רע"א 5442/10 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ. בני אטיאס

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן ) בעניין גובה התשלום התכוף שישולם למשיב, במסגרת תביעתו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 16.5.2008, והוא נותר משותק בגפיו התחתונים. המשיב שהה באשפוז, ובכלל זה לצורך שיקום, עד ליום 19.11.2008. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ונקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 100%. בית המשפט המחוזי העמיד את גובה התשלום התכוף החודשי על סך של 21,349 ש"ח, שממנו, כך קבע, יש לנכות סכום של 10,728 ש"ח בגין קצבאות המוסד לביטוח לאומי החל מיום 1.1.2009. הסכום שנפסק כולל את עלותו של מטפל, הוצאות בגין טיפולים רפואיים (פסיכולוגיים, אורתופדיים וטיפול בכאב), הוצאות דיור ומחייה והוצאות כלליות שונות. לאחר ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי, עומד גובה התשלום החודשי על 10,621 ש"ח. הסכום נפסק עד להכרעה בתביעה העיקרית. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מן הסכומים שנפסקו יש לנכות 120,000 ש"ח ששולמו למשיב בהסכמה.

2.

המבקשת טוענת כי הסכום שנפסק הוא גבוה יתר על המידה. ראשית, המבקשת סבורה כי בית המשפט המחוזי פירש שלא כהלכה את הסכמת הצדדים לגבי הסכום של 120,000 ש"ח ששולמו למשיב, וכי סכום זה נועד לסילוק הבקשה לתשלום תכוף עד ליום 15.5.2009. המבקשת טוענת כי היה מקום לפסוק למשיב תשלומים תכופים רק החל ממועד זה, תחת פסיקת תשלומים מתחילת התקופה תוך ניכוי הסכום ששולם. שנית, המבקשת טוענת כי המשיב זכאי לקבל את הטיפולים הרפואיים הדרושים לו במסגרת קופת החולים שבה הוא חבר, או לקבל החזר בגינם מן המוסד לביטוח לאומי. שלישית, המבקשת טוענת כי הסכומים שמקבל המשיב מן המוסד לביטוח לאומי הם גבוהים מכפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי. לעניין זה ביקשה המבקשת להגיש כראיה פירוט תשלומים עדכני של המוסד לביטוח לאומי.

3.

המשיב טוען כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור לאור שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה המבררת בעניין זה ולאור תכליתו של התשלום התכוף כסעד מהיר וזמני. המשיב סבור כי ראוי לדון בטענות המבקשת לגבי הטיפולים שהוא זכאי להם מאת קופת החולים, שהן טענות הגנה, במסגרת התביעה העיקרית. המשיב טוען עוד כי בפועל הוא אינו מקבל את הטיפולים הרפואיים המדוברים מאת קופת החולים. גם המשיב משיג על האופן שבו יישם בית המשפט המחוזי את הסכמת הצדדים לגבי התשלום החד-פעמי בסך 120,000 ש"ח, והוא סבור כי לא היה מקום לנכות סכום זה אלא כנגד פסיקת סכום בגין ציוד. לבסוף, המשיב טוען כי נכותו היא למעשה חמורה מן המתואר בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולעניין זה הוא ביקש לצרף כראיה סיכום רפואי מבית החולים תל השומר.

המבקשת בתגובה לתשובת המשיב עומדת על כך שהמשיב לא הכחיש לגופה את הטענה כי הקצבאות שלהם הוא זכאי מאת המוסד לביטוח לאומי גבוהות מן הסכומים שנוכו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

4.

מלבד בקשות הצדדים להוספת ראיות כפי שפורטו, ביקשה המבקשת לצרף החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי בתיק זה, המתייחסת, לטענתה, למסמך הסיכום הרפואי שביקש המשיב להגיש. המשיב, מצידו, ביקש לצרף גם את חוות דעתה של מומחית שיקומית מטעם בית המשפט, אשר הוגשה בינתיים לבית המשפט המחוזי. כל אחד מן הצדדים מתנגד לבקשות לצירוף ראיה שהגיש הצד שכנגד.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, התשלום התכוף הוא סעד זמני ודחוף, הניתן בהתאם לתשתית הראייתית הלכאורית המובאת בפני הערכאה המבררת. בבחינת תשתית זו נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב, ובהיעדר נסיבות יוצאות דופן ייטה בית המשפט שלערעור שלא להתערב. במקרה זה, איני סבור כי על-פי חומר הראיות שעמד בפני בית המשפט המחוזי בעת ההחלטה, ובהתחשב בחומרת פגיעתו של המשיב, הסכום הכולל שנפסק הוא גבוה במידה המצדיקה התערבות.

עם זאת, מן הראוי לעמוד גם על נפקותן של הראיות שמבקשים הצדדים להגיש במסגרת הליך זה. אף כי לא ראיתי מקום לבחון ראיות אלה לגופן במסגרת הליך של בקשה לרשות ערעור, הרי שעשויה להיות להן נפקות של ממש במסגרת בקשה לשינוי ההחלטה בעניין התשלום התכוף, אשר הצדדים רשאים להגיש לפי סעיף 5ה לחוק הפיצויים. כך במיוחד לגבי חוות דעתה של המומחית השיקומית, אשר תיתן כפי הנראה תמונה מדויקת יותר של צרכי המשיב, ולגבי גובה קצבאות המוסד לביטוח לאומי, אשר ככל שעלו במשך הזמן שחלף ממתן החלטתו של בית המשפט המחוזי, ראוי יהיה להביא זאת בחשבון בעת קביעת התשלום התכוף. יוער, כי קצבאות המוסד לביטוח לאומי ינוכו בסופו של דבר מן הפיצויים במסגרת התביעה העיקרית, ושומתם בְּחֶסֶר במסגרת התשלום התכוף עשויה בסופו של יום לפגוע במשיב – אשר יצטרך לכלכל את הוצאותיו לאחר מתן פסק-הדין הסופי על-פי יתרת הפיצויים שתיוותר בידו לאחר ניכוי התשלומים התכופים.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.