רע"א 5515/99 אוהנאנס מרקריאן נ. הפטריארכיה הארמנית של ירושלים ע"י הפטריאר

במסגרת בקשה לביטול פסק-דין שככל הנראה טרם נדונה, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע. לאחר שבית המשפט קיבל לה תגובה בכתב, דחה הוא את הבקשה על סמך הבקשה והתגובה לה. טרונייתו של המבקש היא על כך שלא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המצהיר ולא ניתן לו למצות את זכות התגובה (תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי). אמנם, תקנה 241(ד) מאפשרת לבית המשפט להכריע בבקשה על סמך הבקשה והתגובה לה, ללא זימון הצדדים, ללא דיון וחקירת עדים ואף בטרם מתן תגובת המבקש לתגובת המשיב. אלא שמהחלטתו הקצרה של בית המשפט לא עולה אם נתן דעתו לזכותו של המבקש ומצא לפסוק מבלי לאפשר לו למצותה.

במצב דברים זה, מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לאחר שהחלטתו מתבטלת ובית המשפט מתבקש לשקול אם ראוי לו לילך בדרכה של תקנה 241(ד) בנסיבות העניין או לקבל את תגובת המבקש לתגובת המשיבה לפי תקנת משנה (ג1) ולקיים דיון על פי תקנה 522.

מובן שאם הבקשה לביטול פסק-הדין נשמעה או עומדת להישמע יכול ויתייתר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע. אין אני מוצאת לתת צו עיכוב ביצוע עד לדיון בבית המשפט המחוזי שכן, לפי החומר שלפני אין מקום ליתן צו זמני כזה.

הבקשה מתקבלת כאמור.

אין צו להוצאות.