רע"א 5509/06 יעקב גולני נ. חסיה קלרמן

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בר"ע 1427/06) מיום 11.6.2006, אשר קיבל את הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, גב' לימור בן שמן מיום 5.12.2005 בתיק 01-78346-05-8.

המבקש הינו עורך-דין, אשר זכה ביום 4.9.2005 בתביעה כספית בגין שכר טרחה בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.א 17155/05) כנגד המשיבה 3 (להלן: בריל), בסך כ-1,800,000 ש"ח. על פסק-דינו של בית-משפט השלום הגישה בריל ערעור לבית-המשפט המחוזי (ע"א 3340/05), בו טרם ניתנה הכרעה.

המבקש פתח בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו תיק הוצאה לפועל כנגד בריל (תיק 01-78346-05-8). במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הוטלו עיקולים על שני נכסי מקרקעין בבעלותה של בריל, על חשבון הבנק שלה, המתנהל בבנק לאומי, סניף רעננה (להלן: החשבון ברעננה) ועל חשבון בנק המשותף לבריל ולאמה, המשיבה 1 (להלן: המשיבה) והמתנהל בבנק לאומי, סניף גן העיר (להלן: החשבון בגן העיר). בהחלטה מיום 6.12.20005, קבע בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (בש"א 182457/05), כי ביצוע פסק-הדין יעוכב, למעט תשלום מיידי של 500,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכי יתר העיקולים יוותרו על כנם, ככל שלא יבוטלו על-פי בקשתו של צד שלישי. בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחתה לאחרונה על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בר"ע 3200/05).

המשיבה הינה קשישה ניצולת שואה, המתגוררת כיום בבית אבות. החשבון בגן העיר היה שייך למשיבה באופן בלעדי מזה שלושים שנה, ובריל צורפה אליו לפני כשנתיים. בין התשלומים הנכנסים לחשבון נכללים גם תשלומי רנטה חודשיים מגרמניה בסך 2,000 יורו. המשיבה, הטוענת כי כל החשבון בגן העיר שייך אך ורק לה ובריל, בתה, צורפה אליו לשם הנוחות ובשל גילה המתקדם ומצבה הבריאותי, הגישה המרצת פתיחה בעניין זה לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ה"פ 201391/05) (להלן: המרצת הפתיחה). בהליך זה טרם נתקבלה הכרעה, אך במסגרתו הוטל צו מניעה זמני, אשר עיכב את הליכי העיקול (בש"א 183761/05).

ביום 20.11.2005 הגישה המשיבה בקשה לראש ההוצאה לפועל לצמצום סכום העיקול (להלן: הבקשה הראשונה). ביום 5.12.2005 נדחתה בקשה זו על-ידי ראש ההוצאה לפועל. לא הוגשה בקשה לרשות ערעור על החלטה זו. ביום 14.2.2006 הגישה המשיבה בקשה נוספת לצמצום או ביטול העיקול לראש ההוצאה לפועל (להלן: הבקשה השניה) וזאת בשל טענתה לשינוי נסיבות, כגון פריעת חלק מהחוב בהתאם להחלטת בית-משפט השלום, הגשת המרצת הפתיחה והטלת צו המניעה. ביום 27.2.2006 דחתה ראש ההוצאה לפועל (גב' לימור בן שמן) את הבקשה, מנימוקי המבקש הזוכה. כן קבעה ראש ההוצאה לפועל, כי איננה רואה מקום לניהול הליכים מקבילים, הן כאשר מעמדה של המשיבה בתיק זה אינו ברור והן לאור המרצת הפתיחה שהוגשה על ידה.

על החלטה זו של ראש ההוצאה לפועל הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שבח) קיבל את הבקשה ודן בה כערעור, ולבסוף קיבל את הערעור. בפסק-דינו קבע בית-המשפט המחוזי, כי אין הליכי המרצת הפתיחה והליכי ההוצאה לפועל בגדר "הליכים מקבילים". כן קבע בית-המשפט, כי למשיבה ישנו מעמד בתיק זה, מעצם העובדה שחשבונה עוקל. לגוף העניין, קבע בית-המשפט, כי בחישוב מצטבר של שני החשבונות, ישנו עיקול עודף בסך 440,000 ש"ח, בנוסף לעיקול של שני נכסי מקרקעין נוספים. בנוסף, כספי הרנטה מגרמניה הינם כספים הפטורים מעיקול על-פי החוק. בנסיבות אלו, קבע בית-המשפט, יש לצמצם את הפגיעה בזכות הקניין ולנהוג בה במידתיות ועל-כן, הורה בית-המשפט על צמצום העיקול בחשבון גן העיר לסך 626,000 ש"ח ושחרור יתר הכספים שבחשבון, לרבות כספי הרנטה מגרמניה.

מכאן הבקשה שבפני למתן רשות ערעור.

באי-כוח המבקש סומכים את ידיהם על החלטת ראש ההוצאה לפועל וטוענים, כי בית-המשפט המחוזי לא נימק את קביעותיו והתעלם מהחלטות הערכאות האחרות בפרשה זו, אשר לא אישרו את צמצום העיקול. לטענתם, לא שעה בית-המשפט לטענות פרוצדוראליות של מעשי בית-דין ובדבר היות פסקי הדין חלוטים ובכך טעה ונתן פתח למשיבה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט, כהגדרתו. כן טוענים הם, כי למשיבה אין כל מעמד בהליך ההוצאה לפועל, הנגזר מההליך בין המבקש לבין בריל, אלא רק בהמרצת הפתיחה אשר הגישה ועל-כן בדין נדחתה על-ידי ראש ההוצאה לפועל. לטענתם, עיכוב הביצוע לפסק-הדין שניתן על-ידי בית-משפט השלום איזן בין צרכי הצדדים והישארות העיקול בחשבון גן העיר על כנו הינו חלק בלתי נפרד מאיזון זה ועל-כן אין לפגוע בו. לבסוף, טוענים באי-כוח המבקש, כי הבקשה מעלה שאלות משפטיות חשובות וכלליות, המצדיקות מתן רשות ערעור.

