רע"א 9456/09 שאול מוסקוביץ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ואגו) מיום 15.11.2009, בה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב פינויים מן הדירה בה הם מתגוררים ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדם.

1.

בעניינם של המבקשים מתנהלים הליכי כינוס נכסים ופשיטת רגל וכן הליכים למימוש משכון הרשום לטובת המשיב 1 (להלן: הבנק ) על דירת המגורים שלהם. בשנת 2001 מונה בא-כוח הבנק ככונס נכסים לדירה וראש ההוצאה לפועל הורה על פינוי המבקשים מן הדירה. החלטה זו עוכבה במשך מספר שנים אך לאחר שהמבקשים לא עמדו בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים להסדר תשלום החוב, חידש הבנק בשנת 2008 את דרישתו לפנותם מן הדירה. עקב כך הגישו המבקשים, במסגרת תיק פשיטת הרגל המתנהל בעניינם (פש"ר 5293/04), בקשה לביטול הליכי מימוש המשכון ועיכוב פינויים מן הדירה. בית המשפט המחוזי הדן בתיק פשיטת הרגל דחה את הבקשה ועל כך הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 401/09). בהחלטה שניתנה על-ידי ביום 16.4.2009 נדחתה הבקשה, ונקבע בין היתר כי משהמבקשים לא עמדו בהסכמים להסדרת תשלום החוב זכאי הבנק לפעול למימוש הדירה.

2.

כחודש לאחר מתן החלטה זו, ביום 20.5.2009, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע תובענה על דרך של המרצת פתיחה, בה ביקשו כי יוצהר ששטר המשכנתא אותו הגיש הבנק לצורך מימוש הדירה "בטל ומבוטל", כי ייסגר תיק ההוצאה לפועל שפתח נגדם הבנק וכן כי יבוטל צו הפינוי מן הדירה (ה"פ 4055/09). בעקבות בקשת הבנק לסילוק המרצת הפתיחה על הסף הורה בית משפט קמא למבקשים לבקש את אישורו של בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל לניהולה של המרצת הפתיחה. המבקשים עשו כן ובית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל נעתר לבקשתם והתיר להם לנהל את המרצת הפתיחה כאמור.

3.

הליך המרצת הפתיחה החל, אפוא, להתנהל ובמסגרתו עתרו המבקשים לעיכוב הליכי הפינוי מן הדירה ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שמנהל נגדם הבנק. בהחלטתו מיום 15.11.2009 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בקובעו כי קיים מכשול דיוני בדרכם של המבקשים לקבלת הסעד המבוקש, והוא ההחלטה שניתנה ברע"א 401/09 בה נקבע כאמור כי אין להתערב בהחלטה המורה על פינוי המבקשים מן הדירה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר קבע בית משפט קמא כי ייתכן שחל שינוי נסיבות מסוים ביחס למה שהיה ידוע במועד מתן ההחלטה ברע"א 401/09; ראשית , בית המשפט הדן בתיק פשיטת הרגל החליט לאפשר למבקשים לנהל את הליך המרצת הפתיחה ומשכך לכאורה נסללה הדרך לדיון בטענות המבקשים לגופן; שנית , הדיון ב רע"א 401/09 התנהל במסגרת תיק פשיטת הרגל "ובזיקה לעילות ולשיקולים המאפיינים אותו הליך", ואילו המרצת הפתיחה וההיתר שניתן לניהולה לא עמדו בפני בית משפט זה לעת מתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור. עם זאת הוסיף בית משפט קמא וקבע כי "בסופו של יום, דחה כב' ביהמ"ש העליון את הבקשה דאז, הדומה, אם לא זהה, לזו שבפני כעת, ואיפשר המשך הליכי המימוש" והוסיף "איני סבור, כי יהא זה ראוי שאטול חירות להכריע האם הנסיבות שהשתנו מאז, כמפורט לעיל, יש בהן הצדק להביא לשינוי באותה החלטה, כפי שניתנה... ". לסיום ציין בית המשפט כי "ככל שבעקבות הליך מתאים שיינקט ע"י המבקשים, אם יבחרו לעשות כן, בפני ביהמ"ש העליון, ישתנה מצב הדברים הקיים, ניתן יהיה להוסיף ולדון במבוקש ולהכריע בו לגופו".

