פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
6585/14 - ה'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי
המערער:
סמי חזן
נ ג ד
המשיבים:
1. יצחק עבדי
2. אדם שינינגר
3. ש.ע חלף צפון בע"מ ייבוא חלפים משומשים
4. חלף חיפה בע"מ
5. האנגר חלפים בע"מ
6. ברוריה עבדי
7. אושרי עבדי
הוגש הליך
פסק דין חלקי
והחלטה
הערעור שבכותרת מופנה כנגד ארבע החלטות שונות אשר ניתנו על
ידי הערכאה הדיונית: פסק דין מיום 25.6.2014 (להלן:
פסק הדין
או
פסק הדין הסופי
) ושלוש החלטות נוספות (מיום 28.2.2012; מיום 3.11.2013; ומיום
10.11.2013). בהחלטתי מיום 6.11.2014 ציינתי כי הערעור שבכותרת מעורר קשיים
דיוניים שונים המתייחסים לכל אחת מארבע ההחלטות האמורות. בין היתר צוין, כי דומה
שהערעור על פסק הדין הוגש באיחור. ניתנו למערער שתי הזדמנויות להתייחס לקשיים
האמורים, והוא עשה כן ואף הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. בהמשך
הוגשה תגובה מטעם המשיבים 1 ו-3 בגדרה הביעו, בין היתר, את התנגדותם לבקשת הארכה.
בנוסף, מונחת לפניי בקשה מטעם המערער לפטור מהפקדת עירבון. אפנה איפוא לדון
בסוגיות שעל הפרק כסדרם.
1.
בקשת הארכה להגשת ערעור על פסק הדין
: בהחלטתי מיום
12.11.2014 קבעתי כי מועד המצאת פסק הדין למערער חל ביום 29.6.2014, וכי לפיכך היה
עליו להגיש את ערעורו עד ליום
29.9.2014.
בפועל, שלח המערער את הערעור באמצעות דואר רשום ביום 16.9.2014,
בתוך
פרק הזמן הקצוב בדין, ואולם בשל שביתת הדואר נמסר הערעור למזכירות בית
המשפט רק ביום 1.10.2014, יומיים
לאחר
חלוף המועד.
כידוע, המועד הרלוונטי לעניין הגשתו של הליך אינו מועד שליחת
כתב בי הדין באמצעות הדואר, כי אם המועד שבו נמסר בפועל לבית המשפט (ראו והשוו,
רע"ב 5895/14
פלוני
נ' שירות בתי הסוהר
(25.11.2014), פיסקה 5). מכאן,
שהערעור שלפניי אכן הוגש באיחור. מצופה היה כי המערער ינהל מעקב אחר מסירתו של דבר
הדואר, ומשהתברר כי זה לא נמסר ליעדו תוך פרק הזמן הרגיל - יפעל להגשת ההליך בדרך
אחרת בתוך המועד, או למצער להגשת בקשת ארכה בתוך המועד. עם זאת, בשים לב לכך שהערעור
נשלח זמן מספיק לפני תום המועד להגשתו, ובושש להגיע אך בשל השביתה; לכך שתגובת
המשיבים 1 ו-3 אינה מלמדת כי גובשה הסתמכות ביחס לתקופת האיחור דווקא; ולכך
שעסקינן בערעור בזכות (להבדיל מבקשת רשות ערעור) - סבורני כי האיזון הראוי בנסיבות
העניין נעוץ במתן ארכה להגשת הערעור עד למועד הגשתו לפועל, אך זאת
בכפוף
לכך שהמבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪ לטובת
המשיבים 1 ו-3 בגין תגובתם לבקשת הארכה.
2.
ההשגה על ההחלטה מיום 28.2.2012
: בגדר החלטה
זו, דחה בית המשפט המחוזי את תביעתו של המערער על הסף, ככל שהיא נוגעת לסעד של מתן חשבונות. אף שהחלטה זו לא סגרה את התיק בכללותו, הרי שהיא הכריעה באופן סופי באחד מן הסעדים שנתבעו על ידי המערער, ומשכך מהווה היא "פסק דין חלקי" (למשל, ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 354, 363 (1997) (להלן: פרשת מנדלבליט ); רע"א 1763/13 ימין נ' קן-תור (25.7.2013), פיסקה 4 (להלן: פרשת ימין ). לעניין סיווג החלטה הדוחה תביעה למתן חשבונות ראו פרשת ימין ,
פיסקה 6; רע"א 5568/08 מובשוביץ נ' חניון ככר לאה בע"מ (8.7.2008)). ודוק: סיווגה של החלטה כ"פסק דין (חלקי)" או כ"החלטה אחרת" אינו תלוי בכותרת אשר ניתנה לה (ח' בן-נון וט' חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, 2012), עמ' 108 (להלן: הערעור האזרחי )). על כן, אין בעובדה שההחלטה מושא דיוננו נושאת כותרת "החלטה" כדי לסייע למערער.
