רע"א 5511/16 פלוני נ. משרד הבריאות - מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 14.6.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה ברע"א 20802-06-16 (כב' השופטת ב' טאובר ), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 22.5.2016 של בית משפט השלום בחיפה בת"א 5142-02-14 (כב' השופט ע' רוזינס ), אשר דחתה את בקשת המבקש להורות על הוצאת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט מהתיק.

רקע

1.המבקשת תבעה את המשיבה בעילה של רשלנות רפואית בעקבות טיפולים רפואיים שונים שעברה במרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא, תל השומר (להלן: בית החולים ). נוכח הפערים בממצאי חווׂת דעת המומחים שהוגשו מטעם הצדדים, מינה בית המשפט בהחלטתו מיום 6.12.2015 שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט – האחד בתחום הכירורגיה והשנייה בתחום הפסיכיאטריה. המומחה שמונה בתחום הכירורגיה, פרופ' איתן שילוני, התבקש להתייחס בחוות דעתו הן לעניין שיעור נזקהּ של המבקשת והן לעניין חבות המשיבה. ביום למחרת הגישה המבקשת בקשה לשינוי זהות המומחה שמונה בתחום האמור, נוכח קיומם של יחסים מתוחים בין פרופ' שילוני לבין המומחה בתחום הכירורגיה מטעם המבקשת. בית המשפט דחה את הבקשה בהבהירו כי לצדדים ניתנה ההזדמנות להציע מומחים מטעמם, כמו גם להביע התנגדותם למינויים של מומחים ספציפיים, וכי המבקשת לא עשתה כן. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 59936-12-15), בגדרה עתרה לשינוי זהות המומחה, כמו גם לקבוע כי המומחה שימונה בתחום הכירורגיה יתייחס לשאלת שיעור הנזק בלבד ולא לשאלת החבות. בהחלטתו מיום 1.2.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת והורה על מינויו של פרופ' יורם קלוגר (להלן: פרופ' קלוגר ) תחת פרופ' איתן שילוני. כן נקבע, כי במסגרת חוות דעתו יתייחס פרופ' קלוגר לשאלות הבאות:

"- האם נותרה למבקשת כיום נכות בעקבות האירועים דנן.

-

אם קיימת נכות, לאיזו תקופה, מהו שיעור הנכות, איזה חלק מן הנכות נגרמה כתוצאה ישירה של האירועים דנן, ואיזה חלק מן הנכות קיים כמצב קודם או נגרם כתוצאה של גורמים אחרים.

-

האם נגרמו למבקשת נכויות זמניות, כתוצאה של האירועים דנן, ולאלו תקופות?

-

האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבה בעתיד?

-

האם תהיה המבקשת זקוקה לטיפולים רפואיים בעתיד ו/או לסיוע של מכשור בקשר עם הנכות שנגרמה כתוצאה מהאירועים ואם כן, מהם סוגי הטיפולים והמכשור ומהי העלות המשוערת שלהם?".

2.לאחר שפרופ' קלוגר הגיש לבית משפט השלום את חוות דעתו בתחום הכירורגיה, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי להורות על הוצאת חוות דעתו מתיק בית המשפט ולחלופין – להורות על מחיקת חלקים בחוות הדעת שיש בהם התייחסות לסוגיית החבות, ובראשם ה"הערה" בנוגע לחוות דעתו של ד"ר היינריך שאינה דרושה לסוגיות בהן התבקש פרופ' קלוגר לחוות את דעתו. בבקשה נטען, בין היתר, כי פרופ' קלוגר הפר באופן ניסוח חוות דעתו את הקוד האתי המחייב רופאים מומחים בעת עריכת חוות דעתם (כאשר התבטא באופן בלתי ראוי כלפי עמית למקצוע), וכן חרג מסמכותו עת התייחס בחוות דעתו לשאלת החבות, וזאת אף מבלי שעמד בפניו מכלול החומרים הרלוונטיים לעניין זה. בית המשפט המחוזי הבהיר (את המובן מאליו) כי סיים מלאכתו בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת, וככל שיש לזו האחרונה טענות ביחס לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עליה להביאן בפני הערכאה המבררת. לפיכך הגישה המבקשת את בקשתה האמורה לבית משפט השלום. המשיבה מצדה התנגדה לבקשת המבקשת, ואף הבהירה כי עולה החשד שזו הוגשה בשל חוסר שביעות רצונה של המבקשת מממצאיו של פרופ' קלוגר. בהחלטתו מיום 22.5.2016 דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו כי לא נפלו בחוות הדעת פגמים שיצדיקו את הוצאתה מתיק בית המשפט – "לא חריגה מהקוד האתי ולא חריגה מסמכות". כמו כן, חייב בית משפט השלום את המבקשת בהוצאות המשיבה בגין הבקשה בסך 1500 ש"ח.