מנגד, טוענים באי-כוח המשיבה, כי אין מקום להיענות לבקשת רשות הערעור ולשנות מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לטענתם, אין הבקשה מעלה כל שאלה משפטית חשובה. לגוף העניין טוענים הם, כי למשיבה זכות עמידה בתיק זה, מעצם היותה נפגעת ממנו בשל עיקול חשבונה. בנוסף, מטעימים באי-כוח המשיבה, כי הבקשה לצמצום העיקול נדונה למעשה ונדחתה פעם אחת בלבד, בבקשה הראשונה. יתר הבקשות עסקו בעניינים שונים. ההליכים השונים אינם הליכים מקבילים, שהרי המרצת הפתיחה דנה בשאלה ההצהרתית, למי שייך החשבון בגן העיר, כאשר גורל העיקול הינו פועל יוצא מהכרעה זו. מבחינה מהותית, טוענים באי-כוח המשיבה, צדק בית-המשפט בקביעתו, כי אין מקום לעיקול יתר של כספים, כאשר ישנו סכום מספיק להבטחת הסכום המגיע למבקש הזוכה, במידה ויידחה ערעור המשיבה בתיק העיקרי. מאידך, גורם המשך העיקול על כספי המשיבה, לטענת באי-כוחה, לפגיעה ממושכת וקשה ביכולתה לנהל את חייה וצרכיה השוטפים.

לאחר בחינת נסיבות העניין וטענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. (להלן: חניון חיפה ) בקשת רשות הערעור שבפני איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

לגופו של עניין, נראה, כי אכן לא נפל פגם בהחלטת בית-המשפט המחוזי. לא ניתן מחד, לעקל את כספיה של המשיבה ומאידך, לטעון כי אין לה כל מעמד בהליך ההוצאה לפועל. דבר זה יהווה פגיעה חמורה בקניין של אדם ובזכותו להליך הוגן. נראה גם, כי אכן אין ההליכים בתיק העיקרי, בו ניתן עיכוב ביצוע ובהמרצת הפתיחה, בגדר הליכים מקבילים.

העיקול בהליכי ההוצאה לפועל, הינו אמצעי דיוני להבטחת גביית חובו של החייב, המגיע בדין לזוכה (ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד נ' אברהם גדי , פ"ד נט(3) 697) שומה עלינו לזכור, כי העיקול פוגע קשות בזכות הקניין של בעל הנכסים ומונע ממנו שימוש והנאה בנכסים השייכים לו בדין. פגיעה זו, המכבידה על החייב, קשה היא עוד יותר כאשר מדובר בצד שלישי, אשר איננו מעורב ישירות בסכסוך שבין הצדדים.

"עם כינונו של חוק היסוד [כבוד האדם וחירותו- ס.ג'] עלה משקלה הנורמטיבי של זכות הקניין לדרגה של זכות יסוד. סעיפים 21 ו-27 לחוק ההוצאה לפועל דנים בעיקול מיטלטלין ומכירתם...בבואנו לפעול ולפרש את ההוראות שנכללו בסעיפים 21 ו-27 עלינו להקפיד על כך שלא ייפגעו זכויות הקניין של צד שלישי, שהוא שותפו של החייב לבעלות בנכסים או כל אדם אחר שמוצא עצמו מעורב בהליכים של הוצאה לפועל בעוד שאיננו חייב דבר." (דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות , מהדורה שישית תיקון מס' 2 (2006) 393-394).

מטרת העיקול הושגה, עם הטלתו על מלוא סכום זכייתו של המבקש. יצויין גם, כי הסכום המעוקל הינו בכספים נזילים, זאת בנוסף לשני נכסי מקרקעין אחרים של בריל המעוקלים על-ידי המבקש ועל-כן גם לא צפויים קשיי מימוש למבקש. טענתו של המבקש לגבי שמירת איזון זכויות הצדדים בהחלטת בית-משפט השלום, אין בה ממש, שהרי העיקול צומצם לא על-פי בקשת בריל אלא על-פי בקשתו של צד שלישי, בהתאם להחלטתו של בית-משפט השלום בבש"א 182457/05. בנוסף, מטרת עיכוב ביצוע זה הינה הבטחת הנכסים עד להכרעת הערעור בתיק העיקרי בין המבקש ובין בריל. אין בין עיכוב ביצוע זה ובין עיקול יתר על נכסי צד שלישי, דבר וחצי דבר.

סיכומו של עניין, אף בעת ביצוע פסק-דין ובעת הטלת עיקול על נכסיהם של חייבים, שומה על ראש ההוצאה לפועל והערכאות השונות להפנות תשומת ליבן ומרציהן, על-מנת שלא לפגוע פגיעת יתר בקניינם, וכתוצאה מכך בכבודם, של העומדים בפניהן.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בנסיבות העניין, המבקש ישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה 1 בסכום של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.