פסק הדין החלקי, מעצם טיבו ובשונה מ"החלטה אחרת", מסיים את הדיון לגבי חלק מבעלי הדין או לגבי חלק מן הסעדים אשר נתבעו במסגרת התובענה. ככזה, עומד הוא בפני עצמו ואינו מהווה שלב ביניים בדרך לבירור סופי של התובענה. ממילא, דיני הערעור החלים לגביו זהים לאלה החלים ביחס לפסק דין רגיל, ובעל דין המבקש לערער עליו נדרש לעשות כן במסגרת סד הזמנים הקבוע בדין להגשת ערעור ( הערעור האזרחי , עמ' 107 ). ממילא, היה על המערער להשיג על פסק הדין החלקי מיום 28.2.2012 בסמוך לאחר נתינתו, ואין הוא רשאי לעשות כן עתה, זמן ניכר לאחר חלוף המועד, בגדר הערעור על פסק הדין הסופי ( ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס - חברה לשיווק (חש"ל) בע"מ , פ"ד מג(1) 106, 110 (1989)) .
3.
ההשגה על ההחלטה מיום 3.11.2013 : בגדר החלטה זו דחה בית המשפט המחוזי את תביעתו של המערער, ככל שהיא נוגעת למשיבים 4-7. החלטה זו סיימה את הדיון בתובענה באופן סופי ביחס לאותם משיבים, ועל כן אף היא - חרף כותרתה - מהווה "פסק דין חלקי" (פרשת מנדלבליט ; הערעור האזרחי , עמ' 107). ממילא, גם על החלטה זו היה על המערער להשיג, על דרך של הגשת ערעור, תוך פרק הזמן של ארבעים וחמישה ימים הקבוע בדין. יצוין, כי בסמוך לאחר מתן פסק הדין החלקי האמור - אשר ניתן במעמד צד אחד - הגיש המערער בקשה לביטולו בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בקשה זו נדחתה שבוע לאחר מכן, ביום 10.11.2013 (במעמד הצדדים). מובן איפוא, כי אף אם נמנה את המועד להגשת הערעור החל מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול, כפי הוראת תקנה 398א' לתקנות, לא יהיה בכך כדי להועיל למערער.
4.
ההשגה על ההחלטה מיום 10.11.2013 : כאמור, בגדר החלטה זו דחה בית המשפט המחוזי בקשה לביטולו של פסק הדין החלקי מיום 3.11.2013. הלכה מושרשת היא, כי החלטה בבקשה לביטול פסק דין מהווה "החלטה אחרת" אשר ההשגה עליה נעשית על דרך של נטילת רשות (למשל, ע"א 6345/11 מינהל מקרקעי ישראל נ' יומטוביאן (15.5.2012) והאסמכתאות הנזכרות שם). ממילא, ככל שביקש המערער להשיג על החלטה זו, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור בתוך פרק הזמן הקצוב בדין. ודוק: עניינה של ההחלטה בביטול פסק הדין החלקי מיום 3.11.2013, כלומר - היא עוסקת באותו מקטע של ההליך אשר הסתיים במתן פסק הדין החלקי האמור, ואינה קשורה למקטע אשר המשיך להתברר לפני בית המשפט המחוזי. משכך, ברי כי החלטה זו אינה "נבלעת" בפסק הדין הסופי, וממילא לא היה המערער רשאי להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק הדין.
5.
הבקשה לפטור מעירבון : התשתית העובדתית והראייתית אשר הונחה באשר למצבו הכלכלי של המערער הינה חלקית ביותר וחסרה , ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה (לעניין הדרישה לפרוש תשתית מלאה ועדכנית לגבי המצב הכלכלי ראו למשל, בש"א 4807/11 מזרחי נ' פקיד שומה פתח-תקוה (29.6.2011)). עם זאת, בשים לב לכלל נסיבות העניין, ובהן היקפו של ההליך וסכום ההוצאות אשר נפסק בערכאה דלמטה, רואה אני להפחית את העירבון ולהעמידו על סכום מתון של 10,000 ₪.
5.
לאור כלל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:
א.
הערעור נמחק, ככל שהוא נוגע להחלטות מיום 28.2.2012, מיום 3.11.2013 ומיום 10.11.2013.
ב.
ניתנת למערער ארכה להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל, ככל שהוא נוגע לפסק הדין הסופי (מיום 25.6.2014). זאת, בכפוף לכך שהמערער ימציא אסמכתא על תשלום שכר הטרחה הנזכר בסעיף 1 לעיל תוך 20 ימים מיום המצאת החלטה זו. כן יגיש המערער, תוך אותו המועד, הודעת ערעור מתוקנת אשר מופנית אך כנגד פסק הדין הסופי.
ג.
העירבון יופקד תוך 20 ימים מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהודעה נוספת.
פסק דין חלקי זה יתויק בתיקי השופטים.
ניתן היום, כ' בטבת תשע"ה (11.1.2015
(
.
גלעד לובינסקי, שופט
ר ש ם