רע"א 5505/01 אלישבע סמואל נ. זהבה רונן

בעלה של המבקשת (להלן: הבעל) התקשר עם קבלן בעסקת קומבינציה, בגידרה הוסכם כי הקבלן יבנה שני מבנים בשני מגרשים המצויים בבעלותו של הבעל, ובתמורה תוקנה לבעל זכות בעלות בשש דירות. טרם הושלמה בנייתן של שלש דירות מתוך השש, הוסכם כי הבעלות בשלש דירות אחרות תיוותר בידי הבעל, כבטוחה לקיום מלוא חיוביו החוזיים של הקבלן כלפיו.

דא עקא, כי בניית הדירות שאמורות היו להימסר לבעל לא הושלמה כמוסכם, ועל-כן הבעלות בשלש הדירות שהושארו כבטוחה נותרה בידי הבעל. אף-על-פי-כן, הקבלן התחייב למכור דירות אלה לצדדים שלישיים, אלה הם המשיבים בבקשה זו, והדיירים אף שילמו עבורן ותפסו בהן חזקה. משכך, הגישה המבקשת לבית-משפט השלום תביעה כנגד המשיבים, בגידרה ביקשה, בין היתר, להורות על סילוק ידם של המשיבים מן המקרקעין.

בבית-משפט השלום נדחתה תביעתה של המבקשת, תוך שנקבע כי לא עלה בידה להוכיח כי רשאית היא להיכנס לנעליו של בעלה, ולתבוע את זכויותיו במקומו. זאת נקבע, אף שבמהלך הזמן הבעל נפטר, והוריש לה את כל רכושו.

על פסק-דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט המחוזי. בגידרו של הערעור הושג הסכם דיוני, לפיו המבקשת תוכל לתבוע כחליפתו של בעלה, וכי הדיון יושב לבית-משפט השלום מבלי שתיפגענה זכויותיהם הדיוניות של הצדדים. אף-על-פי-כן, מששב הדיון לבית-משפט השלום, הוחלט בכל זאת לדחות את תביעת המבקשת, מאותו הטעם שבגינו נדחתה התביעה לראשונה.

על החלטה זו שבה המבקשת והגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי. בגידרו של הליך זה ביקשה היא כי ינתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיבים למכור את הדירות לצדדים שלישיים. בקשה זו נדחתה, תוך שנקבע כי אף שאי מתן צו מניעה כאמור עלול לסכל את מימוש פסק-הדין, הרי שמפאת מעבר הזמן הרב מאז תפסו המשיבים חזקה בדירות, ולנוכח העובדה כי המבקשת עצמה אחראית לחלק מן העיכוב האמור, הרי שדין בקשתה להידחות.

על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

טענתה המרכזית של המבקשת היא כי אי מתן הסעד המבוקש עלול לסכל את ערעורה, וכי מתקיימים היסודות הנדרשים למתן צו מניעה כמבוקש. המשיבים, בתגובתם, תומכים את יתדותיהם בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

דינה של הבקשה להתקבל. התשתית העובדתית אותה מציגה המבקשת, שהיא ברובה מוסכמת גם על המשיבים, מבססת עילה לכאורה לערעור שהגישה לבית-המשפט המחוזי. מאזן הנוחות נוטה אף הוא לצידה של המבקשת, שהרי על פני הדברים ברי כי העברה נוספת של הדירות עשויה להכביד במידה ניכרת על מימוש פסק-הדין אם יינתן לטובתה. מנגד, הפגיעה בזכות הבעלות של המשיבים בדירות - אף בהנחה כי זכות שכזו קיימת - מתבטאת אך בשלילת זכותם למכור את הדירות למשך תקופת ניהול המשפט. פגיעה אפשרית זו, איננה מצדיקה את דחיית הבקשה לסעד הזמני.

אשר-על-כן, הבקשה מתקבלת. ניתן בזאת צו מניעה זמני כמבוקש, האוסר על המשיבים להעביר את זכויותיהם בדירות נשוא המחלוקת עד אשר יינתן פסק-דין חלוט.

המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת נשוא הליך זה, בסך 20,000 ש"ח.