רע"א 401/09 שאול מוסקוביץ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

הבקשה הועברה לטיפולי ביום 2.4.2009 ועניינה החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' צלקובניק) מיום 28.12.2008, בה דחה בקשה לביטול הליכי מימוש משכון ולעיכוב פינויים של המבקשים מדירתם (בש"א 4071/08 בפש"ר 5293/04).

1.

המבקשים מצויים בהליכי כינוס נכסים מיום 26.8.2004 והוכרזו פושטי רגל ביום 3.4.2005. במקביל מתנהלים נגדם בלשכת ההוצאה לפועל באשקלון הליכים למימוש משכון הרשום לטובת המשיב 1, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק ), על דירתם ברחוב שבטה 21 בבאר שבע (להלן: הדירה ). במסגרת הליכים אלה מונה ביום 4.2.2001 בא כח הבנק ככונס נכסים לדירה וביום 25.4.2001 ניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל החלטה לפנות את המבקשים מהדירה. ההחלטה עוכבה במהלך השנים בעקבות הסכמים להסדרת תשלום החוב שהושגו בין הצדדים במטרה למנוע את מימוש המשכון ופינוי הדירה. משלא עמדו המבקשים בהסכמים להסדרת תשלום החוב (האחרון שבהם נחתם ביום 17.5.2007), חרף אורכות שניתנו להם להעברת הכספים, חידש הבנק ביום 18.5.2008 את דרישתו לפנות את המבקשים מהדירה עד יום 22.6.2008, ובעקבות דרישה זו הגישו המבקשים בתיק פש"ר 5293/04 המתנהל בעניינם את הבקשה לביטול הליכי מימוש המשכון ולעיכוב פינויים מהדירה.

2.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי נראה שמדובר במעין "קרב מאסף" שנועד למנוע את פינוי המבקשים מן הדירה אף שהם אינם מכחישים את חובם לבנק. לפיכך קבע בית המשפט כי הבנק רשאי להמשיך בהליכי המימוש במסגרת ההוצאה לפועל וכי עליו לדווח לו על ההליכים כאמור. עוד קבע בית המשפט כי המשיב 3, הנאמן בתיק הפש"ר של המבקשים, יבחן את היקף הכספים שהועברו לידי הבנק במסגרת הסדר התשלומים מיום 17.5.2007 ואת המקורות לכספים אלה, ולאחר שיקבל את תגובת המבקשים בנדון יגיש את התייחסותו לכך.

מכאן הבקשה שבפניי.

3.

המבקשים טוענים כי העלו בבקשתם טענות כבדות משקל, אשר בכל אחת מהן, לא כל שכן במשקלן המצטבר, יש כדי לשלול את מעמדו של הבנק כנושה מובטח ולהביא לבטלות שטר המשכון שמכוחו פעל. המבקשים טוענים, בין היתר, כי הבנק גבה מידיהם סכומי כסף שונים המצטברים לכדי מאות אלפי שקלים, וחרף עמידתם בביצוע התשלומים על פי ההסדר עימו, המשיך בהליכים למימוש דירתם, נמנע מלדווח על תשלומים אלה לתיק ההוצאה לפועל וכונס הנכסים מטעמו לא הגיש דו"חות כדין. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הבנק ערך להם פוליסת ביטוח חיים במעמד חתימת הסכם ההלוואה, חרף העובדה שאינו מורשה לעסוק בעסקי ביטוח, כי הפוליסה לא חודשה על ידו וכי כתוצאה מכך לא נפרעה ההלוואה באמצעות תגמולי הביטוח. בנסיבות אלה טוענים הם כי על הבנק לשאת בנזקי המבקשים וכי עד לבירור העובדות, אין לפנותם מהדירה. לדעת המבקשים, נוכח התנהלות הבנק, לא היה מקום לקבל את הנתונים שהציג בדבר החוב הנטען לעומת שווי הדירה ובוודאי שלא היה מקום לקבוע כי לא תצמח לנושים הבלתי-מובטחים תועלת מהליך מימוש הדירה. המבקשים מוסיפים כי היה מקום להורות לבנק להשיב את הכספים שקיבל מהם ולקבוע כי משקיבל כספים על חשבון החוב, ויתר על מעמדו כנושה מובטח והפך, לכל היותר, נושה מן המניין. לבסוף טוענים המבקשים כי חלות עליהם ההגנות מכח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, וכי הם זכאים לדיור חלוף להם ולילדיהם הקטינים.

4.

הבנק טוען מנגד כי דין הבקשה להדחות על הסף תוך חיוב המבקשים בהוצאות לדוגמא. הבנק מציין כי המבקשים לא עמדו בתנאי ההסכם מיום 17.5.2007 ולא

פינו את דירתם עד היום. כן מפנה הבנק להחלטת סגן נשיא בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט ח' נחמיאס) מיום 25.9.2002, לפיה נדחתה בקשה דומה של המבקשים לעיכוב הליכי הפינוי. לדעת הבנק הליכי מימוש המשכון מתנהלים כדין ואין מקום להורות על עיכובם. עוד טוען הבנק כי המבקשים לא צירפו כל אסמכתא לטענתם כאילו שילמו מאות אלפי שקלים על חשבון חובם, וכי מזה זמן אינם משלמים אפילו את התשלומים השוטפים שעליהם לשלם לפי הסדרי התשלומים שנחתמו עמם. הבנק מציין כי בהסכם ההלוואה ויתרו המבקשים על זכותם לדיירות מוגנת ולדיור חלוף והוא מתאר את השתלשלות העניינים מיום מתן צו הפינוי ב-25.4.2001, לרבות הסדרי התשלומים שנחתמו בין הצדדים מאז ואי עמידת המבקשים בתשלומים ובחוב הפיגורים שנוצר. הבנק מוסיף וטוען כי לנושים האחרים של המבקשים אין כל עניין במכירת הדירה כיוון שמכירתה לא תכסה את חוב המבקשים לבנק וממילא, לא תישאר יתרה כלשהי לחלוקה בין הנושים האחרים. אשר לטענה בדבר עריכת הביטוח, המבקשים הצהירו במפורש בהסכם ההלוואה כי ידוע וברור להם כי עד לסילוקה המלא של ההלוואה האחריות לביטוח מוטלת עליהם בלבד.

