רע"א 4485-23 רע"א 4485-23

סיווג ההליך: בעניינו של המערער ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין שניתן בעניינו בבית המשפט לענייני משפחה (להלן: בקשת הארכה). בהחלטתה מיום 16.2.2023 דחתה כב' רשמת בית המשפט המחוזי ע' וינברגר את בקשת הארכה (להלן: החלטת הרשמת). המבקש הגיש ערעור על החלטת הרשמת, וביום 3.4.2023 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט הבכיר מ' רניאל) על מחיקת הערעור עקב הגשתו באיחור (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי הראשונה). המבקש לא השלים עם החלטת בית המשפט המחוזי הראשונה, וביקש לבטלה בטענה כי התקבלה במעמד צד אחד (להלן: בקשת הביטול). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול בהחלטה מיום 20.4.2023 (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי השנייה), היא ההחלטה מושא ההליך שבפניי.

בהחלטתי מיום 9.7.2023 הוריתי לצדדים להתייחס לשאלת סיווג ההליך – אם כבקשת רשות ערעור או כערעור בזכות. לעמדת המערער, יש לסווג את ההליך כערעור בזכות. מנגד, המשיבה טענה כי סיווג ההליך הנכון הוא כבקשת רשות ערעור.

לאחר העיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לסווג את ההליך כבקשת רשות ערעור, כמפורט להלן.

אופן ההשגה על החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, וזאת לנוכח הוראתו המפורשת של סעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי השגה על החלטה של בית משפט מחוזי בערעור על החלטת רשם בית משפט מחוזי – ניתנת לערעור לפני בית משפט זה ברשות. החלטת הרשמת לדחות את בקשת הארכה שהגיש המערער היא החלטה אחרת (ראו: ע"א 8134/19 משייב נ' קל אוטו שירותי מימון 1998 בע"מ (14.10.2020), וההפניות שם), ומשכך, ההשגה על החלטת הרשמת הייתה באמצעות הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי (זאת בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט). בהתאם לכך, לו היה המערער מבקש להשיג על החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי היה עליו לעשות כן באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור כאמור בסעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט (ראו: ע"א 5797/19 ר.ע נ' בן ש"ך, פסקה 3 (6.9.2020)).

כמו כן, גם אופן ההשגה על ההחלטה השנייה של בית המשפט המחוזי, בגדרה נדחתה בקשת הביטול של ההחלטה הראשונה, הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה (ראו למשל: רע"א 1731/21 לנגר נ' פודל (7.6.2021)).

אשר על כן, בין אם ההליך דנא נסב על החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי ובין אם הוא נסב על החלטתו השנייה, אופן ההשגה על החלטות אלה הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, ולא ערעור בזכות. אשר על כן, המזכירות מתבקשת לסווג את ההליך כבקשת רשות ערעור. המערער יכונה מעתה "המבקש".

בשולי הדברים אציין כי בהתייחסות המשיבה לסיווג ההליך הועלתה טענה, שלא הובהרה די צרכה, בדבר איחור בהגשת ההליך, שכן הערעור מופנה על-פי הודעת הערעור כלפי החלטת בית המשפט המחוזי השנייה.

הבקשה לפטור מהפקדת ערובה – כידוע, קבלת פטור מהפקדת ערובה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית; והשני, סיכויים מספקים להצלחת ההליך. כמו כן, יוזם ההליך נדרש לשכנע כי אין באפשרותו לגייס את הערובה באמצעות הסתייעות בסביבתו הקרובה (ראו, למשל: רע"א 3046/22 פלוני נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (6.6.2022)).

בענייננו, המסמכים המצורפים לבקשת המבקש אינם מבססים הצדקה לפטור מלא מהפקדת ערובה, באשר הם אינם פורסים תשתית עובדתית מלאה ועדכנית ביחס למצבו הכלכלי. בתוך כך, לא צורפו תדפיסי כרטיסי אשראי ופירוט הוצאותיו של המבקש, ולא הובהר מהם הנכסים שבבעלותו, לבד מדירת המגורים בה הוא גר. כמו כן, המבקש לא פירט בבקשתו כיצד הוא נושא במימון ייצוגו המשפטי בהליך.

בנסיבות אלה לא מצאתי להורות על מתן פטור מלא מהפקדת ערובה.

לצד זאת, לנוכח קיומן של אינדיקציות לקשיים כלכליים של המבקש, מצאתי להורות על הפחתת סכום הערובה לסך מתון ביותר של 8,000 ש"ח.

הערובה בסכום האמור תופקד עד ליום 6.8.2023, שאם לא כן – עשוי ההליך להימחק ללא צורך בהודעה נוספת.

כאמור לעיל, המזכירות מתבקשת לסווג את ההליך כבקשת רשות ערעור.