רע"א 5417/12 ב.ג נגב טכנולוגיות ויישומים נ. ביונס אינק

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (הנשיאה ה' גרסטל) בת"א 6901-09-10 מיום 17.6.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לאפשר לה לעיין בחלק ממסמכי המשיבות.

עיקרי העובדות

2.

ביום 24.11.2011 ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי תוקף של החלטה להסכמת ב"כ הצדדים על השלמת ההליכים המקדמיים: "גילוי מסמכים יבוצע תוך 60 יום, כל שאלון שישלח תוך 30 יום יענה תוך 30 יום נוספים" .

3.

ביום 25.12.2012 העבירה המבקשת אל המשיבות דרישה לגילוי מסמכים ספציפי, ודרישה לענות בתצהיר על שאלון. לאחר שהתנהלו הליכים שונים בעניין גילוי המסמכים סירבו המשיבות לאפשר למבקשת לעיין במסמכים מסויימים בטענה כי מדובר בדרישה כוללנית או במסמכים שאינם רלבנטיים לתובענה או מסמכים הכוללים סודות מסחריים. המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי והגישה "בקשה למתן צו למענה על שאלון ולעיון במסמכים" .

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת וקבע כי משניתנה ההחלטה הנ"ל מיום 24.11.2011 "אין מקום להגשת בקשה חדשה למתן צו" . עוד ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי "אם סבר ב"כ התובעת [המבקשת כאן – נ' ס'] כי הנתבעים [המשיבות כאן] לא מילאו אחר הצו, היה עליו להגיש בקשה לפי תקנה 122" , קרי, בקשה למחיקת כתב ההגנה.

עיקרי טענות הצדדים

5.

לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את בקשתה. משסרבו המשיבות לאפשר את העיון במסמכים, הרי שעל-פי תקנה 116 או תקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), עומדת למבקשת הזכות להגיש בקשה למתן צו לעיון במסמכים. המבקשת טוענת כי משמעות ההחלטה שניתנה ביום 24.11.2011 היא צו לגילוי מסמכים ושאלונים, ולא צו לעיון במסמכים. משכך, היה על המבקשת לפעול בהתאם לתקנה 114, והיא אכן פנתה אל המשיבות בבקשה לעיין במסמכים, אלא שהמשיבות התנגדו לכך. לאור התנגדות המשיבות, עומדת למבקשת הזכות להגיש בקשה לבית המשפט בהתאם לתקנה 116 ליתן צו לעיון במסמכים. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי התרופה היחידה העומדת לה, היא בקשה למחיקת כתב הגנה על יסוד תקנה 122 לתקנות. לטענתה, תרופה שכזו הייתה עומדת לה רק במידה והמשיבות היו מפרות צו לעיון במסמכים. אלא שצו לעיון במסמכים טרם ניתן, וממילא לא בשלה השעה להגיש בקשה על בסיס תקנה 122 למחיקת כתב ההגנה.

6.

המבקשת טוענת כי לא אחרה בהגשת בקשתה לבית המשפט המחוזי, שכן פרק הזמן שנקבע על-ידי בית המשפט להשלמת ההליכים המקדמיים נועד להחלפה הדדית של תצהירים, ולא התייחס להגשת בקשות מקדמיות. אף אם המועד שנקבע בתחילה להשלמת ההליכים המקדמיים חלף, הרי שבעקבות הארכת המועד למשיבות להגשת תצהירים ומענה לשאלונים עד ליום 17.5.2012, הייתה המבקשת זכאית להגיש את בקשתה בהתאם לתקנות לאחר אותו מועד. עוד טוענת המבקשת כי העיון במסמכים נדרש לצורך ליבון המחלוקת ועל מנת לקיים הליך הוגן.

7.

לטענת המשיבות, דינה של הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בהחלטתו מיום 24.11.2011 הורה בית המשפט המחוזי על השלמת ההליכים המקדמיים בתוך 60 ימים. לאור היקף המסמכים והקושי לאתרם, קיבלו הצדדים הארכות מועד מעת לעת. לאחר כחצי שנה אשר במהלכה הוחלפו תצהירי גילוי מסמכים ותצהירי תשובות לשאלונים, תם פרק ההליכים המקדמיים. לטענת המשיבות, אין לאפשר למבקשת לפתוח מחדש פרק זה. לא עומדת למבקשת זכות לבקש צו לעיון במסמכים על סמך תקנה 116 ותקנה 117 לתקנות, מכיוון שסטתה מההסדר הדיוני שבין הצדדים ומהחלטת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע להשלמת ההליכים המקדמיים.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, וחרף התנגדות המשיבות, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי על-פי תקנה 410 לתקנות ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. זאת לאחר שניתנה למשיבות הזדמנות להציג את עמדתן ולאחר ששוכנעתי כי אין במתן הרשות האמורה כדי לפגוע בזכויותיהן כבעלות דין.

9.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניין סדרי הדין ואופן ניהול הדיון. על כן, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות בנושאים אלה, ובכללן בהחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים, אלא אם כן ההחלטה מנוגדת לדין או שיש בה כדי לגרום עיוות דין לאחד הצדדים (רע"א 701/12 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (19.2.2012)). אולם, בעניין דנן, דומני כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המ חוזי לנוכח הפגיעה בזכויות המבקשת.

10.

גילוי מסמכים והעיון בהם הם שני הליכים שונים ועצמאיים, הגם שבפועל הם ננקטים על-פי רוב במסגרת דיונית אחת (כדברי הנשיא א' גרוניס ברע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חנה איזי (11.2.2007) וראו גם: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , 202 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן )). בשלב גילוי המסמכים, על בעל דין לציין בתצהיר "מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה" (תקנה 112 לתקנות). העיון במסמכים הוא השלב הבא, ולגביו נקבע, כי "מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת... שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה" (תקנה 114 לתקנות). במידה ולא ציית בעל הדין לדרישה שנמסרה לו לפי תקנה 114 לתקנות "רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת בעל הדין שמסר את הדרישה, ליתן צו לעיון במסמכים ולהעתקתם..." (תקנה 116 לתקנות).

11.

משדחו המשיבות את בקשת המבקשת לעיון במסמכים, הרי שעל-פי תקנה 116 או תקנה 117 לתקנות, עומדת למבקשת הזכות להגשת בקשה בבית המשפט לעיון במסמכים. בהחלטתו נשוא בקשת רשות הערעור קבע בית המשפט המחוזי כי משניתן צו ביום 24.11.2011, אין מקום להגשת בקשה חדשה למתן צו. בהחלטה זו נקבע כי על הצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים. ההחלטה נוקבת במועדים וקובעת כי גילוי המסמכים יבוצע בתוך 60 ימים. מכאן שבמסגרת החלטה זו ניתן צו לגילוי מסמכים, אך אין בה התייחסות למצב שבו הצדדים יזקקו לצו לעיון במסמכים לאור סירובו של אחד מבעלי הדין לאפשר את העיון במסמכים אשר מצויים ברשותו. כמו כן, נראה כי החלטה זו אינה קובעת מועדים להגשת בקשות מקדמיות לאחר הגשת תצהירי הגילוי. לפיכך, אינני סבור כי יש בהחלטה מיום 24.11.2011 הגבלה על יכולתה של המבקשת להגיש בקשה למתן צו לעיון במסמכים.

12.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי במידה וסברה המבקשת כי המשיבות הפרו את הצו לגילוי מסמכים, היה עליה לפעול בהתאם להוראת תקנה 122 לתקנות, שזו לשונה:

"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים על-פי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו".

תקנה 122 לתקנות קובעת כי בעל דין שלא ציית לצו בית המשפט, צפוי לסנקציה הקבועה בתקנה 122 – מחיקת כתב טענותיו. לבית המשפט שיקול דעת אם למחוק את התביעה או את כתב ההגנה או אם להאריך את המועד לקיום הצו שהופר. בתי המשפט חזרו והזהירו כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך והדבר יֵעשה רק מקום שהנתבע מגלה זלזול חמור בבית המשפט (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי , פ"ד מו(3) 793, 800 - דברי השופט חשין וההפניות שם). תנאי מוקדם להוכחת הפרת הצו על-פי תקנה 122 הוא קיומו של צו. יש להצביע על החלטה פורמאלית שניתנה על-ידי בית המשפט לעניין גילוי המסמכים אשר הופרה על-ידי המשיבות ( גורן , בעמ' 217). בנסיבות העניין דנן, משלא ניתן צו לעיון במסמכים ומשלא הפרו המשיבות את צו גילוי המסמכים, לא נראה כי היה מקום להפנות את המבקשת לפעול במסלול של הוראת תקנה 122, ויש לאפשר לה לבקש את העיון במסמכי המשיבות בהתאם לתקנות 116 ו-117 לתקנות.

13.

לנוכח האמור לעיל, דין הערעור להתקבל. בית משפט המחוזי ישוב להידרש לבקשת המבקשת בכל הנוגע לעיון במסמכים בהתאם לשיקולים הצריכים לעניין. המשיבות ישאו בהוצאות המבקשת בסך של 3,000 ₪.