רע"א 5446/07 אברהם יהב נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

א.

בשנת 1989 רכש המבקש, עורך דין במקצועו, מהמשיבה (וליתר דיוק מחברת איתן שבהמשך נרכשה על ידי המשיבה) תכנית ביטוח, אשר כללה כיסוי בגין מוות או מחלה קשה, ובה נקבע כי עם קרות אחד ממקרי הביטוח יפוג תוקף הפוליסה. בשנת 1992 נענה המבקש להצעת איתן, ורכש פוליסה מורחבת הכוללת פיצוי גם במקרה של אבדן כושר עבודה. בשנת 2002 לקה המבקש למרבה הצער, בליבו - והגיש תביעה, שהתקבלה על-ידי המבטחת, בעילה של "מחלה חמורה". בהמשך תבע המבקש - ולמשך זמן מסוים גם קיבל - פיצויים בגין אבדן כושר עבודה. בשנת 2004 הודיעה המשיבה כי משתבע המבקש וקיבל פיצוים בגין "מחלה קשה" פקעה הפוליסה - ולפיכך אין היא חייבת לשלם לו גם פיצוים בגין אבדן כושר. בעקבות הפסקת התשלום הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום.

ב.

(1) ביום 15.10.06 דחה בית משפט השלום – מפי השופט רוזין (א2293/04) בפסק דין מפורט את התביעה. בתמצית, נקבע כי המבקש היה מודע לתנאי הפוליסה הרלבנטיים, ונדחו טענותיו העובדתיות לגבי אי המצאתה לו. נאמר, כי אם המבקש, שהוא עורך דין, לא קרא את תנאי הפוליסה, אין לו להלין אלא על עצמו.

(2) ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 13.5.07. בית המשפט חזר על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום - קרי, שהמבקש קיבל לידיו את הפוליסה, ושאם אכן לא נתן דעתו לכל תנאיה, עימו

תלין תלונתו. נקבע, כי הפרשנות שנתנה המשיבה לפוליסה סבירה בנסיבות, בפרט כיון שבידי המבוטח לבחור לפיה האם לדרוש פיצוי בגין "מחלה קשה" או פיצויים בגין אבדן כושר. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען לגבי נטל ההוכחה בסוגיית המצאת הפוליסה למבוטח, פרשנות תניות פטור בפוליסות ביטוח, יישום מבחן "הציפיות הסבירות", ותום ליבה של המשיבה.

ג.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. אכן, היא מנוסחת כבקשה המעלה סוגיה בעלת אופי כללי, אך לאמיתה הריהי נדרשת ליישומן של הלכות קיימות, על רקע עובדתי שתואר בהרחבה בפסק דינו המפורט של בית משפט השלום. בנסיבות אלה, אין עסקינן בנושא המעלה סוגיה משפטית או ציבורית החורגת ממחלוקת הצדדים, ואשר בשכמותה תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי.

ד.

(1) אין ככלל מקום לפתוח את הפן העובדתי בהליך ערעורי, לא כל שכן בגלגול שלישי. עלינו לצאת איפוא מן ההנחה, כי כל המידע הרלבנטי, שהוא אחד העיקרים שעה שבאים לבחון חבויותיה של חברת ביטוח כלפי מבוטח (ראו סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981) היה בידי המבקש; לא למותר לציין כאן כי התנאי שבסעיף 10ה' לתנאים הכלליים של פוליסת 1992 שרכש המבקש, נכלל גם בפוליסת 1989. באותו סעיף נאמר כי "עם תשלום סכום הביטוח לפי כתב הכיסוי יפוג תוקפו לחלוטין והחברה תהיה פטורה מכל התחייבות לפיו" (וכך בדומה גם בנספח "שלב" סעיף 12, וכן בחוזר של חברת איתן שהופץ בקרב עורכי הדין). יצוין גם כי בסעיף 10א' נאמר "...סכום הביטוח ישולם פעם אחת בלבד, בקרות מקרה הביטוח לראשונה.." המבקש טען כי לא התעמק בפרטי הפוליסות; אני נכון להניח כי רבים וכן טובים, גם מבעלי המקצוע המשפטי, אינם מתעמקים בתנאיה של פוליסת ביטוח שהם רוכשים, ואולי שוגים הם בכך וביום סגריר עלולים הם להינחם, כמו המבקש במקרה דנן. כך בחיים, במציאות השוטפת, הטרודה, ומכל מקום לא אחת כשאדם עודו צעיר יחסית ובריא יותר, כפי שהיה המבקש בעת רכישת הפוליסות, וכפי שהעיד על עצמו במשפט (ראו פיסקה 13 לפסק הדין של בית משפט השלום). אך בנסיבות כאלה אין לו למי שלא קרא, אך יכול היה לקרוא ולהתעמק, להלין ככלל על הזולת – שהרי היה בידו לקרוא. לעתים "הסנדלר הולך יחף", וזה מה שאולי אירע בנידון דידן. ראו גם ע"א 682/82 בן אריה נ' סהר, פ"ד לז(3) 589, 599 מפי השופט בך: "לית מאן דפליג, שזהירות סבירה מצד אדם, המקבל לידיו פוליסת ביטוח, היא לטרוח ולעיין בה" – דברים שציטט בית משפט השלום. ואכן, המבוטח המקבל את הפוליסה אמור לקרוא את הוראותיה, מכל מקום את אלה העיקריות שבעבורן רכש אותה, ואם אינו מבין – עליו לבקש הסברים. אין בכך כדי לגרוע מזאת שבחלוף השנים הוטלו בדין, ובדין הוטלו, חובות שונות על חברות הביטוח, הן בחוק חוזה הביטוח (שתוקן מעט יחסית מאז נחקק בתשמ"א) והן ובמיוחד בפסיקה.

(2) ואמנם, עיון בפסיקה מצביע על כך, שכאשר יש מחלוקת באשר למהות הביטוח שנרכש, אין מחילים מיניה וביה את הדוקטרינות החוזיות הכלליות, ונדרשת הבהרה של המבטח, עד כדי חובת וידוא אקטיבית באשר להבנת המבוטח לגבי אופי העסקה (ראו ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח נ' ישר מנשה , פד מט (2) 749 (הנשיא שמגר); ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח , פד נב(5)746 (השופט אריאל); ד' שוורץ ור' שלנגר, דיני ביטוח ,(תשס"ה) 269-242). המדיניות והמגמה היא הגנה על המבוטח; אך בראש וראשונה – לא רק – המ דובר

בסייגים ובחריגים שונים לכיסוי הביטוחי שיש צורך לוודא ידיעת המבוטח עליהם, ואילו בענייננו עסקינן בהוראה מפורשת וברורה, שחזרה על עצמה פעמים אחדות בפוליסות ובחוזר. משלא קיבל בית משפט השלום עובדתית את טענות המבקש כי לא הגיעה לידיו הפוליסה וכי ומכיוון שכך לא ידע את התנאים, ומשהיו תנאים אלה ברורים, אין מנוס מאי היעתרות לבקשה, ומאי התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור.

ה.

חשוב לציין, כי האמור נסב על המקרה הספציפי ואינו בא לקבוע כללים באשר לפוליסות ודרכי מכירתן, בעניינים החורגים מתיק זה; ועם זאת, ראוי כי חברות הביטוח יעשו תדיר מאמץ שלא ייפתח פתח למחלוקת כגון דא, על-ידי צמצומם של פערים עובדתיים באשר למידע שנמסר למבוטח, כנדרש בפסיקה.

ו.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.