4.

מכאן הבקשה שלפניי, בה טוענים המבקשים כי לאחר מתן ההחלטה ברע"א 401/09 חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינויה. לטענת המבקשים, משהתיר להם בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל לנהל את המרצת הפתיחה לאחר שנתקבלו הסכמת כונס הנכסים הרשמי והנאמנים לכך, נסללה הדרך לבירור טענותיהם לגופן ועל מנת שהליך המרצת הפתיחה לא יהפוך תיאורטי יש לעכב את הליכי מימוש הדירה. המבקשים מציינים עוד כי הבנק קיבל מהם תשלומים על חשבון החוב בסכום העולה על כ-600,000 ש"ח ומן הראוי היה לייחד סכומים אלה לקופת פשיטת הרגל.

הבנק מתנגד לבקשה וטוען כי דינה להידחות על הסף תוך חיוב המבקשים בהוצאות לדוגמא ובשכר טרחת עורך דין. לטענת הבנק, הגשת המרצת הפתיחה אינה מהווה שינוי נסיבות ביחס למצב שהיה קיים במועד בקשתם הקודמת של המבקשים, מה גם שמזה זמן ארוך המבקשים אינם משלמים תשלום כלשהו על חשבון החוב ואף אינם משלמים את התשלומים השוטפים. הבנק מוסיף וטוען כי עיכוב נוסף בהליכי המימוש יגרום לו נזק משמעותי וייתכן שאף בלתי הפיך, והוא מתנגד מכל וכל לעיכוב ההליכים מבלי שהמבקשים יסלקו תחילה את חוב הפיגורים העצום שצברו לאחר שזה כבר אופס בעבר. הבנק סבור כי המבקשים מנצלים לרעה את הליכי המשפט ולא ברור כיצד הם משלמים ממון רב לעורכי דין בעוד שאינם משלמים דבר על חשבון ההלוואה וגרים בבית מרווח. המשיב 2 מתנגד אף הוא לבקשה וטוען כי על המבקשים היה להיפטר מן הדירה נוכח החזרי ההלוואה הגבוהים.

המשיב 3 התנגד תחילה לבקשה אך בהמשך הודיע כי המבקש התחייב לקיים חובותיו כנדרש ואף שילם תשלום מינימאלי על חשבון הפיגורים, וכל עוד המבקשים מקיימים חובותיהם אין הנאמנים מתנגדים לעיכוב הליכי המימוש.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בית משפט קמא קבע בהחלטה נשוא הבקשה כי ייתכן שחל שינוי נסיבות מסוים ביחס למה שהיה ידוע בעת מתן ההחלטה ברע"א 401/09, אך סבר כי במצב הדברים שנוצר כבול הוא לאותה החלטה ואין הוא רשאי להכריע האם הנסיבות שהשתנו יש בהן כדי להצדיק את שינויה. בכך שגה בית משפט קמא שכן אין כל מניעה כי יבחן את בקשת עיכוב ההליכים לגופה נוכח הטענות שהועלו בפניו בדבר שינוי הנסיבות, וההחלטה שניתנה ברע"א 401/09 במסגרת הליך פשיטת הרגל אין בה כדי לחסום את הדרך בפני בית משפט קמא מעשות כן. לפיכך, לא היה מקום להפנות את המבקשים אל בית משפט זה על מנת שידון כערכאה ראשונה (ואחרונה) בטענות שהעלו בהמרצת הפתיחה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת במובן זה שהדיון בבקשה לעיכוב הפינוי ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל יתקיים בפני בית משפט קמא והוא יכריע בה לגופה. החלטתי זו אין בה, כמובן, משום הבעת עמדה כלשהי לגופם של דברים.

אין צו להוצאות.