רע"א 5536/09 דרק זינובי נ. פלא פון תקשורת בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט קיסרי) מיום 22.6.09 בתיק ע"א 6499-05-09, בה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

רקע וטענות

ב.

בסוף שנת 2008 הגישה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש (לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967). בתביעה נטען, כי ביום 21.2.07 חתם המבקש על מסמך לפיו מתחייב הוא לשלם מחשבון הבנק שלו את חיוביו של בנו (שחשבונו עוקל) למשיבה, וכיום עומדת יתרת החוב על 12,523 ₪. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן. לאחר שמיעת הצדדים, דחתה רשמת בית משפט השלום (הרשמת ספרא-ברנע) את הבקשה (החלטה מיום 26.4.09). נקבע - ודברים אלה עולים במפורש גם מתוך פרוטוקול הדיון - כי "אין המבקש מכחיש חתימתו על המסמך, ידע כי נדרש לחתום על המסמך מאחר וחשבון בנו היה מעוקל ולא ניתן לפרוע משם את החיובים למשיבה, ובמיוחד הסכים כי חיובי המשיבה הקשורים בבני 'ירדו' מחשבון הבנק שלו" (עמ' 4). עוד דחה בית המשפט את טענת המבקש כי לא הבין את משמעות המסמך עליו חתם, ואת טענתו בדבר פירוט לקוי של החוב. סוף דבר, הורה בית המשפט, כי "הליכי ההוצאה לפועל... יחודשו" (בו ביום ניתן גם עיכוב ביצוע לצורך הגשת ערעור).

ג.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 6499-05-09), ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל. ביום 17.6.09 דחה בית המשפט המחוזי (השופט קיסרי) את הבקשה לעיכוב ביצוע:

"ההחלטה שעליה התיימר המבקש לערער היא החלטה של רשמת של בית משפט השלום וככזו היא נתונה לערעור בזכות לבית משפט שלום ולא לבית משפט זה. באין ערעור בפני בית משפט זה גם לא ניתן לעכב את הליכי ההוצאה לפועל כנעתר על ידי המבקש".

ד.

ביום 21.6.09 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. בבקשה נטען, כי ההליך נפתח בלשכת ההוצאה לפועל, "כך שעם דחיית בקשתו למתן רשות להתגונן... מסיימת למעשה את הפרשייה ואין צורך בפסק דין נפרד" - ומכאן כי יש להתייחס להחלטת הרשמת כאל פסק דין של בית משפט שלום, לגביו קיימת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 22.6.09 דחה בית המשפט המחוזי (השופט קיסרי) את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל לגופה. נקבע:

"אני מוכן להניח לטובת המבקש כי הנימוק אותו הוא מביא בבקשתו מצדיק עיון מחדש בהחלטתי הקודמת, אלא שחוששני שאין בכך כדי להועיל לו.

לאחר ששבתי ועיינתי בבקשתו הגעתי למסקנה כי יש לדחותה גם לגופה... שלא כמו המבקש אינני בדעה כי טענותיו כנגד החלטת הרשמת מצביעות על סיכויי ערעור טובים אולם זה אינו הנימוק שבעטיו אני סבור שיש לדחות את הבקשה. עיון בבקשה מעלה שנעדרת ממנה התייחסות לעניין העיקרי והחשוב בכל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של חיוב כספי והוא שעל המבקש להראות כי אם יצליח בערעורו לא יוכל להיפרע מן המשיב וכאמור, בעניין זה, אין בפני המבקש ולו טענה אחת".

ה.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית. נטען ביחס למצבו הכלכלי הקשה של המבקש, "שחי מהיד לפה" ולגילו המבוגר. נטען, כי בנסיבות לא ייגרם למשיבה נזק מעיכוב הליכי הגבייה, וכי המשך העיקול הגורם לחילול שיקים מסבך את מצבו הלא פשוט גם כך של המבקש. כן נטען, כי סיכויי הערעור לגופו טובים, וכי די בהגנה קלושה כדי לאפשר רשות להתגונן.

הכרעה

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), אין המקרה שלפנינו - שעניינו איזון נקודתי בין האינטרסים של המבקש לזכות המשיבה לממש את זכייתה - בא בגדרים אלה (רע"א 8840/07 לטין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם); רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (לא פורסם)). ועוד, בנסיבות, קביעת בית משפט השלום בשאלת סיכויי המבקש, וקביעת בית המשפט המחוזי לגבי התקיימות התנאים לעיכוב ביצוע, מסתברות לגופן. על אף טענות המבקש בדבר הבנתו המוגבלת בשפה העברית, המבקש הצהיר "בשעתו נתבקשתי על ידי בני ליאוניד להתלוות אליו למשרדי התובעת על מנת לחתום - במידת הצורך - על הסכמה להורדת החיוב מחשבון הבנק שלי, מבלי לקחת על עצמי כל התחייבות לפירעון החוב עצמו" (סעיף 6 לתצהיר שנלווה לבקשת הרשות להתגונן). קרי, גם לשיטת המבקש הוא הבין שמשמעות חתימתו היא העברת החיובים של בנו לחשבונו. באשר לסיכויי הערעור, אודה כי לא ירדתי כשלעצמי, אולי מקוצר המשיג, לסוף אמירתו זו של המבקש; מה פירוש - "הורדת חיוב בלא התחייבות לפרעון החוב"? האין זה ברי על פניו כי המסכים שחוב יירד מחשבון הבנק שלו מחייב עצמו באותו חוב, וזאת כמובן בלא קשר לזכותו (אם התשתית העובדתית נכונה) להיפרע מן החייב המקורי, במקרה דנא הבן? כך גם התרשמה הרשמת המלומדת בבית משפט השלום.