3.כלפי החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בגדרה חזרה על טיעוני בקשתה המקורית, והוסיפה וטענה כי יש מקום להתערבות בהחלטת בית משפט השלום בשל היעדר הנמקה ופירוט הטעמים שבבסיסה.

ביום 14.6.2015 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת מבלי שהורה על הגשת תשובה. צוין, כי ככלל, לא תפסל ולא תוצא מתיק בית המשפט חוות דעת, אלא אם נפל בה פגם היורד לשורשו של עניין. עוד צוין, כי בית משפט השלום בחן את חוות הדעת וקבע שאין באופן ניסוחהּ הפרה של הקוד האתי או חריגה מסמכות. בהתחשב בכך, ובשלב המוקדם בו הוגשה הבקשה – טרם חקירתו של פרופ' קלוגר, נקבע כי אין לקבוע לעת הזו שנפלו בחוות דעתו פגמים היורדים לשורשו של עניין ומצדיקים הוצאתה מהתיק. בצד זאת הובהר, כי ככל שהמבקשת סבורה שחוות הדעת כוללת ביטויים שאינם עונים על הקוד האתי לו מחויבים מומחים רפואיים, שמורה לה הזכות לעתור למחיקת שורות מסוימות מחוות הדעת, אך אין בטענותיה בשלב זה כדי להביא לפסילתה חוות הדעת כולה.

אשר לטענת החריגה מסמכות – הוטעם, כי לעיתים נוהגים מומחים להתייחס בשלב כזה או אחר בחוות דעתם לשאלת החבות, כאשר לעיתים נעשה הדבר בלית ברירה. נקבע, כי במקרים כגון-דא על בית המשפט להפריד בין ממצאים מקצועיים של המומחה לבין קביעות בעלות נפקות משפטית, וזאת תוך הפניה לקביעותיו של בית משפט זה ברע"א 2146/08 עזבון המנוח בושוויק מיכאל ז"ל נ' מרכז רפואי בני ציון

(12.1.2011). לפיכך הובהר, כי חזקה שבית משפט השלום ידע לערוך את האבחנה האמורה ולקבוע בעצמו את הקביעות המשפטיות בשאלת החבות. עוד צוין, כי בשים לב להוראות כתב מינויו, נדרש פרופ' קלוגר לאבחן בין נזקים שהם פועל יוצא של מחלת המבקשת לבין נזקים שנגרמו בעקבות רשלנות לכאורית של בית החולים, ועל כן ממילא לא היה מנוס מהתייחסות לשאלת החבות הנדרשת לצורך קביעת המימצאים במישור הנכות. לפיכך הובהר, כי לא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך שפרופ' קלוגר חרג מסמכותו.

4.המבקשת מיאנה להשלים עם החלטת בית המשפט המחוזי, והגישה כלפיה את הבקשה דנא, בגדרה נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מבקשתה החלופית של המבקשת, שהועלתה במסגרת טענותיה לעניין חריגתו של פרופ' קלוגר מסמכותו, לפיה יימחקו מחוות הדעת החלקים המהווים חריגה מסמכות ותוגש חוות דעת מתוקנת בהתאם. נטען, כי בקשה זו נסמכת על קביעותיו של בית משפט זה ב רע"א 6920/14 תשעה חודשים בע"מ נ' בנק דיסקונט

(4.1.2015) (להלן: עניין תשעה חודשים ). עוד נטען, כי התייחסות להחלטה בעניין תשעה חודשים והחלת עקרונותיה על המקרה דנא, בהכרח הייתה מובילה לתוצאה משפטית שונה. המבקשת הוסיפה וטענה, בין היתר, כי על בית המשפט הממנה מומחה מטעמו להקפיד ולפקח על אי-חריגתו מהסמכות שהוגדרה לו, ובמיוחד כאשר חריגה מעין זו מתרחשת לעיתים קרובות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו – קביעה שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור במקרה דנא. לגופו של עניין נטען, כי הדיון בשאלת החבות לא היה נחוץ לעניין מסקנות המומחה בשאלת שיעור הנכות, שכן ממצאיו של פרופ' קלוגר בשאלת החבות לא היו שזורים בחוות דעתו, כי אם הוקדש להם פרק נפרד ומובחן בסופהּ (הוא ה"הערה" לחוות דעתו של ד"ר היינריך). משכך, נטען כי אין כל משמעות לשלב בו מצוי ההליך כאשר החריגה מסמכות ברורה וזועקת. למען הסר ספק צוין, כי בקשה זו נוגעת, רובה ככולה, לסוגיית חריגתו של פרופ' קלוגר מסמכות, אך אין בכך כדי ללמד כי המבקשת זנחה טענותיה לעניין הפרת הקוד האתי.

