגרום לייקור ההלוואות ולהחמרת תנאיהן (רע"א 10053/04 אליעזר עבדי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (7.12.2004), פסקה ז). במקרה שבו קדמו הליכי המימוש להליכי פשיטת הרגל, גדר הפיקוח מצומצם אף יותר:

"... לאור האמור, מובן שכאשר הליכי מימוש השעבוד על-ידי הנושה המובטח החלו לפני זמן רב באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, ניסיונות לעיכוב ההליכים בנתיב זה לא צלחו, והחייב אך זה מקרוב יזם הליכי פשיטת רגל בניסיון לעכב את הליכי המימוש והפינוי, הרי שהפיקוח שיפעיל בית המשפט של פשיטת הרגל על הליכי המימוש יהא לרוב מצומצם בהיקפו. ודאי שבית המשפט לא ייטה להתערב תדיר בשאלת מועד פינוי הנכס, שנידונה כבר בהליכי ההוצאה לפועל. דבר זה יחסוך את הצורך – למעט במקרים מיוחדים – שמספר ערכאות נפרדות ידונו מבראשית בבקשות זהות של החייב לעיכוב הפינוי, תוך השחתת זמנן ותוך יצירת סיכון להכרעות סותרות (השוו: רע"א 5393/08 הופר נ' בנק ירושלים בע"מ (17.6.2008)" (עניין סלמן , פסקה 5).

13.

דברים אלו יפים לענייננו, כאשר הליכי המימוש החלו בשנת 2004, שנים ארוכות לפני פנייתה של המבקשת להליך פשיטת רגל. בעניין זה הבאתי לעיל את דבריו הנכוחים של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 10.6.2013, ודומני כי אין מקום להאריך בכך. כפועל יוצא מהאמור, החליט בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את השימוש בסמכות הפיקוח שלו. בהתחשב בגדר הפיקוח המצומצם בלאו הכי, ובוודאי בהתחשב בהלכות הנוהגות בבית משפט זה באשר להתערבות בהחלטות דיוניות, אינני סבור כי יש להתערב במסקנה זו של בית המשפט המחוזי.

14.

למעלה מן הצורך, סבורני כי גם אין לקבל את טענותיהם של המבקשים באשר לפרשנותה של תקנה 5. נוסח התקנה הוא לכאורה ברור, כאשר בתיבה "בלבד" יש משום הדגשה כי תמורת הדירה תשמש כפרמטר היחיד ממנו יגזר שכר טרחתו של הכונס. כך הובנה גם משמעותה של התקנה באופן מפורש על-ידי בית משפט זה בעניין אחר, כאשר ברע"א 7287/06 שלמה ובר – כונס הנכסים למכירת הדירה נ' יעקב יונה (12.6.2008) (להלן: "עניין ובר ") הביא בית המשפט, באמרת אגב, דוגמא מספרית והיא יפה לענייננו:

"לשם המחשה ניטול דוגמא, בה שווי הדירה עומד על 800,000 ₪, יתרת ההלוואה עומדת על סך 600,000 ₪, ואילו סכום החוב שבפיגור עומד על סך של 100,000 ₪... באם הכונס ימכור את הדירה על-פי תקנה 5 הוא יקבל סכום של 52,500 ₪ (סכום הנגזר מתמורת מכירת הדירה בסך 800,000 ₪ המפוצל כדלקמן: 6 אחוזים מ-350,000 ₪ ועוד 7 אחוזים מ-450,000 ₪). יש לציין כי חישוב זה אינו מביא בחשבון את השפעתה של תקנה 2, היות והמצב השכיח הוא המצב בו קיימת זהות בין עורך הדין המגיש את הבקשה לביצוע המשכנתא, ובין כונס הנכסים, כך שלסכומים האמורים יתווסף סכום זהה על-פי תקנה 2" (שם, פסקה 20)

מדוגמה זו אנו למדים כי לפי תקנה 5 יש לחשב את שכר טרחת הכונס כאחוזים מתוך תמורת הדירה, גם במצב שבו שוויה של הדירה עולה על שיעור החוב, וכי אף לסכום כסף זה עלולים להיזקף סכומים נוספים.

15.

כפי שהטעים כונס הנכסים בתגובתו לבקשה לפטור מערובה שהוגשה במסגרת הליך זה, הרי שכאשר ביקש המחוקק לסייג את שיעור שכר הטרחה, ידע לעשות כן במפורש. כך הוגבל שכר הטרחה במסגרת תקנה 2 לתקנות לסך מירבי של 10,000 ₪, ובאופן דומה הוגבל במסגרת תקנה 3 לנמוך מבין סכום החוב שנפרע בפועל או 10% מסכום החוב שבפיגור כשהוא מחושב ליום הפרעון, ובכל מקרה עד לסך מרבי של 12,780 ₪.

16.

בדיוני ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת אשר דנה בתיקון התקנות, צוינו השיקולים המיוחדים באשר לתקנה זו. כך נאמר על-ידי שר המשפטים בישיבה מיום 25.6.2002:

"הרעיון הוא ליצור אינסנטיב לעורך הדין למכור את הדירה במחיר הגבוה ביותר האפשרי כי שכר טרחתו נגזר ממחיר הדירה. לכן, ככל שעורך הדין מוכר את הדירה במחיר יותר גבוה שכר הטרחה שלו יגדל" (עמ' 7 לפרוטוקול).

17.

אשר לעובדה כי התקנה קובעת מדרג שבו שיעור שכר הטרחה עולה עם עליית שווי הדירה, בניגוד למדרג הנקוט בדרך כלל בכגון דא, אמר שר המשפטים כדלהלן:

"אני רוצה לסיים ולומר שיש הגיון בדבר יושב ראש הוועדה לגבי שינוי המדרג, כלומר, להתחיל נמוך ולעלות גבוה גם לגבי סעיף 5 מכיוון שעיקר הבתים שנכנסים לכינוס נכסים הם החלשים. לכן אנחנו מציעים לשנות את המדרג בסעיף 5 ולהתחיל בסכום נמוך בבתים עד מיליון שקל כשב-חצי מיליון השקלים הראשונים ובחצי מיליון השקלים השניים זה יהיה נמוך. ובדירות היקרות זה יהיה יותר גבוה. זה ייצור מצב בו היותר חזקים יסבסדו במידה מסוימת את החלשים יותר".

18.

נמצא אפוא כי שכר הטרחה הגבוה ביחס לדירות יקרות יותר נקבע בכוונת מכוון על-ידי מחוקק-המשנה, מתוך התחשבות באינטרסים של כונסי הנכסים מחד גיסא, ושל כלל החייבים מאידך גיסא. בעניין ובר הובהר גם כי השוני הקיים במסגרת התקנות בין שכר הטרחה בשלבים שונים של מימוש הנכס נקבע על מנת ליצור את מערך התמריצים הראוי הן לחייב, הן לכונס הנכסים, להגיע למימוש אופטימלי של הנכס במחיר מרבי ובזמן קצר, לטובת החייב ולטובת הנושה. בנסיבות אלו, אינני סבור כי התהיות העולות מהשימוש במילה "בלבד", בהן התמקדו המבקשים, מצדיקות התערבות פרשנית כה משמעותית מצד בית המשפט.

19.

לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה,

ומתוך התחשבות במצבם הכלכלי של המבקשים ובאינטרס הנושים, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.