רע"א 5533/17 ישראל הלל נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת נ' גרוסמן, בתפקידה כרשמת) מיום 18.3.2017 ומיום 7.6.2017 לדחות את ערעור המבקש בשל אי הפקדת עירבון (ע"א 27059-12-16).

2.

המשיבה הגישה נגד המבקש ונגד גב' אסתר הלל (גרושתו), יחד ולחוד, תביעה כספית לסכום קצוב (כ- 54,000 ₪) בגין חוב דמי חכירה שנתיים שנצברו לחובתם עבור נכס מקרקעין, בגין התקופה שבין השנים 2014-2008. גב' הלל לא התנגדה לתביעה ואילו המבקש הגיש התנגדות לתביעה. ביום 13.11.2016, לאחר דיון, נדחתה התנגדותו של המבקש על ידי בית משפט השלום בהחלטה מנומקת ומפורטת (ת"ת 52738-08-16).

3.

ביום 13.12.2016 הגיש המבקש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי.

במקביל לכך הגיש המבקש בקשה לפטור מתשלום אגרת ערעור וכן לפטור מהפקדת עירבון. ביום 26.1.2017, לאחר קבלת תגובת המשיבה, החליט בית המשפט לדחות את בקשת המבקש, וביום 12.2.2017 נשלחה למבקש הודעה ממזכירות בית המשפט על קביעת עירבון בסכום של 20,000 ₪, אותו עליו להפקיד תוך 29 ימים מיום מסירת ההודעה. ביום 9.3.2017 הגיש המבקש "בקשה חוזרת למתן פטור מעירבון". בקשה זו נדחתה ביום 10.3.2017 בנימוק שהסוגיה כבר נדונה והוכרעה בהחלטה מיום 26.1.2017 לאחר קבלת תגובות הצדדים ואין מקום לשוב ולפתוח את הנושא מחדש. ביום 18.3.2017 דחה בית המשפט את בקשת המבקש למתן ארכה להפקדת עירבון בנימוק כי זו בקשה שניה לארכה אחרי שבקשתו הקודמת נדחתה ביום 9.3.2017, וכאשר בהחלטה הקודמת הובהר כי אין מקום להוסיף ארכה על ארכה.

במקביל לכך הוגשה ביום 17.3.2017 בקשה מטעם המשיבה לדחיית הערעור בשל אי הפקדת עירבון על ידי המערער (המבקש). ביום 18.3.2017 נענה בית המשפט לבקשה ודחה את ערעור המבקש בשל אי הפקדת עירבון. חלפו קרוב ל- 3 חודשים וביום 7.6.2017 הגיש המבקש "בקשה דחופה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד". בית המשפט דחה בו ביום בקשה זו בהחלטה מפורטת ומנומקת. מכאן הבקשה לרשות ערעור.

4.

בבקשה טוען המבקש לטעויות שונות שנפלו בהחלטות בית משפט קמא, שעיקרן כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט מיום 10.3.2017 בבקשתו החוזרת לפטור מעירבון, בה נקבע כי בית המשפט כבר פסק בסוגיה בהחלטתו מיום 26.1.2017, בעוד ההחלטה האמורה דחתה אך את בקשתו לפטור מאגרה; וכי גם בהחלטה מיום 18.3.2017 לדחות את בקשתו לארכה נפלה טעות, שכן בניגוד לקביעה שמדובר

בבקשה שנייה לארכה, בפועל מדובר היה בבקשה ראשונה. ולבסוף נטען כי לא ניתנה למבקש זכות תגובה לבקשת המשיבה לדחיית הערעור בשל אי הפקדת עירבון. נוכח האמור טוען המבקש כי לא ניתן לו "יומו בבית המשפט".

5.

לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות.

6.

בקשת המבקש מיום 13.12.2016 כללה כאמור בקשה כפולה, לפטור מאגרה ולפטור מעירבון, ותגובת המשיבה לבקשה התייחסה לשני הרכיבים. החלטתו של בית המשפט מיום 26.1.2017 לדחות את הבקשה, שניתנה ב"פתקית", אמנם נושאת כותרת המתייחסת לפטור מאגרה בלבד. ואולם בהחלטתו המפורטת בבקשת המבקש לביטול פסק דין מיום 7.6.2017, בהמשך להחלטתו מיום 18.3.2017, הבהיר בית המשפט כי החלטתו התייחסה גם לבקשה לפטור מהפקדת עירבון. יתרה מזו, וזה עיקר - בהחלטתו קבע בית המשפט כי המבקש לא עומד באף אחד משני התנאים הרלוונטיים לבקשת פטור - מאגרה או מעירבון - מצבו הכלכלי אינו מאפשר לשלם את האגרה, ושלהליך שהוגש סיכוי להצליח. תנאים אלה לפטור חלים הן על פטור מאגרה והן על פטור מעירבון, מלבד זאת שבבקשה שעניינה פטור מהפקדת עירבון על המבקש לעמוד אף ברף גבוה יותר ( בש"א 1528/06

ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי ,

פסקה 7 (17.10.2007); בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל ,

פסקה 10 (21.7.2014) ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 283-285 (2012) ). לפיכך, גם אם נפלה שגגה בנוסח החלטת בית המשפט, מדובר בענין טכני בלבד, שאינו מצדיק מתן רשות ערעור.

7.

אשר לדחיית הבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. ראשית , כפי שציין בית משפט קמא, הבקשה הוגשה באיחור ניכר (קרוב ל- 3 חודשים), וההסבר שניתן לכך על ידי באת כוחו של המבקש, כי ההחלטה לא הומצאה לה בזמן, אין לקבלו שכן מעיון במערכת נט-המשפט עולה כי זו צפתה בהחלטה יום לאחר שניתנה. שנית , בפועל טענותיו של המבקש לענין הפקדת העירבון הועלו ופורטו בפני בית המשפט מספר פעמים, ואין יסוד לטענה כי לא ניתן לו יומו.

לבסוף אעיר כי דומה שהמבקש מנסה לאחוז בחבל בשני קצותיו: מחד, בבקשה לרשות ערעור נטען ארוכות בדבר היותה של הפרוצדורה אך "סרח עודף" לדין המהותי; מאידך, מדקדק המבקש בדווקנות רבה בכל תג בהחלטות בית משפט קמא ומזכירות בית המשפט, בעודו לא ממלא חובותיו שלו על פי דין פעם אחר פעם.

8.

סוף דבר : הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים לא אעשה צו להוצאות.