רע"א 8607/16 רע"א 8607/16

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.10.2016 בת"א 48196-02-15 (השופטת ר' לבהר-שרון ), בגדרה נדחו בקשות המבקשת (להלן: הוועדה ) למחיקת כתב התביעה שהוגש נגדה, ולעיון מחדש בהחלטה קודמת המורה לה להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה לאלתר.

2.ביום 26.2.2015 הגיש המשיב (להלן: שוב ) תביעה כספית נגד הוועדה בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות סירובה של הוועדה ליתן לו היתר בנייה כמתחייב על-פי דין. ביום 8.11.2015, בתום דיון במעמד הצדדים, הפנה בית המשפט המחוזי את הצדדים להליך גישור. לצד זאת נקבע, כי "ככל שהצדדים לא יצליחו להגיע להסדר לא נותר לי אלא לקבוע את התיק להוכחות. ניתן צו גילוי מסמכים תוך 30 יום מהיום. במידה והצדדים לא יגיעו להסדר כזה או אחר תינתן החלטה להגשת תצהירי עדויות ראשיות של הצדדים וייקבע דיון לשם קביעת מועד להוכחות" . הגישור בין הצדדים לא צלח, וביום 14.2.2016 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, במסגרתה נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדויות ראשיות, ונקבע דיון הוכחות ליום 16.11.2016.

3.ביום 1.5.2016 הגיש שוב תצהירי עדות ראשית מטעמו, כפי שנצטווה על-ידי בית המשפט המחוזי. ביום 14.7.2016, יום אחד בלבד לפני המועד בו היה עליה להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה, הגישה הוועדה בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים עד ליום 15.9.2016, מחמת "עומס עבודה רב" . ביום 13.9.2016, יומיים בלבד לפני המועד בו היה עליה להגיש את התצהירים, הגישה הוועדה 'בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ולהארכת מועד להגשת תצהירים'. בבקשתה הפנתה הוועדה להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.11.2015 בגדרה "ניתן צו גילוי מסמכים תוך 30 יום מהיום" ,

וטענה כי לאחר שהחלה לשקוד על הכנת תצהיריה נוכחה לדעת כי אין באפשרותה לעשות כן מפאת העובדה ששוב "לא קיים את צו גילוי המסמכים ואת חובתו לקיים הליכים מקדמיים"

(פסקה 5 לבקשה). לפיכך נתבקש בית המשפט המחוזי להורות לשוב למלא את חובתו על-פי דין לגילוי מסמכים, ולהאריך בהתאם את המועד להגשת התצהירים מטעמה לתקופה של 60 ימים לאחר ששוב ישלים את ההליכים המקדמיים במלואם. שוב מצדו התנגד לבקשה וטען כי יש לדחותה, הן מחמת שהוגשה מבלעדי תצהיר, הן משום שהוגשה בשיהוי ניכר. ביום 28.9.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הוועדה, הורה על הגשת תצהירים מטעמה "באופן מיידי" , וקבע כי דיון ההוכחות הקבוע ליום 16.11.2016 יוותר על כנו.

4.למחרת, ביום 29.9.2016, הגישה הוועדה 'בקשה לעיון מחדש ובקשה למחיקת כתב התביעה'. הוועדה טענה כי דין כתב התביעה להימחק בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), לפיה בעל דין שאינו מקיים צו לגילוי מסמכים, "הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו" . על רקע האמור נתבקש בית המשפט המחוזי לעיין מחדש בהחלטתו מיום 28.9.2016. ביום 13.10.2016 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי הקודמת. כל טענה שהיא תועלה במידת הצורך במועד ההוכחות הקבוע. מודגש כי לא יותר לתובע

[שוב – נ' ס'] להגיש כל מסמך שלא צורף או לא גולה" . ביום 2.11.2016, משלא הגישה הוועדה תצהירים מטעמה כפי שנדרשה לעשות, קבע בית המשפט המחוזי כי "ככל שלא יוגשו התצהירים עד ליום 7.11.16 לא אאפשר הגשת תצהירים על כל המשתמע. מועד ההוכחות נותר על כנו" .