5.

עו"ד ליאור איזנפלד ועו"ד נורה גוטליב (להלן יחד: הנאמנים ), מבקשים לדחות את הבקשה ולהותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. בניגוד לטענת המבקשים אין, לדעתם, בהפסקת הליכי המימוש כדי לתרום לקופת פשיטת הרגל ואין כל פגם בהחלטת בית משפט קמא שהורה לברר מהם מקורותיו הכספיים של המבקש ולקבל עדכון מכונס הנכסים שמונה מטעם הבנק בדבר הליכי המכר. לדעתם, ראוי היה שהמבקשים ימתינו לסיום הבדיקה על ידי בית המשפט והם מוסיפים כי אין כל הגיון בכך שהמבקשים ימשיכו להתגורר בבית גדול ומפואר כשחובם הולך ותופח. הנאמנים מדגישים כי ככל שמוטל משכון על הדירה, לא חלה עליהם החובה ליתן דיור חלוף ומודיעים כי הגישו בקשה לשחרר אותם מתפקידם נוכח הסוגיות שהועלו בהליכים דנן.

המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי, מצטרף לעמדת הבנק ומפנה לרע"א 8122/08 ריקי ישראלי נ' עו"ד פביאן סלמאן המנהל המיוחד (לא פורסם, 17.10.2008). לטעמו, בעקבות מכירת הדירה יוכלו המבקשים לצמצם את ההוצאות בעבור מגוריהם ולהגדיל את התשלום החודשי לטובת הנושים במסגרת תיק פשיטת הרגל. עוד מוסיף המשיב 2 כי קיימת אפשרות שהתשלום עבור מכר הדירה ו/או חלק ממנו יועברו לקופת פשיטת הרגל לטובת כלל הנושים וכי בית משפט קמא טרם נתן את החלטתו הסופית בעניין זה ואף הורה לנאמנים לבדוק את העברות הכספים שבוצעו לבנק.

6.

ביום 7.4.2009 הגישו המבקשים בקשה דחופה לעיכוב הליכי פינויים מן הדירה, בה שבו והעלו את הטענות שכבר הועלו בבקשה והוסיפו כי למרות בקשת הנאמנים לשחררם מתפקידם החליט בית המשפט קמא ביום 1.4.2009 שאין מניעה כי ימשיכו לכהן בתפקיד ויבררו את היקף הכספים שהועברו על ידי המבקש לבנק ואת המקורות הכספיים לכך. המבקשים מבקשים למצוא בהתנהלות הנאמנים תימוכין לבקשת רשות הערעור ומבקשים להורות על עיכוב הליכי הפינוי עד שיתבררו טענותיהם בבית המשפט.

7.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי נושה מובטח שבידו שעבוד קנייני להבטחת חובו יכול להיפרע את החוב באמצעות מימוש הנכס המשועבד במנותק מהליכים אחרים, לרבות הליכי פשיטת רגל (ראו: רע"א 5671/08 אלבז נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 6.8.2008)). אולם, אין בכך כדי לקבוע כי כל אימת שבעל הזכויות בנכס הוא נושה מובטח, יהיה בכך כדי לשלול באופן מוחלט מבית משפט של פשיטת הרגל את סמכותו להפעיל מעין "פיקוח מטריה" על הליכי המימוש של נכסי פושט הרגל. מדובר בפיקוח מצומצם, המיועד בעיקר לשם מניעת פגיעה יתירה באינטרסים של החייב והנושים הבלתי מובטחים, או ניצול לרעה של כוח הנושה המובטח ונשייתו (רע"א 8122/08, לעיל). כך פעל בית משפט קמא במקרה דנן בקובעו כי יש להמשיך בהליכי מימוש המשכון, אך הוסיף כי על הבנק לדווח לו על ההליכים וכי נוכח טענות המבקשים על הנאמנים לבחון את היקף הכספים שהועברו לידי הבנק במסגרת הסדר התשלומים. לא מצאתי כל פגם בהחלטה זו בייחוד בהתחשב בכך שבמקרה דנן החלו הליכי מימוש המשכון כבר בשנת 2001, ורק בשל ארכות חסד שנתן הבנק למבקשים, לא פונו הם עד מועד זה מדירתם. משלא עמדו המבקשים בהסכמים להסדרת תשלום החוב, והפרו אותם שוב ושוב, זכאי הבנק, כאמור, לפעול למימוש הדירה. בדין קבע, אפוא, בית משפט קמא כי הנושה המובטח זכאי לממש את נשייתו ואין לעכב את הליכי הפינוי. מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח החלטתו של בית המשפט קמא מיום 1.4.2009 אליה התייחסו המבקשים בבקשתם הנוספת מיום 7.4.2009.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכרו טרחת עורך דינו של המשיב 1 בסך 5,000 ש"ח.