דיון והכרעה

5.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת ב"גלגול שלישי", וכידוע, במקרים כגון-דא תינתן רשות ערעור רק מקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית, החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 4153/12

הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הזרע ג'נטיקס בע"מ (12.8.2012)). במקרה דנא, ברי כי לא מתעוררת כל שאלה בעלת היבט כללי, כאשר לכל היותר עסקינן בהשגות המבקשת הנוגעות לאופן בו יישמו הערכאות הקודמות את הדין בעניינה-שלה.

6.אף לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענות המבקשת. בכתב מינויו התבקש פרופ' קלוגר להתייחס לשאלות שונות, כמפורט לעיל, ובהן השאלות - איזה חלק מן הנכות נגרמה כתוצאה ישירה מהפרוצדורות הכירורגיות שבוצעו בעניינה בבית החולים ואיזה חלק מן הנכות קיים כמצב קודם או נגרם כתוצאה של גורמים אחרים; האם נגרמו למבקשת נכויות זמניות, כתוצאה מאותן פרוצדורות, ולאלו תקופות?

עינינו הרואות, כי פרופ' קלוגר התבקש להתייחס גם ל קשר הסיבתי שבין הטיפול הרפואי שניתן למבקשת על-ידי צוות בית החולים לבין שיעורי נכותה, ומשכך אין לשלול את האפשרות שלצורך כך היה עליו להידרש בצורה זו או אחרת גם לעניינים המשיקים לדיון בשאלת החבות (השוו: רע"א 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 10 (9.4.2012)). בהינתן האמור, אף איני סבור כי יש להסיק מקביעותיו של בית משפט זה בעניין תשעה חודשים למקרה דנא, בהתחשב בשוני הברור בנסיבותיהם של שני המקרים. זאת ועוד – בעניין תשעה חודשים תחימת סמכות המומחה נעשתה במפורש, תוך ציון הסוגיה שאינו אמור להתייחס אליה, והדברים גם הובהרו לו מספר פעמים על-ידי הצדדים. במקרה דנא פרופ' קלוגר לא הועמד במפורש על כך שהוא מתבקש שלא להתייחס לנושא החבות. במצב זה, גם אם המומחה "גלש" לסוגיות שאינן בתחום הצר של העניינים שנמסרו לו לשם מתן חוות דעת (ויש לזכור כי המומחים אינם משפטנים האמונים על דקויות ואבחנות שהן מנת חלקם של משפטנים), ודאי שאין הדבר צריך להביא לפסילה גורפת של חוות דעתו, כפי שביקשה המבקשת בבקשתה העיקרית. אשר למחיקת חלקים מחוות הדעת – לטעמי די בכך שבית המשפט המחוזי הבהיר כי על בית משפט השלום יהיה להפריד בין סוגי הקביעות שבחוות הדעת. לשם כך אין הכרח למחוק בפועל חלקים מחוות הדעת וחזקה שבית המשפט ישכיל לערוך את האבחנות והמיונים הנדרשים. אכן, אין לשלול את האפשרות שניתן היה להגיע לתוצאה שונה, בגדרה תינתן הוראה על מחיקת אותם חלקים בחוות דעתו של פרופ' קלוגר בהם יש התייחסות ישירה לסוגית החבות; אך סבורני כי גם אם היה נעשה כן, לא היה בכך כדי לשנות באופן מהותי את מצב הדברים ולפיכך אין כל מקום להידרש לנושא בגדר "גלגול שלישי". בסופו של דבר, עסקינן בנושאים הנתונים במידה רבה לשיקול דעתה של הערכה הדיונית.

ומעל לכל – יש לזכור כי אם, בניגוד לאמור לעיל, יתברר בסיום ההליך שזכויות המבקשת נפגעו פגיעה ממשית בשל ההחלטות שבגינן הוגשה הבקשה דנא, תוכל היא לערער עליהן בזכות בגדר הערעור על פסק הדין. קיומה של אפשרות זו, בצירוף הכלל שדין ההשגות על החלטות הביניים להישמע רק לאחר סיום ההליך, אלא במקרים חריגים שעיקרם בכך שייווצר מצב בלתי הפיך, אף הוא מחייב את דחיית הבקשה.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.