5.ביום 7.11.2016 הגישה הוועדה את הבקשה לרשות ערעור שלפנַי. לטענת הוועדה, שגה בית המשפט המחוזי כשהורה לה להגיש את תצהיריה לאלתר, שכן בהחלטתו שלל לחלוטין את זכותה לקיומם של הליכים מקדמיים, ללא הנמקה, תוך שלילת זכויותיה הדיוניות. לשיטתה, משלא מילא שוב אחר חובת גילוי המסמכים, היה על בית המשפט המחוזי למחוק את כתב התביעה, כנדרש לפי תקנה 122 לתקנות. להשלמת התמונה יצויין, כי ביום 8.11.2016 הגישה הוועדה לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים מטעמה ולדחיית מועד ההוכחות, עד למתן החלטה בבקשת הרשות לערער. שוב מצדו התנגד לבקשה. ביום 9.11.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי "בנסיבות העניין, אין מנוס מדחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע ליום 16.11.16" , תוך שהוא מחייב את הוועדה בתשלום הוצאות לנוכח התנהלותה, לאחר "שהגישה את בקשותיה בשיהוי ניכר, דבר המונע את קיום ההוכחות שנקבע מזה זמן רב" . ביום 10.11.2016 הגיש שוב 'בקשה דחופה לסילוק על הסף' של בקשת הרשות לערער, במסגרתה ציין טעמים שונים המצדיקים לטענתו את דחיית הבקשה על הסף.

6.הבקשה לרשות ערעור הובאה לעיוני אמש; לאחר שעיינתי בה ובבקשה שהגיש שוב, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. החלטת בית המשפט המחוזי, הדוחה את בקשת הוועדה למחוק את כתב התביעה בהתאם לתקנה 122 לתקנות, באה בגדרו של סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטות לפי פרק ט' לתקנות, בכלל זה תקנה 122.

7.יחד עם זאת, שומה לציין כי טענות הוועדה בדבר שלילת זכויותיה הדיוניות הן תמוהות, על רקע התנהלותה הדיונית עד כה:

- ביום 14.2.2016 הורה בית המשפט המחוזי לוועדה להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה עד ליום 15.7.2016, וקבע מועד לדיון הוכחות – הוועדה לא השיגה על החלטה זו, חרף העובדה שאין בה התייחסות לסוגיית גילוי המסמכים.

- ביום 14.7.2016 – ברגע האחרון ממש – ביקשה הוועדה הארכת מועד להגשת תצהירים מטעמה בשל 'עומס עבודה רב', מבלי שטענה דבר וחצי דבר לגבי סוגיית גילוי המסמכים.

- ביום 13.9.2016 – שוב, ברגע האחרון ממש – הגישה הוועדה בקשה לגילוי מסמכים ולהארכת מועד להגשת תצהיריה, במסגרתה נטען לראשונה, כי משהחלה לשקוד על הכנת תצהיריה (7 חודשים לאחר ההחלטה המורה על הגשת התצהירים) נוכחה לדעת שאין באפשרותה לעשות כן מחמת שלא קויים הצו לגילוי מסמכים. לא למותר לציין, שהוועדה לא פירטה, ולו באופן כללי ביותר, מהם המסמכים החסרים שבלעדיהם אין באפשרותה להגיש תצהירים מטעמה.

- כאמור, ביום 28.9.2016 נדחתה בקשת הוועדה לגילוי מסמכים, ונקבע כי עליה להגיש את תצהיריה "באופן מיידי" . אף על-פי כן, התעלמה הוועדה מהנחיית בית המשפט המחוזי, ולא הגישה את תצהיריה כנדרש. התנהלות זו הובילה כאמור את בית המשפט המחוזי לקבוע כי "ככל שלא יוגשו התצהירים עד ליום 7.11.16 לא אאפשר הגשת תצהירים על כל המשתמע" .

- ביום 7.11.2016 – פעם נוספת, ברגע האחרון ממש – הגישה הוועדה את הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, אשר הובילה, בעקבות בקשת הוועדה, לדחיית דיון ההוכחות, שנקבע עוד ביום 14.2.2016.

8.הנה כי כן, שוב ושוב עשתה הוועדה כמתואר, השתהתה בהעלאת טענותיה ובהגשת תצהיריה, התעלמה מהחלטות בית המשפט המחוזי ומדיון ההוכחות הקרב לבוא (אשר מאז כבר נדחה, וחבל על דאבדין). ברשות ציבורית עסקינן. עד שהיא זועקת חמס על הפגיעה בכספי ציבור, מוטב לה לוועדה ליטול קורה מבין עיניה ולנהל את ההליך המשפטי כפי שמצופה מרשות ציבורית – בהגינות, במקצועיות וביעילות.

9.אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, ורק מטעם זה, לא אעשה צו להוצאות.