ז.

בכל מקרה, המדובר ביישום הלכות קיימות - הן בסוגיית מתן הרשות להתגונן והן בהתקיימות התנאים לעיכוב ביצוע - ולפיכך "בין אם צדק ובין אם שגה בית המשפט המחוזי באופן בו יישם את ההלכות... אין העניין נשוא הבקשה מעלה כל שאלה המצדיקה דיון בגלגול שלישי" (רע"א 6162/00 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מכבשי הנגב בע"מ (לא פורסם) - המשנה לנשיא ש' לוין). כן יוזכר, כי ערעור המבקש על אי מתן הרשות להתגונן תלוי ועומד, וענייננו לעת הזאת בשאלת סיכויו הלכאוריים בלבד.

שאלת הסמכות

ח.

אשר לשאלת הסמכות, שהתעוררה בשתי החלטותיו הנזכרות של בית המשפט המחוזי. סבורני, כי על החלטת רשמת בית משפט השלום לדחות את בקשת הרשות להתגונן ולחדש את הליכי ההוצאה לפועל, עומדת למבקש זכות ערעור לבית המשפט המחוזי . סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל (שעניינו "ביצוע תביעה על סכום קצוב") קובע:

"הוגשה התנגדות, יעכב ראש ההוצאה לפועל את ביצוע הבקשה ויעביר את התביעה וההתנגדות לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט יראו את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר לפי תקנות סדר הדין".

ברם, בניגוד לדחיית בקשת רשות להתגונן בהליך שנפתח בבית המשפט, הנה בהליך שנפתח בלשכת ההוצאה לפועל, אין ניתן פסק דין בעקבות דחיית הבקשה - והליכי ההוצאה לפועל מתחדשים. בנסיבות אלה, חלים לדעתי אותם כללים החלים במקרה של דחיית התנגדות לביצוע שטר. קרי, "שדחיית התנגדות כמוה כמתן פסק דין, לאור זאת שעם דחייתה ימשכו הליכי ההוצאה לפועל נגד המתנגד כמו ניתן פסק דין נגדו" (רע"א 3968/93 זפקו נ' פינקל (לא פורסם) - השופט, כתארו אז, אור). ובמקום אחר:

"מכאן ההבדל המהותי בין החלטה הדוחה התנגדות ובין החלטה הדוחה בקשה לרשות התגוננות. במקרה האחרון זקוק, כאמור, התובע עוד לפסק-דין כדי להוציאו-לפועל, בו בזמן שבמקרה הראשון אין המבקש זקוק לפסק-דין ועם ההחלטה הדוחה את ההתנגדות יכול הוא לפנות ליושב-ראש ההוצאה-לפועל על-מנת לבצע את השטר, כאילו הוא פסק- דין" ע"א (835/75 בריק נ' גולדפיז , פ"ד ל(2) 604, 609 - השופט עציוני; ראו גם ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה , פ"ד מא(3) 746; ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (כרך ב', מהדורת מאי 2008) עמ' 729-728, סעיף 396).

ט.

סבורני, כי דין זהה יש להחיל על דחיית בקשת רשות להתגונן בתביעה לסכום קצוב שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל. הדבר עולה גם מן הלשון הזהה בין סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, לבין סעיף 81 א(ג). בנסיבות איפוא, כך דומני, יש לראות בהחלטת רשמת בית משפט השלום פסק דין, ולפיכך בדין הגיש המבקש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי (בהתאם להוראת סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984).

סוף דבר

י.

סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש, וממילא, גם לא לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עם בקשת רשות הערעור. ייטיבו הצדדים – ובהתחשב במצבו הלא קל של המבקש, שעליו אין חולק ככל הנראה, הפניה מופנית גם למשיבה – אם יגיעו להסדר מוסכם לגבי אופן גביית החוב. באת כוח המשיבה (בבית משפט השלום) הזמינה את בא כוח המבקש "לנצל את הזמן [שניתן לעיכוב הביצוע] לניהול מו"מ". יש לקוות ולהניח שהצעה זו עומדת בעינה.