רע"א 5568/08 חיים מובשוביץ נ. חניון ככר לאה בע"מ

עם הגשת ההליך שבכותרת התעוררה השאלה האם הדרך הנכונה להשיג על ההחלטה של בית המשפט קמא היא בבקשה לרשות ערעור או בערעור בזכות. החלטת בית המשפט קמא, המוכתרת כ"פסק דין", ניתנה במסגרת תביעה שהגיש המבקש למתן חשבונות ולחיוב כספי על פיהם. התביעה התבססה על כך שהמבקש היה שותף בשותפות עם המשיבה 1 להפעלת חניון. התביעה למתן חשבונות נדחתה לאחר שבית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח זכות לקבלת כספים מן המשיבים. נפסק איפוא כי דין התביעה להידחות, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבים בסך של 25,000 ₪.

לאחר הגשת הבקשה לרשות ערעור נתבקשה (ביום 22.6.2008) עמדת הצדדים בשאלה האם נדרשת רשות לערער על פסק הדין או שמא ניתן להשיג עליו בערעור בזכות. עמדת המשיבים היא כי פסיקת בית המשפט המחוזי מהווה פסק דין סופי בתביעת המבקש ולפיכך היה עליו להגיש ערעור בזכות. המבקש, מצידו, הגיש (ביום 23.6.2008) בקשה לבית המשפט המחוזי למתן הבהרה האם מ דובר בפסק דין אשר דחה את התביעה בכללותה או שמא מ דובר בהחלטה אשר דחתה את בקשתו למתן חשבונות. ביום 3.7.2008 ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי הקובעת כי "מתוך פסק הדין עצמו עולה כי המ דובר בדחייה של התביעה בכללותה". חרף האמור, עומד המבקש על הבקשה לרשות ערעור. לטענתו, המ דובר בהחלטה שניתנה במסגרת הליך דו שלבי והוא מבקש ראות בה החלטה בנושא של מתן חשבונות בלבד. המבקש מציין כי משנת 2004 הוא מקיים הליכים משפטיים עם המשיבים. נטען כי אם יקבע כי המ דובר

בפסק דין על התביעה בכללותה, יגרם למבקש עוול גדול שכן שעה שהוא צמצם טענותיו לנושא מתן חשבונות, המשיבים הרחיבו את חזית הדיון. בית המשפט המחוזי, כך נטען, התיר להם לעשות כן ואף פסק בצורה שגויה בנושא התביעה כולה, מבלי לתת למבקש להזים את טענות המשיבים. המבקש מוסיף כי התוצאה של משגים אלה תהיה שכעת הוא יאלץ להמתין מספר שנים עד שערעורו ישמע, ולאור גילו ומצב בריאותו אין ודאות כי יזכה ליהנות מפסק הדין בערעור.

עיון בפסק הדין ובטענות הצדדים מוביל למסקנה כי דרך הדיונית היחידה העומדת למבקש להשיג על פסק הדין היא הגשת ערעור בזכות. מקור ההבחנה בין פסק דין, הנתון לערעור בזכות, לבין החלטה אחרת, הנתונה לערעור ברשות, בחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. החלטה המסיימת את הדיון ו"סוגרת את התיק" היא פסק דין, שעליו יוכל בעל דין שקופח לערער. כל החלטה שאינה מסיימת את הדיון היא "החלטה אחרת שעליה אין מערערים אלא ברשות...". מיישומו של מבחן זה על המקרה דנן מתחייבת המסקנה כי מ דובר בפסק דין הנתון לערעור בזכות. כפי שעולה מפסק הדין וכפי ששב והבהיר בית המשפט קמא, בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקש בכללותה. בית המשפט המחוזי סיים את הדיון ו"סגר את התיק". אמנם, החלטה בדבר מתן חשבונות בשלב הראשון של הדיון, הצופה שלב שני בו תיקבע חבות כספית על פי החשבונות האמורים, עשויה להיות "החלטה אחרת" שכן היא אינה מסיימת את הדיון. אך במקרה שלפניי, עם דחיית הבקשה למתן חשבונות נדחתה התביעה כולה, כך שלא צפוי שלב שני בו תיקבע חבות כספית. המבקש קובל על תוצאה זו, אך קבילותיו אינן אוצרות כוח להפוך את "פסק הדין" ל"החלטה אחרת". טענות אלה מקומן להתברר במסגרת הערעור גופו. גם הטענות הנוגעות למשכו הצפוי של דיון בערעור, בשונה מבקשה לרשות ערעור, אינן יכולות להצדיק סטייה מסדרי הדין הקבועים בחוק בתי המשפט. ככל שהמבקש סבור כי קיימת דחיפות בשמיעת הערעור, הוא יוכל לבקש שמיעת הערעור בהקדם. בשאלת סיכוייה של בקשה כאמור

איני מחווה דעה. מכל מקום, רצונו של המבקש "לקצר הליכים" אינו יכול להפוך "פסק דין" ל"החלטה אחרת". סיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי סיים את הדיון שהיה תלוי ועומד לפניו, ולפיכך המ דובר

ב"פסק דין" שהמבקש רשאי לערער עליו ללא צורך בנטילת רשות.

נמצא, כי לא היה מקום להגשתה של בקשה לרשות ערעור ודינה להימחק מן הרישום. המבקש ישלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.