רע"א 5455/19 עיריית עכו נ. איילון חברה לביטוח בע"מ

1.

המבקשת, עיריית עכו (להלן: העירייה ) הגישה תביעה כספית נגד המשיבה, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון ), שעניינה דרישה לתשלום בגין נזקי שריפה שהתרחשה בחודש מרץ 2012.

2.

במסגרת ההליך נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הנזק, ונבחנו דרכי פתרון שונות ליישוב המחלוקת. תחילה פנו הצדדים להליך גישור, ומשלא צלח ניסיון זה – נותב התיק להליך הוכחות. בחודש פברואר 2017, במהלך קדם משפט, הציע בית המשפט לצדדים, חלף הגשת תצהירי עדות ראשית, למנות שמאי מטעם בית המשפט,

שזהותו תהא מוסכמת על-ידם. הצדדים מיאנו להגיב, ניתנו על-ידי בית המשפט מספר התראות על מחיקת התביעה מחוסר מעש, ולאחריהן נתבקשו ארכות על-ידי העירייה. לבסוף, ביום 4.5.2017, הודיעו הצדדים, כי השמאי המוסכם עליהם הוא מר אורי נס; בו ביום, מונה מר נס כשמאי מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעת בשאלת הנזק.

3.

הליך הבירור שניהל השמאי לווה בקשיים ועיכובים: נתגלו בעיות בהסדרי השכר של השמאי; מסמכים שביקש השמאי מהעירייה – לא הועברו במועדים שקבע בית המשפט; ניתנו התראות נוספות למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש. בשלב מסוים הגישה העירייה בקשה לפסילת השמאי, בטענה כי נפגש תחילה עם השמאי שהגיש את חוות הדעת מטעם איילון, ולא עם השמאי שהגיש את חוות הדעת מטעמה. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.4.2018. לאחר שהגיש השמאי את חוות דעתו, ביקשה העירייה לבטל את חקירתו על חוות הדעת, וטענה כי ברצונה למסור מסמכים למומחה (אותם מסמכים שהיתה אמורה להעביר במועד מוקדם יותר). בקשה זו – נדחתה אף היא. לאחר מכן, הגישה העירייה בקשה נוספת לפסילת מינויו של השמאי, בטענה כי הוא מצוי בניגוד עניינים. בקשה זו הוגשה תחילה ללא תצהיר התומך בה, וניתנה לעירייה שהות לצירוף תצהיר, ולאחר מכן שהות נוספת לפירוט טענותיה, שנטענו באופן כללי. בעיקרו של דבר טענה העירייה, כי מס נס נתן בעבר מספר חוות דעת אשר שימשו את איילון, ומשכך אין מקום להידרש לחוות דעתו בהליך דנן.

4.

בהחלטתו מיום 21.7.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע, כי העובדות שהציגה העירייה – "נסתרו ולא אומתו" . עוד נקבע, כי גם אם בעבר נתן מר נס חוות דעת לאיילון, אין בכך כדי להציבו במצב של ניגוד עניינים, שכן אין מדובר בפגם היורד לשורש העניין. בית המשפט הוסיף, כי מינויו של מר נס הוסכם על-ידי הצדדים עוד בחודש מאי 2017. עוד ציין בית המשפט: "נראה כי התובעת ממאנת להגיע לקו הסיום בתיק זה [...] ועושה כל מאמץ אפשרי לדחות את הקץ" . העירייה לא אמרה נואש, והגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.7.2019. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה, בקבעו כי ההחלטה מנומקת ומפורטת, ו "לא קמה כל נסיבה חדשה המצריכה בה עיון מחדש" .

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, ובקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצדה, שבגדרה מבקשת העירייה, כי אורה על ביטול דיון הקבוע בבית המשפט המחוזי ליום 8.9.2019. בבקשת רשות הערעור נטען, כי מאמירותיו של השמאי בעת חקירתו עולה, כי הוא מוטה לרעת העירייה. כמו כן נטען, כי השמאי נתן בעבר חוות דעת לאיילון, כמו גם לחברות ביטוח אחרות, ולא דיווח על כך כשמונה לתפקיד בעניין דנן. עוד טענה העירייה, כי בית המשפט המחוזי שגה, בקבעו כי גם אם ניתנה על-ידי מר נס חוות דעת לאיילון, אין בכך כדי להעמידו במצב של ניגוד עניינים. אשר לקביעת בית המשפט, לפיה העירייה הסכימה למינויו של מר נס, הסבירה העירייה כי בעת המינוי לא ידעה על כך שהוא נתן בעבר חוות דעת לאיילון. עוד כהנה וכהנה טענה העירייה, כי בית המשפט לא נימק את החלטתו באופן מספק, וכי התעלם מראיות שהציגה לו העירייה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובה מאת המשיבה. הבקשה אינה עומדת באמות המידה הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. העירייה לא הצביעה על נזק בלתי הפיך שייגרם לה אם ימשכו ההליכים כסדרם. בהקשר זה, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, חוות דעתו של השמאי אינה סוף פסוק, ואינה הראיה היחידה שעליה יסתמך בית המשפט בהחלטתו – הוגשו חוות דעת נוספות; נשמעים ונחקרים עדים מטעם שני הצדדים. בסופו של הליך ההוכחות, ינתח בית המשפט את המכלול הראייתי, ויכריע כחוכמתו. לכשיינתן פסק דין, גם ינתן לעירייה יומה להשיג עליו בדרך של ערעור, אם תחפוץ בכך. בשלב זה גם אין לומר שדחיית בקשתה של העירייה תוביל לניהול הליך בדרך שגויה, שכן על פני הדברים, השמאי כבר סיים את מלאכתו, לאחר שהגיש את חוות דעתו ונחקר עליה. אשר לטענת ניגוד העניינים, בית המשפט המחוזי נדרש לטענות העירייה בעניין זה, שלל אותן – הן במישור העובדתי, הן במישור המשפטי – והוציא תחת ידו החלטה סדורה ומנומקת כדבעי. לא מצאתי טעם להתערב ולשנות מהחלטתו.

7.

אשר לדיון שנקבע בבית המשפט המחוזי ליום 8.9.2019 – אין כל הצדקה לבטלוֹ או לדחותוֹ. מסקירת העובדות בהחלטת בית המשפט המחוזי עולה רושם, כי התנהלותה של העירייה במסגרת ההליך – מכבידה ומעכבת. כך נלמד בפרט מההתראות הרבות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי, למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש. למעלה מארבע שנים חלפו מעת שהגישה את תביעתה, במהלכן השתהתה העירייה במילוי הוראות בית המשפט; הערימה קשיים על עבודתו של השמאי, כשמיאנה להעביר לו מסמכים והתעכבה בתשלום שכרו; הגישה בקשות חוזרות ונשנות למתן ארכות. כפי שאמרתי במקום אחר, ברשות ציבורית עסקינן, ומוטב לה "לנהל את ההליך המשפטי כפי שמצופה מרשות ציבורית – בהגינות, במקצועיות וביעילות" (רע"א 8607/16 הוועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק נ' עו"ד משה שוב , פסקה 8 (19.1.2017)).

8.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית; ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תשובת המשיבה, ורק מטעם זה, לא אעשה צו להוצאות.