רע"א 5472/13 פלוני נ. דר' יהונתן לסינג

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

מיום 28.7.2013 (רע"א 42340-03-13, השופטת ע' צ'רניאק ). החלטה זו דחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 1.3.2013 (ת"א 19099-04-12, השופטת ר' פינצ'וק אלט ) במסגרתה חויב המבקש בהפקדת ערובה.

2.

המבקש שקיבל טיפול במרכז הרפואי תל-אביב הגיש תביעה כנגד המשיבים (רופא, המרכז הרפואי עצמו ומשרד הבריאות) בגין פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע. בבסיס תביעתו של המבקש עומדת הטענה לפיה המשיבים חשפו שלא כדין את דבר היותו נשא איידס, וזאת עקב כך שעל גבי גיליון הטיפול הרפואי שלו, אשר היה חשוף לכול, הופיע הכיתוב " HIV ". המשיבים הגישו בקשה לחייב את המבקש בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.

בית משפט השלום קיבל את הבקשה, בציינו כי בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של המבקש, לא יוכלו המשיבים לגבות הוצאות ככל שאלה ייפסקו לזכותם, ובשים לב לכך שסיכויי התביעה של המבקש הם "בעייתיים". בית משפט השלום ציין בהקשר זה, כי על פני הדברים, נראה שהרישום הרפואי בעניינו של המבקש נעשה כדין, וכי אין טענה לפיה עובדת היותו של המבקש נשא איידס נחשפה בפני אדם שאינו נמנה עם הצוות הרפואי של בית החולים שבו אושפז. בית משפט השלום ציין עוד כי המבקש כבר הגיש שורה של תביעות משפטיות ועתירות מנהליות נגד גופים ציבוריים שונים, ובכללן שלוש תביעות העוסקות בטענות לפיהן פרטיותו או שמו הטוב נפגעו בהקשר למחלתו. בהתחשב בכל האמור, קבע בית משפט השלום כי המבקש יפקיד ערובה לתשלום הוצאות המבקשים בסך של 7,500 שקל, תוך 60 יום, בהסבירו כי ערובה זו מאזנת כראוי בין הצורך לאפשר למשיבים לגבות ולו חלק מן ההוצאות שעשויות להיפסק לזכותם אם התביעה תידחה לבין זכות המבקש לגישה לערכאות.

4.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וביום 9.6.2013 הורה בית משפט השלום על עיכוב ביצועה של החלטתו בדבר הפקדת ערובה עד להכרעה בבקשה זו. בהמשך, דחה בית משפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, לאחר שקבע כי הבקשה נוגעת להחלטת ביניים בנושאים דיוניים שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בה, וכן שהחלטתו של בית משפט השלום היא מנומקת ומפורטת ואף הביאה בחשבון את השיקולים הרלוונטיים שנקבעו בפסיקה בהתייחס להפקדת ערובה. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי סכום הערובה שנקבע הוא סביר ומאזן באופן הולם בין סיכוייה של תביעת המבקש, מחד אחד, לבין מצבו הכלכלי וזכות הגישה שלו לערכאות, מצד אחר.

5.

במסגרת הבקשה דנן טוען המבקש ששגה בית משפט השלום כאשר קבע כי נראה שהרישום הרפואי בעניינו של המבקש נעשה כדין וכי סיכויי תביעתו נמוכים, וכן ששגה בית המשפט המחוזי כאשר סמך את ידיו על קביעות אלה. המבקש טוען בהקשר זה כי השאלה האם וכיצד יש לציין את עובדת היותו של אדם נשא איידס היא שאלה משפטית כללית המצדיקה מתן רשות ערעור, וכי היא נוגעת לזכויות אדם מובהקות, וביניהן הזכות לפרטיות והזכות לסודיות רפואית. כן גורס המבקש כי דחיית בקשתו עשויה לגרום לו לנזק בלתי הפיך שכן אם לא תופקד הערובה תידחה התביעה שהגיש.

6.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים. כידוע, רשות לערער "בגלגול שלישי" לא תינתן אלא באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה כזו, והיא מתייחסת להחלטה בסוגיה דיונית מובהקת המסורה לערכאה הדיונית, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה. קל וחומר שהתערבות כזו תעשה רק במקרים חריגים שבחריגים ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 7335/11 גוטליב נ' אחידוב , בפסקה 8 (17.4.2012)). לא מצאתי מקום לחרוג מכלל זה במקרה דנא. כמו כן, איני סבורה כי למבקש נגרם עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, בשים לב למידתיותה של ההחלטה בנושא הערובה. למותר לציין כי איני מביעה כל עמדה בנוגע לשאלה האם הרישום הרפואי בעניינו של המבקש נעשה כדין, היא השאלה שאמורה להתברר בהליך העיקרי.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות. נוכח הכרעתי, מתייתר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע שהגיש המבקש יחד עם בקשת רשות ערעור זו.