רע"א 5406/12עבדאללה דביני נ. יצחק צמח

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג ) בע"ר 43256-05-12 מיום 26.6.2012, בו נדחה ערעור על החלטת רשמת בית המשפט (השופטת ת' שרון נתנאל ) בע"א 47428-02-12 מיום 3.5.2012, בה פטרה את המבקש מתשלום אגרת משפט והפחיתה את גובה הערבון ל-5,000 ש"ח.

1.

לבית המשפט המחוזי הוגש ערעור על ידי המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת פרעתי. רשמת בית המשפט המחוזי פטרה את המבקש מתשלום אגרת בית משפט אך לא קיבלה את בקשתו לפטור מלא מהפקדת ערבון. הרשמת העמידה את גובה הערבון על סך של 5,000 ש"ח בשים לב למצבו הכלכלי הנטען של המבקש אך גם בהתחשב בסיכויי הערעור, אשר מהחלטתה של הרשמת עולה כי סברה שאינם גבוהים במיוחד, בשים לב לשלב בו הועלתה טענת פרעתי ולאור העובדה שהמבקש ערך הסדר פשרה בו הודה בחוב המיוחס לו.

2.

על החלטת הרשמת שלא לפטור אותו מהפקדת ערבון הגיש המבקש ערעור שנדון לפני סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי, השופטת וסרקרוג . הערעור נדחה ובית המשפט לא מצא מקום להתערב בהחלטת הרשמת. במסגרת הערעור טען המבקש כי בניגוד לחובת הפקדת ערבון בהגשת ערעור לפי תקנה 428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), הקובעת כי "משהוגש כתב הערעור, יקבע הרשם של בית המשפט שלערעור את סכום הערבון...", הרי שבערעור המוגש על החלטת ראש ההוצאה לפועל אין חובה על בית המשפט להורות על הפקדת ערבון ומדובר בסמכות שבשיקול דעת לאור נוסחה של תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל ) הקובעת כי "בית משפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו...". השופטת וסרקרוג דחתה את הטענה, בין היתר, משום שהמבקש עצמו הגיש בקשה לפטור אותו מהפקדת ערבון ואילו סבר כי לא חלה עליו חובת הפקדת ערבון ספק אם היה מגיש בקשה כגון דא. כנגד פסק דינה של השופטת וסרקרוג מכוונת הבקשה שלפני.

3.

המבקש ממקד טענותיו בבקשה דנן בהבחנה בין תקנה 428 לתקנות סדר הדין האזרחי לבין תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל. לטענתו מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו הפקדת הערבון ואין לחסום גישתו לערכאות.

4.

ביום 16.7.2012 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה. מהתשובה עולה כי לטענת המשיבים המבקש מנסה להתחמק שוב ושוב מתשלום חובו, כי ההליכים בין הצדדים מתנהלים מזה שנים בערכאות שונות וכי בדין חויב המבקש בהפקדת ערבון על מנת להבטיח את הוצאות המשיבים בערעור שסיכוייו קלושים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. גם אם מתעוררת שאלה משפטית באשר להבחנה בין לשונן של התקנות הנזכרות לעיל ובאשר להשלכות האפשריות של השוני בנוסח ביניהן על שיקול דעתו של בית המשפט בחיוב בעל דין בהפקדת ערבון, הרי שהטענה לא יכולה להישמע מפי המבקש בנסיבותיה של פרשה זו, הן משום שהוא עצמו הביע עמדתו בדבר קיומה של חובת הפקדת ערבון בהגישו בקשה לפטור מחיוב בהפקדת ערבון, כפי שציינה השופטת וסרקרוג , והן משום שטענתו של המבקש הועלתה לראשונה לפני השופטת וסרקרוג בערעור על החלטת הרשמת.

6.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. אציין כי גם אם הייתי נכון להניח לצורך הדיון כי בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בטענת פרעתי אין חובת הפקדת ערבון והחיוב בהפקדת ערבון מסור לשיקול דעתו של בית המשפט שלערעור, וכשלעצמי ומבלי לקבוע מסמרות אבהיר כי איני סבור כך [ראו והשוו: החלטת רשם בית המשפט העליון ב' אוקון בע"א 7523/02 נסים נ' מעריב, הוצאת מודיעין בע"מ , פ"ד נז(1) 865 (2002); החלטת השופט א' רובינשטיין ברע"א 5208/06 דייויס נ' מוריס (לא פורסם, 29.6.2006)], הרי שגם אז היה מקום לחייב את המבקש בהפקדת ערבון לאור סיכויי הערעור הנמוכים כפי שהביעו עמדתן הערכאות דלמטה. מצבו הכלכלי של המבקש נלקח בחשבון עת חויב בהפקדת ערבון בשיעור מתון יחסית של 5,000 ש"ח בלבד. בנסיבות האמורות אין מקום ליתן בידי המבקש רשות לערער.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 3,000 ש"ח. מובן כי בנסיבות העניין בטל עיכוב הביצוע הארעי עליו הוריתי בהחלטתי מיום 16.7.2012. לפנים משורת הדין מוארך המועד להפקדת הערבון עד ליום 1.9.2012.