ע"א 5797/19 ריבה עזריאלנט נ. אהוד בן ש"ך

זו (ע"ר 4192-01-19), וזה נדחה ברובו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אטדגי ) מיום 5.2.2019, תוך שניתן למערערת פטור מתשלום אגרה בסך של עד 500,000 ש"ח. ביום 21.12.2019 הגישה המערערת בקשה לביטול פסק הדין מיום 5.2.2019, בטענה שניתן בהיעדר הצדדים. בפסק דין נוסף, מיום 24.3.2019, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה וביטל את פסק הדין מיום 5.2.2019, אך הותיר את הכרעתו על כנה (להלן: פסק הדין מיום

24.3.2019 ). על רקע האמור, ניתנה למערערת ארכה, עד ליום 16.5.2019, להגשת כתב תביעה מתוקן (ובהמשך ניתנו ארכות נוספות, ראו החלטות בית המשפט המחוזי מימים 6.5.2019 ו-2.6.2019). בסופו של יום, המערערת לא הגישה כתב תביעה מתוקן ולפיכך, בהחלטתו מיום 18.6.2019, הורה כבוד הרשם על מחיקת התביעה (להלן: ההחלטה מיום

18.6.2019 ).

2.

המערערת הפנתה את הערעור שבכותרת הן נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.3.2019 והן נגד ההחלטה מיום 18.6.2019. לטענת המשיבים יש לסלק את הערעור על הסף. המערערת מתנגדת לבקשה.

3.

אכן, כפי שטוענים המשיבים בצדק, אופן ההשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.3.2019, אשר ניתן במסגרת ערעור על החלטת שופט בית המשפט המחוזי בכובעו כרשם, הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, וזאת בהתאם להוראתו המפורשת של סעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו: רע"א 25/14 י.ח.ס עבודות מתכת בע"מ נ' אזריק , פיסקה 4 (5.1.2014); ע"א 8880/13 וינשל נ' מדינת ישראל משרד הביטחון , פיסקאות 60-58 לפסק דינו של כבוד השופט י' דנציגר (30.8.2016) (להלן: עניין וינשל )). המערערת לא הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום 24.3.2019, ומשלא ניתן לשנות את סיווג ההליך לבקשת רשות ערעור (להבדיל מהכיוון הפוך, ראו: תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אין מנוס ממחיקת הערעור ככל שהוא מופנה נגד פסק הדין מיום 24.3.2019 (ראו והשוו: בש"א 9480/11

שלופה נ' פריסקו (24.1.2012)).

4.

הדברים שונים ביחס להחלטה מיום 18.6.2019, בגדרה הורה כאמור כבוד הרשם על מחיקת התביעה שהגישה המערערת. בהתאם ל"מבחן הסופיות" או "מבחן סגירת התיק", מדובר בהחלטה סופית הסותמת את הגולל על תביעתה של המערערת, ומשכך יש לסווג החלטה זו כ"פסק דין", אשר אופן ההשגה עליו הוא באמצעות ערעור בזכות (ראו: ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 365, 363 (1997); בש"מ 1059/11

אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה ,

פיסקה 5; ע"א 3853/19 חלא נ' מזרחי , פיסקה 12 (6.5.2020), וההפניות שם; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 107 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין )). אוסיף ואציין כי אין בכותרת של ההחלטה מיום 18.6.2019 כדי לשנות ממסקנתי האמורה (ראו, למשל: ע"א 6585/14 חזן נ' עבדי , פיסקה 2 (11.1.2015); ע"א 5858/19 פסגות קופות גמל פנסיה בע"מ נ' אופיר , פיסקה 11 (17.5.2020); בן-נון וחבקין , בעמ' 108). לפיכך, אני סבורה כי נתונה למערערת זכות ערעור על ההחלטה מיום 18.6.2019.

5.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת גם בשאלה האם המערערת רשאית לערער על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי בבקשה לפטור מאגרה בגדרי הערעור על ההחלטה מיום 18.6.2019. זאת, בין היתר, משום שכאמור לעיל המערערת כבר הגישה ערעור על החלטה זו, אשר נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.3.2020. שאלה מעין זו עמדה בעבר במחלוקת בין כבוד השופטים י' דנציגר ל- צ' זילברטל בעניין וינשל הנ"ל. השופט דנציגר סבר כי מקום בו בעל דין הגיש ערעור על החלטת רשם לדחות את בקשתו בעניין אגרה וערעורו נדחה, אין הדבר מונע מבעדו לערער על החלטת הרשם גם בגדרי הערעור על פסק הדין הסופי בהליך (שם, בפיסקה 60 לפסק דינו של השופט דנציגר ). לעומתו, השופט זילברטל סבר כי מקום בו בעל דין הגיש ערעור על החלטת רשם בעניין אגרה, אין הוא רשאי לערער על החלטה זו גם בגדרי הערעור על פסק הדין הסופי בהליך (שם, בפיסקה 2 לפסק דינו של השופט זילברטל ).

בנסיבות אלה, לא מצאתי לקבוע מסמרות בשאלה זו, והצדדים יהיו רשאים להעלות טענותיהם בפני ההרכב שידון בערעור.

6.

באשר לבקשות למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון – הבקשות מעלות אמנם אינדיקציות לקשיים כלכליים של המערערת, אולם הן אינן מניחות תמונה מלאה באשר להכנסותיה, הוצאותיה ונכסיה, והדבר נדרש ביתר שאת נוכח הצהרת המערערת כי היא לא מנהלת את עניינה הכספיים באמצעות חשבון בנק. כמו כן, המערערת לא פירטה האם יש באפשרותה להסתייע בסביבתה הקרובה לצורך הפקדת העירבון. לאחר שעיינתי בהחלטות של הערכאות קמא אציין, בזהירות הנדרשת, כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך אינם גבוהים, זאת, בין היתר, בהתחשב בכך ששתי ערכאות בחנו זה מכבר את שאלת תשלום האגרה בבית המשפט המחוזי. אשר על כן, לא ראיתי להורות על מתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בהליך שבכותרת. אולם, על מנת שלא ליצור "מעגל שוטה" דיוני אני מורה כי המערערת תשלם אגרה בסך של 1,000 ש"ח ותפקיד עירבון בסך של 5,000 ש"ח.

7.

לסיכום: אני מורה על מחיקת הערעור על הסף ככל שהוא מופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.3.2019. לעומת זאת, הבקשה למחיקת הערעור ככל שהיא מופנית נגד ההחלטה מיום 18.6.2019, נדחית.

האגרה והעירבון כאמור בפיסקה 6 לעיל, ישולמו ויופקדו עד ליום 21.9.2020, אחרת יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא צורך בהודעה נוספת.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.

החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים.